תושב השכונה
ברמב"ם הלכות עדות פרק כ הלכה ב כתב וז"ל: "נהרג זה שהעידו עליו ואחר כך הוזמו אינן נהרגין מן הדין. שנאמר כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה ודבר זה מפי הקבלה, אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין".
ועל טעם החילוק בין מיתה למלקות כתב הכס"מ וז"ל: "ואפשר לתת טעם לדברי רבינו דלא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה אלא היכא דהרגו על פיהם משום דגדול עונשם מנשוא אין ראוי לתת להם מיתת בי"ד שתכפר עליהם אלא ראוי להניחם שיהיו נידונין אחר מיתה בעונשים נוראים דוגמא לדבר נותן כל זרעו למולך שהוא פטור מה שאין לומר כן בהלקו על פי עדותם. ועוד י"ל טעם אחר שמאחר שהאלקים ניצב בעדת קל אילולא שהיה חייב זה מיתה לא היה מניח הקב"ה להסכים שתאבד נפש אחת מישראל ומאחר שהניח הקב"ה לבי"ד שיסכימו להרוג את זה ונהרג חייב מיתה היה הילכך אין לעדים משפט מות מה שאין לומר כן במלקות".
והנה בהלכות תשובה פ"ו ה"ה כתב הרמב"ם "והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע, ולמה נפרע מהם"? ומתרץ: לפי שלא גזר על מצרי פלוני שיהיה הוא המצר לישראל וכל אחד ואחד מאותם המצרים והמרעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו. שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, עכ"ד.
ועיין בהשגות הראב"ד, והוא מתרץ וז"ל: "כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבחו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו", עכ"ל.
ועיין בלקו"ש חכ"ז ע' 153 - שלא נראה להרמב"ם טעם הראב"ד, כי כל מה שעשו המצריים כולל ה"עבדו בהם בפרך" היה בכלל גזירת הקב"ה ועבדום וענו אותם, ומה שנענשו המצריים הוא בכלל רוע בחירתם, כי הרבה שלוחים למקום, וכמו שמבואר באגרת הקודש סי' כה (קלח, ב) שבנוגע כל ניזק ומזיק כבר נגזר על הניזק מן השמים, ומה שמחייבים את המזיק הוא מצד רוע בחירתו.
וז"ל: "פון דעם וואָס דער רמב"ם נעמט ניט אָן דעם תירוץ פון ראב"ד איז מובן דעת הרמב"ם, אז אַלץ וואָס די מצריים האבן געטאן איז געווען בכלל גזירת הקב"ה "ועבדום וענו אותם". ובנוגע דער שאלה פון ראב"ד (אז די "זונים" קענען טענה'ן צום אויבערשטן אז דורך זיי "נתקיימה גזרתך") - יש לומר לויט ווי דער אלטער רבי איז מבאר אין אגרת הקודש בנוגע צו יעדן מזיק וניזק, אז "על הניזק כבר נגזר מן השמים", און דאס וואס דער מזיק איז "מתחייב בדיני אדם ובדיני שמים" איז עס "על רוע בחירתו", ווייל "הרבה שלוחים למקום".
"ד.ה. אע"פ וואס לפועל, איז לאחרי ווי דער מזיק האט בוחר געווען צו מזיק זיין דעם צווייטן, פירט זיך דורך גזירת שמים דורך אים, איז דאס כלל ניט קיין טעם אויף פטר'ן אים פון אן עונש, ווייל ער האט ניט געמוזט זיין דער שליח צו טאן דעם מעשה ההיזק (והרבה שלוחים למקום), און דערפאר ווערט ער נענש - "על רוע בחירתו".
"ועד"ז בעניננו: וויבאלד אז גזירת הקב"ה "ועבדום וענו אותם" וואלט געקענט דורכגעפירט ווערן דורך אנדערע, איז "כל אחד ואחד מאותו המצירים והמריעים לישראל" נענש געווארן "על רוע בחירתו".
"קומט במילא אויס, אז דער עונש (מכות) אויך די מצריים איז ניט מצד דעם "היזק" וואס די אידן האבן פון דעם געליטן
"- אויף אידן איז שוין סיי-ווי נגזר געווארן אז זיי זאלן דורגכיין דעם עינוי פון "ועבדום וענו אותם" -
"נאר אויך "רוע בחירתם", אויף דער רשעות הלב של המצריים, וואס זיי האבן בוחר געווען צו זיין מצירים לישראל (ובמילא איז דורך זיי דורכגעפירט געווארן די גזירה)".
והנה לפי הנ"ל הנה לגבי מלקות כבר נגזר על הניזק מן השמים, זאת אומרת שהנלקה היה מחויב מלקות. ויל"ע.
Download PDF