שליח כ"ק אדמו"ר - סקרמנטא, קליפארניא
כתב הרמב"ם הלכות אישות פכ"א הי"ז בנוגע לגרושה. "שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהי' בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהי' בן שש שנים גמורת".
אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו (דעד בן שש צריך לאמו וכמבואר בגמ' כתובות ועירובין), ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו אינו נותן לו כלום (משום דחייב ללמדו תורה).
וע"ז משיג הראב"ד "אין הדעת סובלת שנכוף את האב להפריד בנו ממנו עד שיהא בן שש, והלא הוא חייב לחנכו תורה בן ארבע ובן חמש, ואיך יחנכו והוא גדל בין הנשים". עכ"ל.
וע"ז מתרץ המגיד משנה:
"ולא מצאתי חיוב זה בבן ד' וה' שאינו חייב להכניסו למלמד פחות מבן ו'.. ואולי נתכוון הראב"ד למה שאמרו סוכה מב, א "יודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו" כנזכר פ"א מהלכות ת"ת, ואין זה קושיא שחנוך זה אצל האם יכול הוא לחנכו לפעמים לכשיבא אצלו.[1]
ב. וצ"ב תוכן פלוגתתם בזה, דהרמב"ם סובר דהעיקר הוא לגדל ילד בריא באופי חזק וזה מקבל מאמו בשש שנים הראשונות, דתינוק וצריך לאמו הוא.
והראב"ד ס"ל דהלא העיקר ללמדו תורה והחיוב מתחיל מבן חמש ובן ארבע, ובאמת מצינו כעי"ז פלוגתא בנוגע לכיבוד אב בהלכות ממרים פ"ו ה"י "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו ישתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהן, ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר יניחם וילך לו ויצוה אחרים להנהיגם כראוי להם". עכ"ל.
וע"ז משיג הראב"ד: "אין זו הוראה נכונה, אם הוא ילך ויניח לו למי יצוה לשמרו". עכ"ל.
וביארו האחרונים השגתו (ביורה דעה סימן ר"מ ט"ז סקי"ד ועוד), דהרי בירושלמי מוזכר שר' אסי ברח מאמו כי נשטתה ביותר, אבל היא היתה במצב כזה שלא הי' יכול לצוות לאחרים לשמרם, הרי הוא יכול בעצמו לשמרם.
ומסבירים האחרונים (המגיד משנה, מגדל עוז, ועוד) שפה מדובר דצריך לאסרם באזיקים ר"ל, ולהבן לא ישמעו כי מיגס גייס בהו, משא"כ לנכרי הממונה ישמעו אליו, וממילא סב"ל להרמב"ם, דכיון דשמירתם תתקיים עצהיו"ט דוקא ע"י שהוא יברח לפיכך יצוה לאחרים לשמרם, אולם הב"ח סימן ר"מ מסביר באופן פלא השגת הראב"ד דאם נטרפה דעתן אינו מחוייב לשמוע ציווים.
(משא"כ בירושלמי הנ"ל דר' אסי אמו לא נשתטית רק זקינה היתה ורצתה בחור צעיר בדוקא אז ברח ממנה כי לא יכול לקיים ציוויה ולהשתדל בשבילה ולפיכך ברח) ואם מאכילן ומשקן יש לו מצוה גדולה היתכן שיניח מצוה זו לעכו"ם ר"ל[2].
היינו דלהרמב"ם מסתכלין איך יהי' שמירה יותר להאבא ואמא שנשתגעו ר"ל.
ולהראב"ד מסתכלין איך יקיים יותר מצות כבוד אב ואם.
ע"ד שנת"ל בהלכות אישות דלהרמב"ם מסתכלין איך יגדל ילד עם אופי בריא וחזק ואביו ילמדו תורה או כשיבקרנו (כהמ"מ) או שישכרנו מלמד (כהמרכבת המשנה).
משא"כ להראב"ד מסתכלין בעיקר על איך ילמד ילד זה תורה. והרי"ז מתאים לשיטתם המבואר בלקו"ש חל"ד נצבים דלהרמב"ם מסתכלין על גדרי העולם אופי חזק לילד ושמירה טובה לאבא ואמא שנטרפה דעתן ר"ל.
ולהראב"ד מסתכלין על גדרי התורה וכו' על איפה ילמד הילד יותר תורה, ואיך יקיים הבן יותר מצות כבוד אב ואם.
[1]) והנה סברא זו הובא להלכה באבן העזר סי' פ"ב בבית שמואל סק"ז, ועפ"ז פסק הנודע ביהודה במהדו"ת שלו אבן העזר סימן פ"ט הובא בפתחי תשובה, בסי' פ"ב. "ועל דבר הילד פחות מבן שש שפסק שישאר אצל האב, כתורה פסק, וכן הוריתי זה איזה שנים, וכתבתי הלכה למעשה שאם אחר הגירושין אין המגרש והמתגרשת בעיר אחת אז הדין שישאר הבן אצל האב אפילו פחות מבן שש כדי לחנכו וללמדו כי בזה לא שייך דברי הרב המגיד שהביא הבית שמואל . . וכל מה שפסק מעלתו יפה פסק והמערער עתיק ליתן את הדין. עכ"ל.
והנה במרכבת המשנה ח"ב, פי' באו"א מהמגיד דהסיבה דעד שש יכול להיות אצל אמו וז"ל "דכיון דצריך לאמו אין מענין תינוקות כדי לחנך והרי אפשר ללמדו תורה צוה וק"ש, ע"י שישכור לו מלמד, אבל להמגיד משנה וכן נקט הנו"ב להלכה דאפשר לקחת הילד, אם המגרש אינו דר בעיר המגורשת, דמצוה בו יותר מבשלוחו כמובן.
[2]) ועי' במרכבת המשנה שיישב דעת הרמב"ם מהב"ח, דאם ההורים במצב כזה ר"ל דצריך לאסרן באזיקים, הרי"ז בזיון גדול להם שהבן יראה אותם במצב כזה והרי"ז היפך כבוד אב ואם, דאסור אפי' לאחר מיתה כ"ש כשנשתטו.
Download PDF