תושב השכונה
כתב הרמב"ם הלכות תמידים ומוספים פ"ח ה"כ, בסוף ההלכה (בנוגע ליום שיש בו קרבן מוסף):
"לא מצאו אלא שני כבשים, אם יקריבו אותם למוסף היום אין להם תמידים למחר, הרי הדבר שקול, אם הקריבום למוסף היום, הקריבו; אם רצו להניחם למחר לתמידים, יניחו".
ובגמרא מנחות מט, א מבוארת השאלה, "תמידים דיומי' ומוסיפין דיומי' - פשיטא תמידים עדיפי, דהוו להו תדיר ומקודש; אלא תמידים דלמחר ומוספין דהאידנא - תמידים עדיפי שכן תדיר, או דילמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש", וע"ז פוסק הרמב"ם ש"הרי זה שקול". כנ"ל.
והנה בלקוטי שיחות חלק יט עמוד 73 ואילך מבאר רבינו המחלוקת בסוף מסכת מכות בין ר"ע ושאר התנאים, שהתנאים כשראו את החורבן הם היו בוכין, ור"ע משחק - שזה תלוי בשאלה כללית שמוצאים בכמה מצות:
האם צריכים להתחשב (וגם להכריע) בהווה עם מצוה וחיוב שיבא לעתיד. וע"ד דוגמא, חולה שהרופאים אומרים שאם יצום בצום גדליה אז לא יכול לצום ביום הכפורים, אם מותר וצריך לצום בצום גדלי' שהחיוב הוא מדברי קבלה ואפילו שעי"ז לא יוכל לקיים החיוב מדאורייתא לצום ביום הכפורים. או אסור לו לצום בצום גדלי' כדי שיוכל לצום ביום הכפורים?
ולפי הסברא שההוה מכריע - צריך ביאור דברי הגמ', דאם צום גדלי' שהוא מדרבנן דוחה צום יום הכפורים שהוא מדאורייתא - כיון שצום גדלי' הוא עכשיו, הווה, ויום הכפורים יהי' לעתיד, והווה מכריע - הרי מכל שכן שקרבן מוסף שהוא מצוה מן התורה בוודאי הי' צריך הקרבן מוסף של היום, שהוא הווה, להכריע את תמיד של מחר שהוא עתיד, והווה מכריע!
ואולי יש לבאר, ובאופן שיתאים גם לסברא הנ"ל שההוה מכריע, ובהקדים מה שרבינו כותב שם בהערה 55 בסופה: "ולהעיר דבשאלה הנ"ל י"ל באופן אחר קצת: אם מצות הנוהגות בזמנים מיוחדים החיוב שלהם הוא רק בשעת זמן המצוה, או - שכל הזמן עליו החיוב שיעשה המצוה בזמנה (ראה לקח טוב - להר"י ענגל - כלל ו' אות ג' ועוד)"*.
לפי זה יש לבאר לעניננו, שאין הפירוש שהקרבן תמיד הוא של יום זה בלבד, אלא שפירוש תמיד הוא 'אתמול, היום ומחר', ולכן נקרא קרבן תמיד - מפני שהקריבו אתמול, ומקריבים היום, ויקריבו למחר.
וא"כ לענין קרבן תמיד יש לומר דלכולי עלמא יש חיוב בכל זמן שיהי' קרבן תמיד. ז.א. שהיום יש חיוב גם כן שיהי' קרבן תמיד למחר. וכנ"ל.
ובזה יומתק לשון הרמב"ם: "לא מצאו אלא שני כבשים, אם יקריבו אותם למוסף היום אין להם תמידים למחר, הרי הדבר שקול, אם הקריבום למוסף היום, הקריבו; אם רצו להניחם לתמידים למחר, יניחו",
- ולכאורה מה הי' חסר אם הרמב"ם הי' מסיים "אם רצו להניחם למחר יניחו", ומה מוסיף בתיבת "לתמידים".
אלא שהוספת תיבה זו היא הסיבה להאיבעי' של הגמ' ולפסק של הרמב"ם (ואין זה רק להזכיר שם הקרבן, שהם "תמידים"): דכיון שזה ענין של תמיד דוקא, שיש עלי' חיוב בכל זמן כנ"ל - לכן "אם רצו להניחם למחר לתמידים - יניחו", כיון שהחיוב על התמיד של מחר חל היום כמו קרבן המוסף של היום.
*) ראה בזה לקו"ש חל"ב פ' אמור, וחל"ה פ' וירא א. ובנוגע לגדר קרבן תמיד ראה חכ"ח פ' פינחס ב ובהערה 20. המערכת.
Download PDF