בסדר הכנסת שבת: "מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות, להדליק קודם שקיעת החמה, שקיעה הנראית, דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור, שאין שום הר במערב, או בראשי גגים הגבוהים בעיר, ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל, כדי להוסיף מחול על הקדש מעט, כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים, בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין), אזי היא שקיעה האמיתית, שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י".

המקור לזה הוא בגמרא שבת לה, א: "א"ר חנינא הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה, יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה". וברש"י שם ד"ה כרמל: "הר שעל שפת הים, וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים". למדנו מכאן, שגם להאדם העומד למטה (וטובל בים), זמן השקיעה האמיתית שלו, הוא כשהחמה אינה נראית יותר על ראשי ההרים.

עפי"ז בארתי את החשבון (קונטרס נש"ק ח"ב ע' 20 הערה 7), שגובה הר הכרמל הוא 546 מטר, ששם נראה אור החמה אחרי ירידת החמה '45 מהאופק, וזה מאחר את זמן השקיעה האמיתית, בארה"ק 3 דקות, ובמדינתו של רבינו הזקן 4 דקות.

אמנם, הקשה ע"ז הרב יעקב סינגאווי, שהרי גובה הר הכרמל הסמוך לשפת היום הוא 190 מטר בלבד, ואילו שיא גובה הר הכרמל 546 מטר, נמצא במרחק 10 קילומטר משפת הים. והיא קושיא אלימתא לכאורה.

שוב נראה לענ"ד, שרבינו הזקן למד זאת מהתוס' שם (ד"ה וירד): "פירש בקונטרס, ובתוך כדי שירד ויעלה הוי לילה. וקשה, דלא ה"ל למינקט סימנא דטבילה, אי לאו דאתא לאשמעינן דטבילה מעליא היא. ובירושלמי בפרק [א] דברכות, דמשיעלה מתחיל בין השמשות, והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו הערב שמש". הרי למד התוס' מהירושלמי, שאחרי סילוק האור מראשי הר הכרמל, עדיין היה לו מספיק זמן לירד ולטבול ולעלות, ואז היא השקיעה האמיתית והתחלת בין השמשות.

ובאמת הלשון בירושלמי שם: "התחיל גלגל חמה לשקע, אדם עומד בראש הר הכרמל, ויורד וטובל בים הגדול, ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל". אמנם מדברי התוס' נראה שמפרש את דברי הירושלמי, כמו בש"ס דידן, שהאדם עומד לירכתי ההר אצל הים, ורואה את אור השמש על ראש הר הכרמל, ויורד וטובל בים הגדול ועולה, ואז היא זמן שקיעה האמיתית.

בתוס' שם לא מפורש כמה הוא זמן הטבילה בים, אמנם מפורש הדבר ברא"ש שם סי' כג (ופסק כוותיה בשוע"ר סי' רסא ס"א), שהוא מהלך מט אמות, שהם לערך דקה וששית (70 שניות). ומזה יש להוכיח שהתוס' כאן קאי בשיטת ר"י בעל התוס' (שס"ל כהגאונים ודלא כר"ת. ראה סדר הכנסת שבת. וראה אור זרוע ח"ב סי' קב תשובת רבינו יצחק ב"ר שמואל, שהוא ר"י הזקן בעל התוס'. שו"ת מהר"ם (פראג) סי' ריט. מרדכי רמז רצב בשמו. ר"י בתוס' פסחים ב, א ד"ה והא קיימא לן, ובשבת לד, א ד"ה תרי), משא"כ לר"ת אין לפרש כן הגמרא, שהרי אחרי שמניח החמה בראש הכרמל, עדיין יש מהלך ג' מיל ורביע עד סוף השקיעה, ולא רק מהלך מט אמה.

אפשר, שמכאן למד רבינו הזקן בסדר הכנסת שבת, שבא"י זמן שקיעה האמיתית, הוא לערך ג' דקות אחרי שקיעה הנראית, והיינו שבמדינתו זמן שקיעה האמיתית, הוא לערך ד' דקות אחרי שקיעה הנראית.

ועדיין חסר הדבר ביאור, שכיון שכבר נסתלק אור השמש מראש הר הכרמל (שהאדם עומד אצלו), מהו טעם הדבר שאנו נותנים לו עד 70 שניות עד לזמן השקיעה האמיתית, הרי השמש כבר שקעה מהאופק שלו!?

ע"ז מבאר רבינו, שחכמים קבעו את זמן השקיעה האמיתית, בעת סילוק וביאת אור השמש מראשי ההרים הגבוהים שבא"י, ואין מתחשבים בגובה ההר שהאדם עומד אצלו.

ומזה למדים אנו שגם העומד בלאדי שברוסיה הלבנה, זמן שקיעה האמיתית שלו היא, בעת סילוק וביאת האור מגובה ההרים הגבוהים שבא"י. ואין הכוונה להרים הכי הגבוהים, כ"א כמו בכל ההלכות הולכים אנו לפי הגובה הממוצע של ההרים הגבוהים שבא"י.

ומה שהגמרא (בבלי וירושלמי), אומרים דינם דוקא בהר הכרמל, שהוא מההרים הנמוכים (שבסמוך לים גבהו רק 190 מטר), זהו כי שאר ההרים אינם סמוכים לים, וא"א לבאר שם את ההלכה של הטבילה בים. וגם אין לעשות בזה כלל, שהרי תלוי הדבר בגובה ארץ המישור שלצד מערבו, ודוקא שאין שום הר במערב, ונתת דבריך לשיעורים, לכן נתבארה ההלכה הזאת בהר הכרמל הסמוך לים, ומשם למד רבינו הזקן את זמנו המדוייק של השקיעה האמיתית.

בקונ' נש"ק סיכמתי החשבון, שזמן השקיעה האמיתית היא, לאחר שתרד השמש '35°1 תחת האופן האמיתי. וכל החשבון שם הוא, שאז הוא שקיעת סוף גלגל השמש, להאדם העומד על ראש ההר, שאינו רואה יותר את סוף גלגל השמש. אמנם הקשיתי על זה בקובץ יגדיל תורה חוב' כח ע' קמט, שבדקתי וראיתי, שכאשר רוב עגולת החמה שקעה מעין, שוב אין נראה כמעט שום חילוק בין אור השמש לצילו, וכיון שאנו בונים את דברינו אלה על מ"ש בסדר הכנסת שבת "סילוק וביאת האור מראשי ההרים", בודאי הכוונה היא שהאדם העומד על ראש ההר יוכל לראות עדיין את רוב גלגל השמש, ובהכרח א"כ להקדים את זמן השקיעה האמיתית לפחות דקה אחת.

בהשקפה ראשונה מפורש בירושלמי שם (ברכות פ"א ה"א) שההלכה היא כרבי חנינא שזמן השקיעה האמיתית היא "סוף גלגל לשקע"; אמנם לפי האמור י"ל, שדוקא משם מוכח כדברינו לעיל, שצריך להקדים את זמן השקיעה לפחות דקה אחת (מהחישוב שבקונ' נש"ק).

שהרי זהו לשונו של רבי חנינא (בירושלמי שם): "התחיל גלגל חמה לשקע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל". וכבר נתבאר לעיל, לפי פירוש התוס', שאנו דנים כאן באדם העומד למטה אצל הים, ורואה את אור השמש על ראש הר הכרמל. ומפורש בדברי רבי חנינא דהיינו "התחיל גלגל חמה לשקע" (כאמור לעיל שדוקא אז רואים אנו את אור השמש על ראש ההר). אח"כ יורד האדם וטובל בים ועולה, ואז הוא זמן שקיעה האמיתית, דהיינו שהאדם העומד על ראש ההר היה רואה אז את "סוף גלגל לשקע".

כד דייקינן שפיר נראה שהפרש הזמן הזה שבין ראיית האור על ראש ההר לבין ראיית שקיעת סוף הגלגל לאדם העומד על ההר, הוא לערך אותו משך הזמן שלוקח לאדם הטבילה בים והעליה ממנו:

נתבאר בקונ' נש"ק ע' 6, שרוחב קוטר השמש הנראה לעינינו הוא '32, וחצי קוטרה '16. וכיון שהאור נראה על ראש ההר, כל זמן שרוב גלגל השמש נראה לאדם העומד על ראש ההר, הרי שההפרש ביניהם הוא יותר משיעור '16, דהיינו קצת יותר מדקה אחת (שהרי כל מעלה היא לערך 4 דקות). וכבר נתבאר לעיל שזמן הטבילה היא לערך 70 שניות. וזהו שמבואר בירושלמי, שזמן הטבילה הוא שוה להפרש הזמן, שבין ראיית אור השמש על ראש הר הכרמל, לבין סילוק סוף גלגל השמש לעומד על גבי ההר (לדעת רבי חנינא).

ואם כל האמור כאן, זוהי אמנם כוונת רבינו הזקן בסדר הכנסת שבת, הרי בהכרח א"כ להקדים את זמן השקיעה האמיתית לפחות דקה אחת (מהחשבון האמור בקונ' נש"ק), הן לגבי זמן סילוק האור מראשי ההרים, והן לגבי סילוק האור מראשי האילנות, שבכל הנ"ל מיירי בסילוק האור, דהיינו סילוק ראיית רוב גלגל השמש לעומד בראש האילן או ההר.