בד"ה באתי לגני תשכ"א מבואר בפירוש הב' דתיבת צבא שזהו "צביון ורצון ויופי", וזהו ענין ההתכללות. (ובאמירת המאמר נזכר ב' פעמים שענין צבא הוא רצון).

ואולי הכוונה בזה הוא כמו שמבואר באוה"ת, נעתק בספר הליקוטים-דא"ח ערך צבאות (ע' קסט) "והוא כי נת' בת"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה דפי' הוי' צבאות הוא שם התואר שהוא ית' אחד עם הצבאות ע"ד איהו וגרמוהי חד שבאצי' שכך יהי' גם בבי"ע וזהו ענין שם צבאות כו' ... ולכן צבאות בנה"י .. וידוע שנה"י שרשן נמשך מהכתר .. וז"ש ברבות בשלח פכ"ה [ב] ששם צבאות שעושה צביונו בעולם לשון רצון וחפץ כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ היינו שברצונו וחפצו עשה שגם בבי"ע שנמשכים מבחי' ארץ יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי' שהמשכה זו נמשך מרצון וחפץ העליון הסוכ"ע, וזהו ענין שנה"י חדשים בחי' צבאות נמשך מהכתר". עכ"ל. (במתנות כהונה "צביונו - רצונו וחפצו").

והוא כמו שמבואר במד"ר שם "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, כל מה שהקב"ה חפץ לעשות עושה שהכל שלו בשמים ובארץ .. ד"א וה' אלקי הצבאות שהוא עושה צביונו בעולם, כשבקש הוציא לחם מן הארץ .. והוריד מים מן השמים .. וכשבקש העלה מים מן הארץ .. והוריד מן לישראל מן השמים".