כ' הרמב"ם בפכ"ח מהל' שבת ה"ח: "היתה [העיר] עשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה - מודדין לה מן היתר ... ואם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים - אין מודדין לה אלא מן הקשת". ומדידה זו דבין שני ראשיה שצריך שיהיה פחות מד' אלפים אמה, כתב רש"י בעירובין [נה א] דהוא בקו ישר (יתר) אבל בהעיגול (הקשת) יש יותר מארבעת אלפים אמה.

ושם בהי"א כ': "הגיע לגיא אם היה רחבו חמשים אמה שיכול להבליעו בחבל המדה - מבליעו. והוא שיהיה בעמקו פחות מארבעת אלפים". ודין זה שצריך שיהיה בעמקו פחות מארבעת אלפים, לא הובא בגמרא. אך בפירוש 'רמב"ם לעם' הביא בשם הרשב"א [ולא ציין היכן] דזהו כדין עיר העשויה כקשת.

ובעניי לא זכיתי להבין בדברי הרשב"א, דלכאורה אין ברור כ"כ הדמיון ביניהם. דהרי הבאנו לעיל דד' אלפים אמה הם ביתר אך בקשת יכול להיות הרבה יותר, וכאן היתר [רוחב הגיא] הוא הרי חמשים אמה בלבד, ומדוע צריך שבקשת [עומק הבור] יהיה דווקא ד' אלפים אמה.

ועוד, דמה ענין עיר העשויה כקשת דשם השאלה היא מהיכן מתחילין למדוד את התחום, לגיא דהשאלה היא אם מודדין את רחבו או את עמקו (אמנם לא ראיתי דברי הרשב"א עצמם, דכנ"ל - ב'רמב"ם לעם' שם לא ציין מקומו).