בגמ' ר"פ הרואה (ברכות כה, ב) איתא בלשון אמירת נוסח הטבת חלום "שבע זימנין ליגזרון עליה מן שמיא דלהווי טבא". ובתוס' שם פי' א) שכך הוא הלחש, ב) שצ"ל ז"פ חלמא טבא חזאי ולענות אחריו (אלא שסיימו שר"י לא היה רגיל לאמרו אלא רק שלש פעמים. וכן במחזור ויטרי האמירה והענייה ג"פ בלבד ובארחות חיים כתב שאומרים ג"פ או ה"פ או ז"פ), וכפירוש השני (בלבד) כתבו הרוקח סי' ריב והטור ר"ס רכ, וכן הב"י (אף שבשו"ע העתיק ל' וסדר הגמ' בלבד) והב"ח שם כתב שכן נהגו העולם, ומסיים ע"ז הפרישה שם: "ומנהגן של ישראל תורה".

ובמטה משה סי' שסח מביא בשם המהרש"ל (ועד"ז בב"ח ובפרישה שם ובסידור הר"י קאפיל) פשרה לומר חלמא טבא ז"פ ושבע זימנין ג"פ, אך מסיים שם בפרישה דעדיף לומר הכל יחד ז"פ.

וכ"מ בלקט יושר ח"א עמ' 42 בשם מורו בעל תה"ד, וכן דעת הלבוש ובדברי חמודות לרא"ש שם אות כא, וכך ברוב הסידורים, וכן בסי' עבודת ישראל ואוצר התפילות – ז' פעמים (בלבד).

(רוב הציונים מסידור צלותא דאברהם ח"ב עמ' תתסד).

וכסדר שכתוב בסידור אדה"ז כן הוא במשנת חסידים מס' תענית חלום פ"א מ"ד-ה. ובשו"ע הזוהר שהקדישו לכללות הענין את רוב כרך ט', אף לא טרחו להביאו (בעמ' רמו-ז. יש לבדוק – אולי נוהגים שם תמיד כהכף החיים וכו' בשם מהר"ש שרעבי שאין ללמוד מדברי החברים, גורי האריז"ל. אלא רק מהרח"ו).