א] איתא בשו"ע אדה"ז הל' פסח (או"ח סימן תעה סעיף ו): "וב' כזית אלו צריך לאכלם ביחד, דהיינו שיכניסם לפיו בבת אחת, שאם יאכל מתחילה את הכזית שלא המוציא דהיינו של השלימה ואחר כך יאכל הכזית של אכילת מצה דהיינו של הפרוסה, יהי' מפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית מהפרוסה באכילת מצה מהשלימה, וכן להאומר שברכת המוציא היא על הפרוסה, אם יאכל מתחילה הכזית מהפרוסה ואח"כ הכזית מהשלימה, הרי הוא מפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית מהשלימה, לפיכך יכניסם לפיו בבת אחת, אבל אינו צריך לבולעם בבת אחת, אלא ירסקם בפיו ויבלע בתחילה כזית א' כולו בבת אחת, ואח"כ יבלע כזית השני בבת אחת". עכ"ל.

והנה בספר "ויגד משה" ("מנהגי ליל סדר פסח") סימן כד (אות כ), לאחר שהביא דברי אדה"ז הנ"ל כתב: "והנה פשטות לשון להכניס בפה בבת אחת שכתבו כל האחרונים משמע דלא די מה שלא יתחיל לבלוע עד שיהיו ב' הכזיתים בפיו ואז יבלע כל כזית בבת אחת, אלא גם ההכנסה לפה יהי' ב' הכזיתים בבת אחת, ובפרט משמע הכי לשון התרומת הדשן שבמגן אברהם שכתב "יוכל להכניס כל הג' זיתים ביחד לפיהו ולכוס ביחד וכו'" וכן לשון שו"ע אדה"ז הנ"ל "יכניסם לפיו בבת אחת וכו'", וכן מטין לשון החתם סופר בחידושי חולין דף ק"ג ד"ה כי אתא שכתב: מהכא איכא למילף באכילת מצה, מצוה מן המובחר להכניסו בבת אחת לתוך פיו כפשטי' דקרא דאכילה בבת אחת משמע, עכ"ל. [אות כא שם] ובביאור הגר"א הערה מקורו מגמ' מפורשת פסחים דף (קטו) [קיד] ע"ב אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה יותר מכדי אכילת פרס, משמע מלשון יצא דהיינו דיעבד…" עכ"ל ב"ויגד משה", וע"ש שהאריך בזה.

ועי' ג"כ במסגרת השלחן על קצור שו"ע (סי' קיט סק"ז) שלמד ג"כ כך הכוונה בדעת אדה"ז: "ואוכלם שניהם יחד, דהיינו שיכניסם לפיו בבת אחת, אבל אינו צריך לבלעם בבת אחת אלא ירסקם בפיו ויבלע בתחילה כזית אחת כולו בבת אחת ואח"כ יבלע כזית השני בבת אחת (מג"א ורז"ש), וכל זה כשיכול לעשות כן כמ"ש בפנים (אחרונים)". עכ"ל.

ב] והנה באמת להכניס בפיו ב' כזיתים בב"א ואח"כ להתחיל לבלוע כזית ועוד כזית, הרי זה דבר בלתי אפשרי, וא"כ נראה לומר דהכוונה באדה"ז אינו כנ"ל, אלא דבאמת לא צריכים כלל למלאות הפה בב' כזיתים, ומה שכתב אדה"ז "שיכניסם בפיו בבת אחת", הכוונה בזה, דכשמתחיל לאכול יכניס לפיו מב' המצות בבת אחת, מהשלימה ומהפרוסה, ואוכל מב' המצות כזית ובולע, וממשיך לאכול מב' המצות שוב כזית ובולע.

ותמכתי יסודותי במ"ש בהגדה של פסח מכ"ק אדמו"ר (קה"ת תשמ"ז) עמ' לה, ד"ה ביחד: "דהיינו שיכניסם לפיו בב"א, והטעם שלא יהא הפסק בין הברכה דאכילת מצה לאכילת הכזית השייך לה שהוא ממצה הא' או ממצה הב' כנ"ל (טושו"ע שם)" עכ"ל.

ובאמת לפי הטעם הזה שכתב אדה"ז, אין שום תועלת למלאות את הפה בב' כזיתים בב"א, אלא שהכוונה כנ"ל.

ג] והנה המקור שהביא הגר"א מגמ' דפסחים הנ"ל שצריך למלאות את הפה בב' הכזיתים תמוה, ואדרבה משם דוקא משמע להיפך, דעל מה שנאמר בגמ' שם "אכלן לחצאין יצא, ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס" מפרש רשב"ם בד"ה אכלן לחצאין: "חצי זית בפעם ראשון, וחצי זית בפעם שני" עכ"ל – והיינו שהכוונה בזה, דמתי יצא בדיעבד דמיירי כשהפסיק בין אכילה לאכילה (ופחות מכדי אכילת פרס), כלומר שהפסיק לגמרי באמצע פעולת ההכנסה לפיו, אבל אם אינו עושה ב' אכילות, אלא שמכניס לפיו (בלי הפסק) וברגע שיתמלא פיו בכזית בולעו וממשיך להכניס שוב לפה את הכזית השני, (מב' המצות ביחד כמובן כנ"ל), בודאי שזאת המצוה לכתחילה, וצע"ג בדברי הגר"א.

ונראה דזהו נמי הכוונה במהרי"ל שהביא המג"א (בסי' תעה סק"ד) "שיכול לאכול הכזית מעט מעט רק שלא ישהה בכדי אכילת פרס, ומשמע שאף לכתחילה רשאי לעשות כן" – והיינו כנ"ל שאוכל ברציפות את ב' הזיתים שמכניס לפיו בבת אחת מב' המצות בלי הפסק, וברגע שיתמלא פיו בכזית בולעו, וממשיך להכניס ברציפות את הכזית השני כנ"ל – ויל"ע במג"א שם שלדעתו דברי המהרי"ל אינם תואמים את הגמ' דפסחים (קיד,ב) הנ"ל, ודעת השו"ע שם ס"א "אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית יצא, ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס", דמשמע שדוקא בדיעבד יצא, אבל לכתחילה צריך לאכול כל הכזית בבת אחת, ע"ש – ולכאו' אין שום סתירה בין מה שנאמר בגמ' ובשו"ע למה שנאמר במהרי"ל, כי בגמ' ושו"ע מיירי שהפסיק לחלוטין באמצע האכילה ועשה מזה ב' אכילות, ולכן בזה דוקא יצא בדיעבד, משא"כ המהרי"ל מיירי שאוכל ברציפות מעט מעט, ובולע כזית בב"א, ואח"כ את הכזית השני, כנ"ל – עי' מש"כ אאזמו"ר הי"ד בשו"ת משנה שכיר חלק או"ח סי' סב אות ו, אודות הסתירה שהקשה בין מנהגי הח"ס שבלע ב' הזיתים בב"א, למ"ש החת"ס בחידושיו לחולין (קיג,א) שאין צריך לבלוע בב"א ע"ש.

ועי' תוס' כתובות (ל,ב) ד"ה "לא" שכתבו דאם תחב לו בבית הבליעה ונהנה מיד חשוב באין כאחת, ע"ש, ומשמע דאם בא בזה אחר זה בתכיפות בלי הפסק חשוב בב"א.

וראה בהגדה של פסח עם חתם סופר (ירושלים תשנ"ו – ע' קצט) שכתב: "לקח [הח"ס] השני זתים סמוך לפיו ובירך עם המסובין ביחד על אכילת מצה, והכניס מהם מעט מעט לפיו, ולעסן והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית, ולאחר שלעס כל השני זתים בלען בבת אחת" עכ"ל. וע"ש בהערות ג-ד מה שדנו בזה.

ומ"ש שבלע בב"א את שני הזתים צ"ע, שהרי מספיק לבלוע כל זית בפ"ע כנ"ל.

ובדרש והעיון (תצוה מאמר רמד) מביא ראי' מזבחים (לא,א) כביצה אוכל כו' נפלו שניהם כאחת, וכתב רש"י (ד"ה נפלו) דהוא הדין בזה אחר זה, הרי דב' דברים תכופים זה אחר זה חשיבי בב"א. ועי' בכורות (יח,ב) תוד"ה אפשר, דמה שאמרו (שם ט,ב) דכל בב"א תרווייהו קדשו לאו בב"א ממש רק אפילו קודם משהו מחבירו הוי בב"א.

ביומא (ה,ב) בלבישה: חד אמר אהרן ואח"כ בניו, וחד אמר בב"א, ומקשה בב"א מי משכחת? ומשני לא צריכה דאקדים בזה אחר זה, אבל בסדר אחד ולא הפסיק בגד אחר, ועי' בס' אדני פז (פ' תצוה) דמשמע דאם עושים בזה אחר זה בלי הפסק חשוב בב"א.

ובשו"ת שבות יעקב (אה"ע ח"א סי' קכט) מביא ראי' מזה לחליצת איטר שהדין שחולץ בשתי רגליו, ונחלקו הפוסקים אי יחלוץ בשתיהן כאחד או בזה אחר זה, ומכאן מוכח דאף בזה אחר זה בלי הפסק חשיב בב"א. ועי' ב"ש אה"ע (סי' קסט ס"ק כד) ופתחי תשובה (שם ס"ק כד) הרבה מזה.

ועי' מ"ש בזה אאזמו"ר בשו"ת משנה שכיר ח"א סי' ד, בוקו"א שם (אות טו) ובח"ב (סי' א) ובחלק יו"ד (סי' רו בסוף התשובה).

ועי' פרדס יוסף תצוה (סי' מב), וארא (סי' ז) באורך.