ברמב"ם הלכות דעות פרק ו ה"ב מביא הפסוק "ובו תדבק", שא"א לידבק בשכינה וכו', ומסיים "ולדבקה בו" - שמצוה להתחבר לת"ח. וצלה"ב הטעם דמביא פסוק אחר ולא די בפסוק הראשון.

והנה רש"י עה"ת עה"פ "ולדבקה בו" מפרש - "וכי אפשר כו' אלא הדבק בת"ח וכו'", ומפרש השפ"ח שזהו סיום על "ללכת בדרכיו (ולדבקה בו)" שעל ידי הת"ח שתלך אחריהם, ותלך בדרכי ה', אז יהי' ולדבקה בו.

משא"כ בפסוק "ובו תדבק" אינו מפרש בפסוק איך מתדבקים בשכינה, ולכן מביא הרמב"ם תחלה הציווי "ובו תדבק" ומפרש שצריכים לידבק בת"ח. ואחר שמביא פרטים ("לפיכך") מביא פסוק "ולדבקה בו" (השני) ששם מפורש יותר איך מתדבקים*.

*) ראה בס' "תורת מנחם - מנחם ציון" - ע' 14. המערכת.