בלשונות אדמו"ר הזקן בענין מכין משבת לחול יש כמה שינויים, לפעמים כותב שהאיסור הוא "מכין משבת לחול" (ראה לדוגמה סי' רנד ס"י. סי' שב ס"י ועוד), ופעמים כותב בלשון "טורח ומכין משבת לחול" (ראה לדוגמה סי' שיט סי"ח. סי' שכג ס"ו), ופעמים כותב "טורח משבת לחול" (ראה לדוגמה סי' שכא ס"ו).

ובודאי אין זה רק שינויי לשונות גרידא, אלא הבנה בגדר האיסור, שבפשטות האיסור אינו במה שהאדם טורח שלא לצורך, שדבר זה אסור משום "זלזול שבת" (כמבואר בסי' שלח ס"ח), משא"כ מכין משבת לחול הוא שבות כמבואר בסי' שיט סי"ח, והאיסור הוא מה שמכין משבת לחול, ואפילו בטלטול בעלמא, כמבואר בסי' רנד ס"י. וא"כ מדוע מוסיף אדמו"ר הזקן את הלשון "טורח".

ועוד ועיקר: בסי' שכג ס"ו כותב אדמו"ר הזקן שאסור להדיח כלי אכילה, ומשמע שכל אופן אסור, בין הדחה בידים ובין שריה במים, וכן משמע בסי' שכא ס"ו. אבל מאידך בסי' תק ס"כ כותב אדמו"ר הזקן, שהאיסור הוא "להדיח כלים ולשפשפן", וכן כתב בסי' תקט סט"ו, וגם מחלק בין הדחה בידים לשריה במים: ואע"פ שאסור לעשות שום מעשה לצורך חול אף שאין בו מלאכה כגון להדיח הכלים ולשפשפן כמ"ש בסי' תק"ג ותק"ט מ"מ כיון שאינו מדיח הבשר בידיו רק ששורה אותו במים אינו דומה להדחת כלים שעושה מעשה בידים שמדיחן. ויל"ע הטעם בכהנ"ל.