שליח כ"ק אדמו"ר - אשדוד, אה"ק
רמב"ם הל' מכירה פי"ג הי"א: "היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבוא וילמד תורה שניתנה מפי הגבורה".
והקשה הרה"ג ר"י קאפאח (במהדורת הרמב"ם שלו עמ' רכה הע' יב): "ולי לא ברור מה הונייה [-אונאת דברים] באמירת פה שאכל נבלות וטרפות הרי לא היו אז [-בגויותו] נבלות וטרפות אלא התר גמור". ובאמת כבר נזקקו לענין זה גדולי ישראל, וכדלקמן.
הנה מקור הדברים בברייתא בבא מציעא נח, ב אבל שם איתא: "נבלות וטרפות שקצים ורמשים" [הרמב"ם השמיט "שקצים ורמשים"].
ובחידושי אגדות למהרש"א כתב: "ולא נקט [-בגמרא] שאכל שאר איסורין משום דהני גריעי טפי שאכל דבר שהנפש קצה בהם דמהאי טעמא אמרינן בפרק ג דהוריות [יא, א] דאוכל נבלה וטריפה סתמו מין הוא, משא"כ באוכל שאר איסורין ודו"ק".
וגם 'בן יהוידע' שביאר את מהלך וסדר הדוגמאות שהובאו בגמרא לענין הונאת דברים ציין: "אם אמר פה שאכל נבילות [-הוא אמינא] אין בזה הונאת דברים, כי בזמן שאכל נבילות לא עביד איסורא בדבר זה, שלא נצטוו בני נח על זאת, ועוד הו"א, כיון שאינו מדבר עמו לנכח לומר פיך שאכל נבילות, איך ידבר בד"ת, אלא אומר בדרך נסתר פה שאכל נבילות, דהשומע חושב על אחרים אומר כן, ואינו מתבייש בדברים אלו, לכך קמ"ל אפילו בכה"ג, שהוא לשון נסתר יש בזה ביוש ואונאת דברים".
גם הפני יהושע בב"מ שם תירץ על השאלה למה נקטו חז"ל מאכלות אסורות דווקא דמילתא דפשיטא היא שעוונתיו הראשונים שעשה בגיותו אינם נחשבים לו דכקטן שנולד דמי, אבל נבילות וטריפות נהי דאיסורא ליכא בגיותו אפילו הכי מאיסא מילתא כדאמרינן בעלמא שמטמטם ליבו של אדם כו' וקמ"ל דאפילו הכי אסור להכלימו בזה.
תוצאת טמטום הלב וכו' - מבוארת בנגלה (רמ"א יו"ד סי' פא ס"ז, ש"ך יו"ד שם ס"ק כו) וגם בפנימיות התורה (ראה 'לקוטי שיחות' כרך ה עמ' 187 הע' 23; 'אגרות קודש' כרך א עמ' רלו ואילך; כרך כא עמ' נא).
אמנם יש לבחון זאת עפ"י המבואר בתניא פ"ח (יב, א) לגבי מאכלות אסורות שאפשר לתקן זאת ע"י "תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש שהיא תשובה מאהבה כו'", האם הגיור שהיא מציאות חדשה וכו' לא יתקן זאת?
ובאמת יש להעיר שאדמו"ר הזקן בהלכות אונאה וגניבת דעת סעי' כח השמיט הדוגמא הנ"ל מהגא' ומהרמב"ם.
Download PDF