בשו"ע או"ח סי' כה סעיף י "אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך, אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק לענות עמהם, אלא שותק ושומע ומכוין לומר שאמרם", עכ"ל. ועי' במ"א ס"ק יז "ומ"מ משמע דהמניח בלא ברכה רשאי לענות דליכא איסור אלא שגורם ברכה", ע"כ. אבל עי' בהגהות רעק"א שהביא שדעת המהרא"י דאף בחול המועד אסור, דאין הטעם משום ברכה שאינה צריכה אלא משום דכתיב "והיה" - שיהיה הוי' אחת לשתיהן, וכתב שם דמה"ט הרי לדידן המניחים תפילין דר"ת מספק בלא ברכה לא יפסיק.

עיין בשו"ע רבינו סעיף כב שהביא גם טעם השני "וכן המניחין תפילין דר"ת צריכים לתכוף ולסמוך תש"י לתש"ר בלי שום הפסק שיחה בינתיים שנא' והיה לך לאור על ידך ולזכרון בין עיניך ולא נאמר והיו לזכרון בין עיניך, משמע ששתיהן נחשבים להוי' אחת ועשי' אחת מחמת שצריך לתוכפן זו אחר זו בלא שום הפסק אבל מ"מ מותר לענות קדיש קדושה וברכו כו' בין תש"י לתש"ר בתפילין דר"ת כו' כיון שאינו גורם לברך ברכה שאינה צריכה על תש"ר" עכ"ל.

והנה רבינו הזכיר בתחילה "בלי שום הפסק שיחה" שמזה משמע שרק שיחה אסורה בין התש"י להתש"ר, אבל לאחרי זה הרי כותב דמשמע ששתיהם נחשבים להוי' ועשי' אחת מחמת שצריך לתוכפן זו אחר זו בלא שום הפסק, ולכאורה משמעות דבריו שאסור להיות שום הפסק אפילו אינו הפסק של שיחה. ולכאורה ראשית דבריו הוא בסתירה לסוף דבריו.

והנראה לומר ד"לא נתנה תורה למלאכי השרת", וע"כ א"צ לתכף התש"ר להתש"י באופן שאין שום שהייה כלל, אבל בנוגע שיחה אסור להיות שום הפסק של שיחה - ובזה לא קשה הרישא להסיפא, אבל מ"מ אם אדם מפסיק בין התש"י להת"ר בעניית קדושה, אפילו אם הוא מכוון במחשבתו לבד יש חסרון של העדר של "הוי' אחת". ולכאורה אין שום חילוק בין עניית הקדושה במחשבתו או בדיבורו, דבשתיהן יש החסרון של "הוי' אחת" ואם מותר לכוון להקדושה במחשבתו (וכמובן מסעיף י בשו"ע), מותר גם ע"י דיבורו, וצ"ל דענין עניית קדושה מכריע הענין של הוי' אחת, וע"כ אף שרבינו מביא הטעם "והיה שיהיה הוי' אחת לשתיהן", מ"מ סובר רבנו שמותר לענות אמן בתפילין של ר"ת בין תש"י לתש"ר (אמנם לכאורה צ"ב, דא"כ יכול לענות הקדושה באותו הזמן שהוא מניח התפילין של ר"ת, וא"כ אין שום חסרון של העדר התכיפות? ואפשר שאין לעשות זאת משום אין עושים מצות חבילות חבילות. ועצ"ע).

וכן עיין בהמשנה ברורה ס"ק לו "ובחול המועד או המניחין תפילין דר"ת שמניח תפילין בלא ברכה יש להקל ולהפסיק לענית איש"ר, אך אח"כ יזיז הש"י ממקומו קודם שיניח הש"ר כדי שתהיה הוי' אחת" (והוא מהאורחות חיים). אבל לפי דברינו אין חילוק בין אם עונה בדיבור או במחשבתו, וא"כ כמו דלא מצינו בסעיף י של השו"ע שום רמז שהוא צריך למשמש בתפילין במקום שהוא מכוון לקדושה - א"כ לכאורה אין שום צורך למשמש בתפילין אם עונה הקדושה בדיבור.