בד"ה באתי לגני תשכ"א (ס"ח) נתבאר שישנם ג' ענינים: (א) הענין דצבאות הוי' כפי שנקראו ישראל בימי משה, שזהו אופן העבודה בעולם האצילות. (ב) הענין דהוי' צבאות, שזה אופן העבודה בעולמות בי"ע, ששם ישנו מציאות של מנגד וצריך ללחום עמו ולנצחו כו'. (ג) והענין הממוצע, שזהו"ע שם צבאות, אות הוא בצבא דילי', שזהו מה שהמשיכו הנביאים שגם בעולמות בי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו בעולם האצילות.

והעירו המו"ל בנוגע להענין הב', הוי' צבאות - שאולי הכוונה למ"ש "הוי אלקי הַצבאות" (הושע יב, ו. ועוד), שפירושו אלקי המלאכים (ראב"ע), "אלקים על צבאות מעלה ומטה" (מצו"ד), שתיבת "צבאות" שבכתוב זה (שבפשטות אינו שם קדוש) קאי על בי"ע (והוא ע"ד "שר צבא ה'" שנאמר ביהושע).

ויש להקדים ולבאר תחילה מה הי' קשה להמו"ל בהמאמר:

לכאורה לא מצינו בשום מקום ש"הוי' צבאות" ו"צבאות" יהיו נחשבים לב' דרגות. וגם הסברא נותנת שזהו"ע אחד, כמובן מזה שבכתוב נמצא השם "צבאות" אך ורק בסמיכות לשם הוי' ("כה אמר הוי' צבאות"), ולא נמצא בשום מקום שם צבאות בפ"ע ("כה אמר צבאות"). וגם הפירוש "אות הוא בצבא דילי'" שמיוסד על דברי הגמרא בחגיגה (טז, א) "אדון הוא בצבא שלו" - הרי בגמרא הובא פירוש זה על הפסוק "הוי צבאות שמו" (ולא על "צבאות" בפ"ע).

ועפ"ז צריך להבין מהו הפירוש בהמאמר ש"הוי' צבאות" ו"צבאות" הם ב' דרגות?

ותמיהה גדולה יותר - ש"הוי' צבאות" הוא למטה מ"צבאות", היינו, ש"הוי' צבאות" קאי על העבודה בעולמות בי"ע שיש מציאות של מנגד כו', ואילו "צבאות" מורה על ההמשכה שגם בעולמות בי"ע יהי' "איהו וגרמוהי חד"?

ולתרץ קושי זה, העירו, שאולי הכוונה (לא להשם "הוי' צבאות", אלא) למ"ש "הוי אלקי הצבאות", ש"הצבאות" קאי על בי"ע כו'.

אבל האמת יורה דרכו, שבסרטי-הקלטה שומעים את השם "הוי' צבאות" מפורש יוצא, ודוחק ביותר להעמיס שהכוונה בזה למ"ש "הוי' אלקי הצבאות".

ואולי יש לבאר בזה - בהקדים ביאור תוכן כללות המאמר:

בחציו הראשון של המאמר מבואר בארוכה ענין השמות - "לפי מעשי אני נקרא", המשכת בחי' "אני" בענין המעשה, ומבאר שהשם קאי על האור והחיות של כלי הספירות עצמם, שהו"ע עמוק ונעלה יותר מהאורות המלובשים בהכלים, כיון שבחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי הוא למעלה מבחי' איהו שמתייחד עם חיוהי, שלכן ביכלתו לירד למטה יותר ולהתייחד גם עם בחי' גרמוהי.

ובהמשך לזה מבאר בחציו השני של המאמר המעלה דשם צבאות שהוא במדת הנצח שמגעת בעצם הנפש כו' - שהמעלה היותר גדולה בשמות גופא היא שפועלים למטה מטה ביותר, במקום שיש מנגד, ומנצחים אותו, ועד לאופן של אתהפכא, שזהו החידוש דשם צבאות, שעל ידנו נעשה המלחמה והנצחון בעולמות בי"ע שגם שם יהי' "איהו וגרמוהי חד".

ועפ"ז יש לבאר משנ"ת בהמאמר החילוק שבין "הוי' צבאות" ל"צבאות":

מבואר בתו"א פ' בא, שכל השמות שאינן נמחקים הם כבי' הכלים, ושם הוי' הוא בבחי' האורות המתלבשים בהם, ולכך שם הוי' מצטרף עם כל השמות, כמ"ש ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים כו', וכתיב הוי' צבאות כו', מפני שבחי' שם הוי' הוא הממשיך את האור א"ס להתלבש בשמות אלקים וצבאות שהם הכלים.

וכיון ש"הוי' צבאות" מורה על המשכת האור א"ס להתלבש בשם צבאות - הרי מובן, שבהמשך ובהתאם להמבואר בהמאמר בכללות ענין השמות, שיש מעלה בהחיות שבהכלים עצמם לגבי האורות המלובשים בהם, מוסיף לבאר עד"ז גם בשם צבאות, שעיקר המעלה היא - לא המשכת אור האצילות בעולמות בי"ע, שזהו"ע הוי' (האור) צבאות (שנמשך בהכלים), אלא בהכלים עצמם, "צבאות", שנעשים חד עם בחי' בחי' איהו.

בגליון תתיב ע' 58 מציין הרה"ח אלי' מטוסוב לשיחת י' שבט תשכ"ג [בלתי מוגה] שמהשיחה הנ"ל משמע שספר "הגירושין" לרמ"ק אינו נזכר בדא"ח.

ויש להעיר על כך, דהנה מזמן י' שבט תשכ"ג עד זמנינו ב"ה נתגלו ונדפסו כמה אלפים מאמרי דא"ח, ובאחד מהם (ואפשר שישנם עוד), והוא באוה"ת על נ"ך כרך ב ע' תתנ (המאמר נדפס מגוכתי"ק הצ"צ שיצא מהשבי' בשנת תשל"ח) כתב וז"ל:

"בספר גירושין לרמ"ק סי' נ"א פי' הפסוק אז תתענג אז מורה על יחוד תו"מ שהם ב' שנות הוי' אד' שעולים ח' אותיות כמנין אז ופי' אז הזיי"ן רומז לשבעה ספי' הבנין והאלף מורה על ג' ראשונות כו', ועמ"ש בלקו"ת פ' תזריע בדרוש למנצח על השמינית".

ויש להעיר שכעין זה כתב גם בספרו "הפרד"ס" בשער ערכי הכינוים ערך "אז".

ויתירה מזו אפשר לומר, דלכאו' מניח השיחה לא דק, ויותר קרוב לומר שכ"ק רבינו אמר שספר הגירושין "אינו מצוי" כ"כ כמו שאר ספריו 'הפרדס' 'אלימה' ו'אור נערב'. - שהרי בד"ה "אמר לצפון תני" תר"נ ע' שצב נזכר ב' פעמים, סי' נא וסי' צא.

מה שכתב הנ"ל בענין קבלת הרמ"ק והאריז"ל, אפשר לומר ששורש ההפרש העיקרי ביניהם הוא בענין אחד בלבד, ושאר הענינים הם כבר פרטים לשיטתייהו אלה, והוא בענין "הספירות": שלפי דעת ה'פרדס' האורות - שהם חו"ב וחסד וגבורה - נמצאים גם במאור, ודעת רבינו מנחם מריקאנטי הארת המאציל הוא "בלי מה" והאורות הם נבראים. והאריז"ל הכריע שבכתר יש ב' בחי', עתיק ואריך, כמבואר בארוכה בדרוש שלש שיטות לכ"ק הצ"צ הנדפס באוה"ת ענינים, ובדרך מצותיך מצות האמנת אלקות, ועוד, ובדרושי כ"ק מהרש"ב בד"ה פתח אליהו תרנ"ח, ובכמה דרושים.

כ"ק אדה"ז פי' הב' השיטות בכמה דרושים פעם לפי שיטה זו ופעם לפי שיטה זו. וכ"ק הצ"צ כשסידר הס' 'תורה אור' הכניס ב' דרושים דרוש א' לפי שיטת האריז"ל - והוא דרוש ד"ה פתח אליהו בפ' וירא, ולפי שיטת הפרד"ס בביאור דלבוש מלכות, כן כתב כ"ק צ"צ וכ"ק מהרש"ב בדרושים הנ"ל,

ולפי שיטתם אפשר לפרש כל החילוקים שבינהם (-כמו שיטת בית שמאי ובית הלל בכח או בפועל. ואכמ"ל), וד"ל.

ראיתי הערתו של הרב אהרן חיטריק שי' בגיליון תתו, דמעיר עמש"כ בגליון תתד בנוגע לשיחת רבינו על דיוק הלשון באגה"ת שכתוב שם "ופגם הוא מלשון פגימת הסכין" - למה נקט אדמוה"ז פגימת הסכין דוקא, ותמה שלא הזכרתי מה שהביא בספרו ליקוטי פירושים מאוה"ת שזהו "...כעין פגימת הסכין שהיא חוגרת היינו שנחסר מעט כו'" עיי"ש, עכ"ל.

ולא הבנתי פליאתו כי הרי לא באתי בהערתי ההיא להיות כרוכל וללקט פי' על דיוק הלשון באגה"ת, אלא כל הערתי נסובה על שיחת רבינו (המודפסת גם בספרו ליקו"פ) שלפי מהלך א' התירוצים בשיחה אודות דיוק זה היה יכול להיות לכאו' תי' פשוט יותר, ע"ש.

ואם לדעתו של הרב הנ"ל מה שמבואר באגה"ת מבאר דיוק הלשון פגימת הסכין דוקא, א"כ הרי לא עלי תלונתו אלא על שיחת רבינו שלא הובא שם ביאור זה.