שו"ע או"ח ס' טז סעיף א, שיעור טלית שיתחייב בציצית שתכסה בו אורך וברוחב ראשו וגופו כו', עיין מג"א תחילת הסימן "וכתב מט"מ בשם המהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה" ע"כ. אבל עיין במחצית השקל שכותב שלשון המ"א הוא לשון מושאל ועיקר הטעם שיהיו ניכרים היטב ויהיו על הכתפיים ג"כ תורת בגד ולא שם הדיעות אבל אוירא דהא גיסא ודהאי גיסא לא שייך כאן לפמ"ש התוס' בעירובין דף י' עמוד ב' הובא במ"א לקמן סי' שס"ב ס"ק טז.

ומקור המ"א בסי' שסב הוא מהריצב"א בתוס' עירובין י' ע"ב ד"ה "אצבעיים ושני שלישים ריוח באמצע" דכותב שם וז"ל "לא שייך בעור העסלא שהוא כלי, אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דעלמא ומבטל ליה אלא במחיצות קבועות, ... כדלעיל ולקמן בפירקין גבי מקיפין בחבלים וריצב"א מפרש דאוירא דעלמא לא אמר דאתי ומבטל ליה אלא באויר שאני חושבו כסתום כההיא דלעיל דחשיב האויר של עשר כסתום ובמקיפין בחבלים אוירא דלמעלה מעשר חשוב כסתום אבל האויר שאינו מן המחיצה אינו מבטל וכן משמע (לעיל ה, א) דקאמרי רבי אמי ורבי אסי יש שם פס ארבע מתיר פירצה עד עשר ולא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודעלמא ומבטלי ליה כו'". עכ"ל התוס'.

והנה גם המ"ב והערוך השלחן מסכימים לדעת המחצית השקל דלא בעינן שרוחב הכתפים יהיו רחבים יותר מהנקב, ומה שכותב מט"מ בשם המהרי"ל - דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא - הוא לשון מושאל. אבל רבינו בס' טז סעיף ב מביא דברי המ"א בפשוטן "יזהרו לעשות בטליתות קטנים הכתפיים רחבים דהיינו החתיכות המוטלות על כתף כי היכי דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטל ליה". והנה, כל המכיר דרך הדייקנות של רבינו מבין שקשה ביותר לומר שכוונת רבינו הוא לשון מושאל, ולכאורה דעת רבינו שצריך ליזהר שחלק הבגד של כל כתף צריך להיות רחב יותר מהנקב - דבר שקשה למצוא בטליתות קטנים הנמצאים בזמנינו, אפילו אותם הנעשים לפני שיטת חב"ד! ולכאורה צריך להבין הבנת רבינו באותן המקומות שמהם הביא תוס' ראיה לדבריו שלא שייך באויר דעלמא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא.

והנראה לומר שרבינו תופס דברי המהרי"ל המובאים ברמ"א כפשוטן, משום שיש מקום לומר שיש חילוק גדול בין האויר שבין כתפי הבגד ובין המקומות המובאות בתוס' בנוגע למחיצות דלא אמרינן אתי אוירא בעלמא לבטל המחיצות, ולדוגמא בעירובין דף ה, א - במקום שיש פס ארבע שהוא מתיר הפירצה עד עשר ולא אמרינן דאתי אוירא דהאי גיסא ודעלמא לבטל האויר, היינו משום באויר נעשה חלק ממחיצות המבוי וע"כ האויר דעלמא שאין לו שייכות להמבוי אינו יכול לבטלו, משא"כ בכתפי הבגד כיון שלא נעשה חלק ממחיצה ע"כ לא הוה חזק כ"כ, וע"כ אמרינן שאתי אוירא דהאי גיסא ודעלמא ומבטלי הנקב.

וכמו כן י"ל שסובר המהרי"ל דמהא דלא אמרינן גבי עסלא אתי אוירא ומבטל הנקב (שם בעירובין) לא הוה ראיה לטלית, מכיון שהגמ' מדבר שהנקב לא היה יותר גדול מצד הנקב, עיי"ש. משא"כ בט"ק במקום שהנקב יותר גדול מהכתפיים אז שפיר אמרינן אתי אוירא כו'.

ואיך שיהיה הפירוש במס' עירובין קשה לומר שרבינו סובר כהמחצית השקל והרמ"א והערוך השלחן, וע"כ צריך ליזהר שהט"ק יהי' באופן שהנקב שבאמצע לא יהיה רחבו יותר משום אחד מכתפי הבגד - והוא דבר שהרבה מוכרי ט"ק אינם יודעים מזה (אפילו אותם המוכרים ט"ק הנעשים לפי דעתם כפי שיטת רבינו).