ביצה כא, ב: "אמר רב יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביו"ט, גזירה שמא ירבה בשבילו כו'".

עיין בשו"ע או"ח סי' תקיב סעי' א, שדוקא להזמין סתם עכו"ם אסור, אבל לעבדו ושפחתו בביתו וכן שליח השלוח לו, וכן עכו"ם הבא מאליו, אין שום איסור. והמקור לזה הוא הרא"ש ביצה שם וז"ל: "אם נשלח שליח נכרי לישראל ביו"ט, מותר להאכילו ביו"ט, וכן נוהגין באשכנז, שיש להם עבדים ושפחות נכרים. דלא אסר ריב"ל אלא לזמן את הנכרי, שהוא חפץ ביקרו ומרבה לו מנות, וחייש שמא יבשל קדרה לבדה, שלא היה מבשל בה אם לא בשביל הנכרי, דאי לא הרבה בשביל הנכרי אלא בקדירה שהוא מבשל בה, ליכא חשש איסור, והא ליכא למיחש בעבדים ושפחות שבבית ישראל". ע"כ.

וכן עיין דברי אדמה"ז סעי' ב: "וכן נכרי שבא מאליו לבית הישראל שלא הזמינו כלל, וכן שליח שנשתלח אליו, מותר להאכילו עמו, ואין חוששין שמא ירבה בשבילו אלא כשמזמינו לביתו שהוא רוצה לכבדו, בד"א כשהישראל נותן לו לאכול בלי שום הזמנה והפצרה, אבל אסור להפציר בו שיאכל אצלו אפי' כבר בישל ותיקן כל צרכי סעודתו, דכיון שהוא מפציר בו ורוצה לכבדו, יש לחוש שמא יבשל עוד קדרה אחרת בשבילו". ע"כ.

והנה עיין שם בהסוגיא: "מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביו"ט, אמרו ליה: אי ניחא לך במאי דטריחא לן - מוטב, ואי לא - טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן".

והנה הרמב"ם בפרק א' מהל' יו"ט סי"ג כותב: "אבל אם בא הגוי מאליו, אוכל עמהן כו", דהוא סובר שהאמירה של מרימר ומר זוטרא אינה מעלה ומורידה בהיתר הדבר. והרב המגיד כותב שהרמב"ם דקדק כן ממ"ש בהגמרא "אין מזמנין את הנכרי", ולא אמרו אין מאכילין את הנכרי, משמע שלא אסרו אלא כשמזמינין אותו, אבל בבא מאליו אין לחוש. אבל הרשב"א וכן הטור סוברים שהאמירה מעכבת, כדמשמע ממרימר ומר זוטרא. עיין כל זה בהטור וב"י.

מהמחבר מוכח שהאמירה אינה מעכבת, ועיין בהט"ז ס"ק ד: "וע"כ נ"ל דמרימר ומר זוטרא אמרו כן דרך פיוס להעכו"ם, שלא ירע לו על שאינו מבשל בשבילו, לפי שלפי דת תורתינו אין לנו להטריח בשבילו, וא"כ אין באמירה זה תועלת לדינא, ע"כ לא זכרו הרמב"ם". ע"כ.

והנה אחרי הקדמה זו יש לדון בדבר הנוגע לכמה שלוחים ואנשים פרטיים, והוא הזמנת אנשים העומדים להתגייר לסעודת יו"ט, ודבר זה נוגע ביחוד לאותם שלוחים העושים סדרים כלליים בפסח.

והנה אע"פ שמהשו"ע ואדמה"ז, מוכח שהאמירה של מרימר ומר זוטרא - "אי ניחא לך במאי דטריח לן" - אינה מעלה ומורידה, לכאורה כל זה הוא במקרה שהעכו"ם בא מאליו. אבל במקרה שמזמין עכו"ם העומד להתגייר לשולחנו ביו"ט, כדי לחנכו במצות היום, אפשר שיש מקום להקל לומר שזה לא נקרא שמזמינו כדי ליקרו (לשון הטור) או לכבדו, כיון דכל כוונתו בהזמנה זו היא לחנכו. ולכאורה אם יש מקום להקל בזה שמותר להזמינו, בוודאי עדיין המארח צריך להודיע המעומד לגירות, שלפי דת תורתינו אין לנו להטריח בשבילו, וכדברי הט"ז.

ואינו דומה לעבדו ושפחתו, שלא מצינו שצריך להודיעם זה, שמכיון שהם עבדים שלו אין שום חשש שהוא רוצה לכבדם. משא"כ כשמזמין עכו"ם העומד להתגייר, אע"פ שעיקר כוונתו היא כדי לחנכם, מ"מ על פי פשטות יש לחוש שמא ירבה בשבילו. וע"כ צריך לומר לו שאם יסתפק במה שהוא (המארח) הכין לביתו טוב, משום שבאופן אחר אי אפשר לו להזמינו.

והנה דבר זה הוא קולא גדולה, ומסתפינא לומר דבר זה למעשה. וגם זה הוא רק במקום שמודיע המועמד לגירות כל הנ"ל, אבל במקום שלא נוח לו להודיעו זה (וכנראה שזהו ברוב המקרים), לא מצאתי שום היתר להזמינו.

ובפרט שבזמנינו יש הרבה יהודים שהן שותפין לנשואי תערובת ר"ל, ויש מקרב השלוחים שהם (ואני בתוכם) רואים הצורך להזמין הזוג לשולחנינו לחג, כדי לקרבם, ובוודאי אי אפשר להודיעם כל הנ"ל, שזה וודאי ירחקם. הנה בשבת אין שום שאלה בזה, אבל ביו"ט איני יודע שום היתר, וכמו כן בהסדרים הציבוריים, צריך שאלת חכם כדי לידע איך להתנהג.