תושב השכונה
א. בגליון תתקצא בארתי בארוכה דמכיון שבסיפור התורה על תחלת יצירת מציאות היום בשימ"ב לא מצינו כלל מושג של מקום, על כרחך דאין גדר של מקום במדת היום שע"פ התורה (שמשימ"ב). ומזה יש ללמוד - דאין מקום קבוע לקו התאריך משימ"ב. ובגליון 992 (לי' שבט) הפליג הכותב בקושיות על דבריי, ואציע חלק מדבריו ותשובותיי בצידם.
הקשה לפי מהלך דבריי הנ"ל נוכל להמשיךולומר דכיון שלא אמרה תורה בפירוש ענין הפשוט כ"כ ששתיים ועוד שתיים הםארבע ולא חמש, ע"כ שאין המציאות כן. הלא בענינים שלמציאותאיירינן[1]!
הנה מה דפשוט לו דקביעת מנין הימים שבהיקף כדור העולם הוא ענין של מציאות - הרי טועה בפשטות מציאות הדברים. דהנה מן התורה זמן תחלת היום הוא מהערב. א"כ נאמר אנן לדוגמא עכ"פ - שתליית השמש היתה בשעת הערב (של יום הד' של שימ"ב). הנה זמנה של תליית השמש בהערב דוקא יכול להיות מכוון לשעת הערב של מקומו של נקודה אחת מהיקף כדור העולם, אבל בשאר המקומות של היקף כדור העולם על כרחך לא תהיה זמנה של תליית השמש מכוון לשעת הערב של מקומן, וא"כ האיך נקבעה זמן תחלת היום במקומן - ע"פ זמנה של תליית השמש - מהערב דוקא?
אם לא שנאמר שזמן תחלת היום בכל נקודה מהיקף כדור העולם - מהערב דוקא - הוא מציאות שקבעה אותה התורה. אך גם זה א"א לומר - ומאותו הטעם. כי אמירת מאמר התורה ויהי ערב ויהי בקר גו' שבכל יום משימ"ב ע"פ פשטות המקראות נאמרה ג"כ רק פעם אחד [על סוף והסה"כ של היום], אשר לפ"ז גם מאמר זה היה נכון לשעת סוף היום של נקודה אחת מהיקף כדור העולם.
אם לא שנאמר שבאמירת המאמר עצמה היתה כלולה תנאי - שהיום תתחיל בכל אופק לפי הערב שבו דוקא (או באו"א קצת: שהאמירה הוגבלה רק לנקודת המקום אשר שם היה שעת סוף היום בהרגע ההוא, והיתה אמירה נפרדת לכל נקודה ונקודה מהיקף כדור העולם). שעל זה כתבתי - דזה א"א לומר, כי לא מצינו תנאי של גדר המקום כלל במציאות היום של התורה.
היוצא מכל זה הוא, דעל כרחך צריך לומר (כמ"ש בגליון 992 ע"פ לקו"ש ח"ח נשא ג') שמנין ימי השבוע הכתובים התורה בשימ"ב היו הקדמה ליום השביעי, שהוא השבת הראשונה של הבריאה - שהתקיימה במקום שביתתו של אדה"ר (עי' בלקו"ש ח"כ ע' 203, והערה 46 שם, ולקו"ש ח"ח שם הע' 48, ולהעיר גם מלקו"ש חל"ה עמ' 107 ואילך), שלכן קביעת תחלת מהיום מהערב הכתוב בתורה (ויהי ערב ויהי בקר גו') קאי רק על נקודה אחת של היקף כדור העולם - על עיקר הבריאה שבו נברא אדה"ר ואשר שם שבת שבתו הראשונה, שרק במקום ההוא - התחיל היום מהערב של האופק שלו דוקא.[2] וכל שאר המקומות שבהיקף כדור העולם, היום במקומם לא התחיל מהערב של האופק שלהם - אלא מהערב של האופק של מקום שביתתו של אדה"ר.
כי כל מקום שאין בו שביתה שע"י האדם - זריחת השמש שם על המקום אינו קובע כלום בשעות היום אלא הוא כמו זריחת השמש בתוך שטח חלל הרקיע על הכוכבים וגלגלי השמים שאינו משפיע כלום על שעות היום. [וכדוגמת מהלך השמש מעל הרקיע בלילה לפי שיטת חכמי ישראל בגמ' (פסחים צד ב) - שאינו המשך נוסף של מציאות היום אלא חזרת השמש למקומה לזריחת הבקר של יום המחרת (כמ"ש בגליון 992 אות ט')].
והדרך היחידה לקבוע שעות היום לפי האופק של מקום מסוים דוקא, הוא רק ע"י ציווי התורה על השבת החלה על הגברא - הנמצא שם במקום ההוא. כי מכיון שהתורה והשו"ע מחייבים האדם לשמור את השבת (מתחלת הערב של יום השביעי), ולא קבעו התורה והשו"ע שום תנאי של מקום, א"כ אדם העובר ממקום למקום (ממזרח למעריב או להיפך), פשוט שחל עליו חיוב של שמירת השבת כתיקונו וכהלכתו - לפי הערב של המקום שבו הוא נמצא עכשיו, ובדרך ממילא עי"ז - נקבעת מציאות היום מן התורה לפי האופק של המקום ההוא.
ברם ע"י כן, סוף סוף באיזה נקודה שתהיה - תהיה התנקשות במנין הימים של ימי השבוע, דהעובר ממקום למקומם יתקל עם בנ"א אחרים שאצלם יום השבת (לדוגמא) הוא ביום אחר. ומכיון שמנין היום של ימי השבוע אינו משתנה מאדם לאדם (אלא רק - קביעתו לפי האופק של המקום הוא ע"י האדם) לכן ע"י פגישת העובר בבנ"א שאצלם מנין הימים שונה משלו - מתברר שיום השביעי שלפי מנינו תו אינה קיימת במקום ההוא, ועי"כ פקע מהעובר מציאות חיוב השבת שעליו שלפי מנינו. כתוצאה מכך לפי התורה נוצר שם על יד המקום ההוא מציאות של קו התאריך - המבדיל בין מנין הימים שממנו באה העובר למנין הימים של מקומו עכשיו. זוהי שורת הדין על מקומו של קו התאריך - המוכרחת באופן של בדרך ממילא מפשטות ההלכה של מצות השבת עצמה.
[הנה הנ"ל הוא המחשת הדברים בציור של אדם העובר ממקום למקום. אבל התנקשות זו קיימת במציאות (בידיעת האדם ובציור המחשבה עכ"פ) מאז שגילו יבשת חצי כדור התחתון (ונהיה חצי כדור התחתון בכללו - חלק מחיי הישוב של בנ"א). שלכן קבעו בעדינו בעלי תריסין (שהם הרבנים מדור האחרון) שהביאם רבנו בלקו"ש ח"ז (עמ' 285) - מקום קבוע להקו התאריך.[3] אבל גם לפי דבריהם י"ל, אם למעשה מחזיקים בנ"י מקום להקו התאריך שלא כמותם - הרי העיקר הוא כפי המנהג, כמ"ש בגליון 221]
ב. עוד הקשה על מה שכתבתי בגליון ההוא דאפשר שישתנה מקום הקו התאריך ע"י שינוים במקום הישוב או ע"י שינוים במנין הימים שאצל בנ"א, ולאידך הרי כתבתי, דע"י התפשטות מקום ישוב בנ"א מסביב לכדור העולם בחצי כדור התחתון נקבע מקום קו התאריך 'לנצח'. ונתפס על הלשון 'לנצח' - שלכאורה סותר לדבריי הקודמים שאפשר שישתנה מקום הקו התאריך.
וצדק בדבריו, כי אפשר לצייר מקרה - בציור שע"פ הדמיון עכ"פ - שגם בימינו ישתנו תחומי הישוב או מנין הימים שאצל בנ"א, ואז יתכן להלכה - שיועבר הקו התאריך למקום אחר. אבל במציאות - רחוקים הדברים מאוד שישתנה תחומי הישוב וכו' לאחר שהתיישבו בנ"א מסביב לכדור העולם. אבל מדורות הראשונים עד לימינו הרי השתנו תחומי הישוב בפועל (דהרי בימיהם כל מקום הישוב היה רק בחצי כדור העליון), וא"כ יתכן - שגם מקום קו התאריך השתנה בפועל.
וזאת להעיר - שהרעיון על שינוים במקום הקו התאריך היא שיטה מפורשת של הר' טוקצינסקי בהכוזרי והרז"ה, כמ"ש בספר היומם סי' י"א אות ג' . ועי' גם בנ"צ ח"א סימן י"ד אות ד'.
ועוד זאת להעיר נקודה והבהרה בכללות גדר המושג של הקו התאריך - אפי' לפי דעת החוקרים מגדו"י הראשונים שכתבו שמנין הימים בהיקף כדור העולם נקבעו בשימ"ב ע"פ מקום תליית השמש:
דאין הקו התאריך אלא תואר למושג המשמש לדבר אחר - לההבדלה שבין מציאות מנין הימים שבהיקף כדור העולם. שלכן הגדרתו המדויקת של קו התאריך - תלוי במצב הקביעות של מנין הימים. לפ"ז בזמנם של הראשונים שמקום הישוב של בנ"א היה רק בחצי כדור העליון, מקום ההבדלה שבין קביעות מנין הימים שע"י קו התאריך - לא היה ע"י קו, במובן של קו צר ודק, אלא ע"י שטח ענקית - שהתפשטה על כל ההיקף של חצי כדור התחתון, שבכל ההיקף הזה - לשיטתם לא היה שם מציאות של יום כלל[4] [כי לשיטתם, חצי כדור התחתון (שלפי הידיעה של ימים ההם - היה כולו שקוע במים) אינה כלל בכלל 'הארץ' הכתובה בתורה שנבראה בשימ"ב (אלא הוא בכלל (וכדוגמת) הרקיע, כמ"ש לעיל משיטת הכמי ישראל בגמ' פסחים)].
לפ"ז החילוק בין קו התאריך של ימינו לקו התאריך של ימי הראשונים אינו רק בשטח הרוחב של ה'קו', אלא גם בעיקר המושג:
כי לפי דברי הראשונים, קביעות מנין הימים נאחזת במציאות של ממש כאן למטה על הארץ - על שטח המקום של חצי כדור העליון [וכל יום מובדל מהשני ע"י הבדלה של ממש, ע"י הפסק בזריחתה של השמש בהזמן שהיא מאירה על שטח חצי כדור התחתון - שאינו משמשת אז בתפקידה הכתובה בתורה 'להאיר על הארץ' (בראשית א טו)]. וכל דיון הראשונים על מקומה של תחלת קביעות מנין הימים, אינו כדי לברר מקומה של קביעות מנין הימים של ימיהם שלמטה כאן על הארץ, אלא חקירה טהורה על העבר לבד, לברר מקומן של תליית המאורות שברקיע השמים של שימ"ב - שיתאימו למקומה של קביעות מנין הימים שלמטה כאן על הארץ, כמובן מדברי היסוד עולם ועוד.
[אלא דלשיטת הכוזרי (מאמר ב סי' כ) והרז"ה (ר"ה כ ב) יש דין של קביעות במנין הימים בהשטח של חצי כדור התחתון שעליה סמכו החכמים בנוגע לענין חשבון קביעות ראשי חדשים. דמכיון שבחצי כדור התחתון עצמו - אין מציאות של יום כלל (כנ"ל), לכן לענין חשבון קביעות ראשי חדשים, ע"פ קבלת החכמים וע"פ המסורת (שמאדה"ר ומ"ת), דנים כאילו קביעות מנין הימים שמתחילה לפי דבריהם - מירושלים ונמשכת עד לקצה מעריב הישוב, נמשכת גם הלאה - מסביב לחצי כדור התחתון עד לקצה המזרח הישוב (כאילו חצי כדור התחתון אינו, וקצה המעריב מחובר לקצה המזרח), ומשפיע - גם מעבר לקצה המזרח - על חוט היבשה שעל יד קצה המזרח. ועל יסוד זה סומכים - על ראיית הלבנה של חוט היבשה שעל יד קצה המזרח, כמבואר בדבריהם[5].]
אבל לחלק בקביעות מנין הימים למטה כאן על הארץ כשהשמש זורח מכאן וזורח מכאן בתכיפות זא"ז - באמצעות מושג של קו התאריך על יסוד מקומו של תליית השמש בהרקיע בשימ"ב - שאינו נתפס אלא במחשבת הדמיון לבד, מושלל לגמרי בדברי הראשונים[6] [וגם דין הקביעות שעל קצה המזרח לענין קביעות ראשי חדשים שלשיטת הרז"ה - בטלה בימינו, מכיון דעיקר הקביעות לכתחילה - אינו אלא בגלל שאין שם בחצי כדור התחתון קביעות שע"י ישוב בנ"א (כנ"ל)]. והקו התאריך של ימינו נתחדשה ונקבעה מציאותה מעיקרא רק בכח התורה לבד (בציווי השבת שעל הגברא) - ע"פ מנין הימים הנהוג אצל בנ"י כשהתיישבו בחצי כדור התחתון.
ג. וזאת להעיר מה שכבר הבאתי בגליון 992 (הערה 16) מ"ש בלקו"ש ח"ח נשא ג' אות ה' שמנין ימי השבוע תלוים בהספירה שע"י בנ"י, וז"ל: " .. אז די קביעות פון שבת הענגט אפ אין דעם וואס ער איז דער זיבעטער טאג אין דעם מנין וואס ווערט געציילט דורך אידן.[נאר עס פאדערט זיך ניט אז אידן זאלן בפועל ציילן זיבן טעג, ס'איז צו דעם גענוג דער במילא'דיקער מנין, וואס אידן ווייסן אז דער טאג איז דער יום השביעי]. בשעת אבער אז ער ווערט איבערהויפט ניט געציילט דורך אידן,אפילו ניט דורך א במילא'דיקן אופן, ווי אין פאל ווען אלע אידן האבן פארלארן דעם חשבון פון די טעג .. איז עס ניט קיין מציאות פון "יום השביעי".
וחוב קדוש על כותב הנ"ל והאוחזים בשיטתו - ליישב דברי הרבי האלו, מדוע לא חלה ציווי התורה של "ביום השביעי תשבות" - על יום השביעי הטבעי הקיימת לפי דבריהם מאז שמי"ב, ולהיכן פקעה חיוב השבת - שע"פ פשוטם של מקראות! [ועיי"ש מ"ש גם מלקו"ש ח"ז ע' 292 אות ה'.] ועל כרחך צריך לומר כמו שכתבתי, שבלא הספירה (וההכרה) שע"י בנ"י - אין מציאות כלל לימי השבוע מצ"ע משימ"ב.
ד. והנה ח"א הקשה לי ממכתב רבנו להראח"צ (אג"ק חכ"א ע' שי), שמביא רבנו דבריהראח"צ בספרו האגן הסהר, שהקשה על יסוד דברי המכילתא עה"פ "אות היא לעולם" (שמות לא יז) שאומר "מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם. וכן את מוצא שכל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן וכל דבר ודבר שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן, כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן נתקיימו בידן, וכגון בית המקדש והדינין ושמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן". והקשה האגן הסהר, דאפשר שכל בנ"י יעברו קו התאריך ברגע דנשיק עש"ק ושבת - ויבטל עי"ז האות דשבת זה לגמרי.
והקשה החכם הנ"ל, דאם הוא כמו שכתבתי שמקום הקו נקבע לפי מנין הימים שאצל בנ"י, א"כ כשעוברים כל בנ"י יחד את קו התאריך - בדרך ממילא יחד איתם יעקר מקום הקו, ואצל בנ"י עצמם ישארו מנין הימים כסדרם ותיקונם כמקודם ויכנס השבת אצלם בעתו ובזמנו כמקודם ולא יבטל השבת כלל.
והנה ראשית הכל, עיקר הנחתו דכשיעברו כל בנ"י את הקו בדרך ממילא יחד אתם יעקר מקום הקו, ע"פ הפשטות - אינה נכונה כלל. דודאי כדי לקבוע מנין הימים מעיקרא לפי אופקו של המקום צריך להיות המקום מיושב ע"י בנ"א, כי לולי כן דין המקום - הבלתי מוכרת לגמרי לחיי הישוב של בנ"א - הוא כדוגמת דין חלל הרקיע, שזריחת השמש עליו אינו קובע כלום במנין הימים (כשיטת חכמי ישראל בגמ' פסחים כנ"ל, וכמבואר כל זה לעיל באר היטב). ברם כשהמקום נהיה מיושב ע"י בנ"א ומשותפת לחיי הישוב של בנ"א, אין סברה כלל שישתנו מנין הימים ע"י העתקה זמנית של בנ"י מהמקום [ואינו דומה למ"ש לעיל דכשנתכחה מנין הימים מבנ"א - אפשר שישתנה מקום הקו כו' (כנ"ל)].
[שלכן מספקא לי' לרבנו (לקו"ש ח"ז ע' 287) דין נוסע על הים שעבר את הקו התאריך. כי שטח הים מצד עצמו הרי אינו מיושב ע"י בנ"א, אבל לאידך משותפת היא לחיי הישוב של בנ"א (שעל היבשה), לכן לא ברירא לי' לרבנו - אם דינו לכאן או לכאן. וגם מקום הקו מעיקרא לפי שיטות ג' הבעלי תריסין (התלוי לפי מה שכתבתי - בהקביעות שע"י בנ"י) קבוע בשטח מקום המוכר לבנ"א (של ימינו) ולא על יד הישוב ממש של בנ"א, כמ"ש לעיל.]
ה. אבל באמת נ"ל הבנה אחרת בכלל במכתב רבנו. ובהקדים הצעת דברי רבנו.
דאלו הם סדר דברי רבנו על שאלות האגה"ס: על מ"ש האגה"ס על יחיד שעובר את הקו ברגע דנשיק כו', כותב הרבי "אבל - אין שבת ביום הששי או ביום הראשון", כלומר, דאין אצל יחיד העובר חשש של ביטול האות כלל כי אין אצל העובר מציאות של יום השביעי שיחול עליו מצות השבת מעיקרא. שלכן אינו דומה לדברי מכילתא, כי ביהמ"ק דינין וכו' - המצוה בתוקפה, אלא שאין בידינו לקיימה, אבל המדלג על יום השביעי אין אצלו המצוה של שבת כלל.
ועל שאלת האגה"ס מכל בנ"י שעברו הקו, מעיר רבנו תחלה מפירוש הצפע"נ על המכילתא דהרי גוים שהקיפו א"י כו', דלפי פירוש הצפע"נ עכ"פ מוכרח לומר דבכגון זה - אין גדר של ביטול האות. ברם מסגנון המכתב נראה - דאין רבנו מכריע בזה. אך עי' בלקו"ש ח"ח (שם אות ד') שרבנו כותב בפשטות (כפירוש הצפע"נ) וז"ל: "ווי אין פאל ווען אלע אידן האבן פארלארן דעם חשבון פון די טעג .. איז עס ניט קיין מציאות פון "יום השביעי"", ועי' יתירה מזו בהערה 48 עיי"ש - הרי דלא חושש רבנו כלל מביטול האות.
ברם מיד לאחר זה מסיק רבנו בהמכתב ומסיים בזה"ל: "אבל מציאות זו שכל ישראל יעברו בב"א קו התאריך אי אפשרית היא עפמש"כ בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קנג, אשר חלילה לא-ל מעשות זאת כי הוא הבטיח כו'".
ולכאורה תמוה, מנ"ל לרבנו לחלק בכל זה בין יחיד לכל בנ"י, דביחיד פשוט לו לרבנו דאין ביטול האות, ואילו בכל בנ"י - פשוט לו לרבנו דמציאות זו בלתי אפשרית היא.
והמעיין בכל זה יראה ברור - דלא נמשך רבנו כלל אחרי דברי האגה"ס [שהמציא שאלה בהיכא תימצא - בעובר קו התאריך ברגע דנשיק כו'], ולא נחית רבנו כלל לחשש ביטול האות ע"י דילוג על יום השביעי, דאילו כן, יש לחשוש לביטול האות - אפי' כשעובר באמצע ימי השבוע, דהרי חסר אצלו יום אחד מימי השבוע ולא תקיים אצלו ציווי התורה ביום השביעי (דוקא) תשבות [ולפ"ז - נתעררה מיסודה כל המושג של קו התאריך!]. אלא ודאי דכשאין מציאות של יום השביעי - אין ביטול האות כלל, כמו שהניח רבנו בתחלת דבריו (בדין יחיד העובר) ד"אין שבת ביום הששי או ביום הראשון".
ברם אם כל בנ"י יעברו קו התאריך, אפי' באמצע ימי השבוע, עי"ז יווצר סתירה ממ"נ - במציאות מנין הימים, דמנין ימי השבוע שאצל בנ"י ע"פ פשטות ציווי התורה לבנ"י דביום השביעי תשבות - יסתרו למציאות מנין ההיקפים של השמש, ובאופן דממ"נ:
אם ידלגו בנ"י במנינם על יום אחד מימי השבוע - יחסר לתמיד יום אחד במנין הימים שאצל בנ"י, ומאז ואילך - לא יתקיים כלל ציווי התורה שעל בנ"י דביום השביעי תשבות;
ואם בנ"י יחזיקו במנין ימי השבוע כסדרם כמקודם, סוף סוף יסתרו במנינם - לסיכום חשבון מנין הימים שע"י היקף סיבוב השמש. דאפי' יצויר שכל בנ"י יעברו ממקום למקום מסביב לכל כדור העולם - אפי' במשך של שנים רבות, סוף סוף יודחה כניסת יום הבאה שאצל בנ"י (אפי' אם נעקר מקום הקו) - באיחור (השעות של סה"כ) של יום שלם, וכתוצאה מכך, מנין הימים שאצל בנ"י לא יתאימו עם המציאות של מנין ההקפים של השמש (מאז שימ"ב) מסביב לכדור העולם.[7]
ועל שאלה זו - משיב הרבי דמציאות זו בלתי אפשרית היא ע"פ מ"ש הרמב"ם: דמארץ ישראל - מעולם לא יעקרו כל בנ"י.[8] [ודייק רבנו לכתוב בתשובתו 'יעברו' סתם, ולא כתב 'ברגע דנשיק' דוקא, כי בשאלה זו - אין נפק"מ אם עוברים ברגע דנשיק או באמצע ימי השבוע, כנ"ל.]
דהיוצא מזה הוא דקושיתו של הנ"ל מהחזקת מנין הימים של אצל בנ"י כשעוברים את הקו, היא הקושיא שהכריח רבנו להגיע למסקנתו - שמציאות זו בלתי אפשרית.
[1]) עיקר תרעומתיו של הנ"ל נסובו על מה שהבין מדבריי שמקום הקו התאריך הוא מציאות הסכמי ולא מציאות אמיתי, שע"ז כותב בזה"ל: "אם רק נאמר שאינו מציאות משימ"ב הרי פי' הדבר שאין זה מציאות מצד טבע הבריאה, אלא הוא ענין הסכמיע"פ התיישבותהמקריתשל בנ"א ואינהמציאותאמיתית כלל .. וא"כ, הרי בזה הפך הקערה על פי' וחולק הוא על מה דפשיטא לי' לרבינובמכתביו והשיחה בענין זה אשר קו התאריך הוא מציאות אמיתית ע"פ תורה".
הנה בגלל חומר אריכות דבריו בביטוים ובהסוואת שמו כו' בעת אשר פשוט שלא ידע לתפוס מושגי השאלה על נכונם, כי אני כתבתי ברור שע"פ התורה מקום הקו התאריך נקבע ע"י בנ"א, ופשוט שמציאות המאושרת ע"י התורה - היא מציאות אמיתי, לכן בקשתי, לפני שידרוש ממני לענות לו עוד על כל ענין שהוא בנושא זה, בשביל תועלת בירור הדברים - שיבאר לי מה מצא בדבריי ועל יסוד מה הוחלט אצלו לטעון עלי דמקום הקו התאריך הנקבע ע"י בנ"א אינו מציאות אמיתי, או שיודה שטעות היה בידו.
[2]) והנה בספרי החוקרים והתוכנים מגדו"י הראשונים מצינו שפירשו הכתוב ויהי ערב ויהי בקר גו' שהערב והבוקר היו בב' קצות העולם ערב בקצה האחד ובקר בקצה השני. לפי דבריהם, זה שתחלת היום בכל יום הוא בכל אופק מהערב שלו דוקא - מפורש בקרא.
ברם פירושם של החוקרים אינו לפי פשטות המקראות ולא לפי ההלכה, כי המציאות של ערב ובקר לפי הפשט ולפי ההלכה - הם מושגים טהורים של זמן לבד, ולפ"ז פירוש המקרא של ויהי ערב ויהי בקר גו' לפי פשוטו - אינו מרמז על ענין המקום כלל.
גם י"ל בשיטת החוקרים, ע"ד המבואר בלקו"ש ויצא ח"כ עמ' 136 אות ד' ואילך דהבריאה נבראת בשביל התורה ובשביל ישראל ולכן מקבלת חשיבות עצמית מעין מעלת התורה - מטעם 'הכשר מצוה' [ומבאר שם עפ"ז שיטת הרמב"ם דס"ל דשחיטת עכו"ם מטמאה במשא מד"ס]. וי"ל עד"ז בנדו"ד, דכיון שזמניו היום במקום שביתתו של אדה"ר - תלוים בהשמש, מקבלת השמש חשיבות עצמית לקבוע מנין ימים טבעי גם בהיקף כדור העולם שמחוץ למקום שביתתו (כמ"ש בגליון 992). אבל פשוט דקביעות זו שע"י השמש - אינו מחייב האדם להלכה כלל.
ברם אפי' לשיטת החוקרים קביעות זו שע"י השמש שמחוץ למקום שביתתו של אדה"ר אינה אלא בחצי כדור העליון, כי בחצי כדור התחתון גם לשיטת הראשונים אין מציאות של יום כלל, כמ"ש להלן.
[3]) והבעלי התריסין קבעו בזה על פי מה שמצאו סמוכין לשיטותיהם ממסורת התורה שלפנים - בדברי ראשונים. אבל פשוט שאין תוקף למקומות אלו ע"פ המקורות לבד אם לא שקבעום הבעלי תריסין והחזיקו בהם בנ"י. דעפ"ז יובן איך הכריעו הבעלי תריסין ע"פ מקורות אלו בענינים של שמירת שבת וכו', הרי אפי' לפי דבריהם עצמם יוצא דעיקר הכרעתם בזה הוא לא מדברי הראשונים אלא מדעת עצמם, אלא על כרחך צריך לומר דעיקר הקביעות הוא ע"י שהחזיקו בה בנ"י.
[4]) כך מפורש בספר העיבור (מאמר ב' שער ז', הביאו הבנ"צ ח"א סי יד אות ד'), וכן בהיסוד עולם (מאמר ב' פרק יז), ששניהם כתבו דמציאות היום הכתובה בתורה בשימ"ב הוא רק על 'הארץ' - שהוא היבשה של חצי כדור העליון, ששם מקום הישוב של בני אדם.
וכן כתב הראב"ד על הבעל המאור (ר"ה כ ב) שהיום מתחיל מהמזרח. ברם יש להעיר מדיוק לשון הראב"ד שכתב 'מהמזרח' (סתם) ולא 'מקצה המזרח', די"ל שאין כונתו לקצה מזרח הישוב של חצי כדור העליון כשיטת החוקרים הנ"ל, אלא למזרח הישוב של בנ"א - איך שיהי' מקום ישובם, וכמו אצל אדה"ר שמקום שביתתו היתה רק בירושלים. כי הראב"ד לא נחית כלל לשיטת החוקרים בפירוש הכתובים (כמו שהאריך בדבריו נגדם) דארץ שבהתורה קאי על חצי כדור העליון, אלא לפי ההלכה, ולכן לפי דעתו המזרח נקבע לפי מקום שביתתם של בנ"י ומקום הישוב של בנ"א - איך שהוא.
ועי' גם ביסוד עולם שם בקושיתיו על שיטת ספר העיבור. ואם נאמר דמציאות היום קיימת גם בחצי כדור התחתון, כל קושיות היסוד עולם קיימים בדמותם ובצלמם ממש גם על שיטת עצמו. עיי"ש.
יש שפירשו בדברי הרדב"ז (תשובות הרדב"ז ח"א סע"ו) דס"ל בשיטת היסוד עולם - שהקו התאריך הוא בחצי כדור התחתון (עי' אגן הסהר פרק ו', ועוד). וז"ל הרדב"ז: "ודע כי נפל מחלקות בין הראשונים מאיזה מקום מתחיל היום, וגם מאיזה מקום מתחיל השבת עיין מ"ש הכוזרי ובעל יסוד עולם, ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת שלהם קודם השוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים".
אך דוחק גדול מאוד להעמיס בכונת הרדב"ז יותר (ועוד היפך) מהמפורש בהיסוד עולם עצמו. וי"ל דכונת הרדב"ז הוא להמפורש בהיסוד עולם - על הפלוגתא אם תחלת מנין הימים הוא מירושלים (או בינו לקצה המזרח, כמ"ש בהערה הבאה) כשיטת הכוזרי, או מקצה המזרח כשיטת היסוד עולם. והעיקר להרדב"ז הוא, דלדעת כולם - למעשה (עי' הע' הבאה) "השוכנים הקצה המזרח השבת שלהם קודם השוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים".
[5]) ביאור הדברים הם על יסוד מ"ש רבנו במכתבו לר' אח"צ (אג"ק שם) - דלשיטת הרז"ה מקום קו התאריך הוא באיזה נקודה בין קצה המזרח לירושלים. והוא כמפורש בדברי היסוד העולם בשיטתם של הכוזרי והרז"ה. והוא דלא כמו שכתבו כמה מהאחרונים דלשיטת הכוזרי והרז"ה הקו התאריך קבוע בקצה המזרח ממש. והחילוק בין דברי רבנו לדברי האחרונים אינו רק במקומו של קו התאריך אלא בעצם גדר הקביעות.
דנ"ל ברור בשיטת רבנו והיסוד עולם (דלא שמספקא להם בפירוש דברי הרז"ה והכוזרי, אלא) דפירשו כן בכונת דברי הכוזרי והרז"ה שבהשטח שבין קצה המזרח - אין קביעות כלל. כי לשיטת הכוזרי והרז"ה יש ב' גדרים במנין הימים: א) גדר של קביעות [שע"פ מסורת (משימ"ב) - על תחלת מנין הימים מירושלים דוקא כמ"ש הרז"ה, והכוזרי הוסיף לפרט שתחלת המסורת היא מאדה"ר או מתן תורה]; ב) הנהוג בפועל אצל בני אדם.
גדר הקביעות הוא, מירושלים - עד לקצה המזרח (מסביב לכדור העולם לפי המהלך של מסלול השמש), שבכל השטח שמירושלים עד קצה המזרח יש דין קביעות שם במנין הימים כצד המעריב של ירושלים (פירוש: מנין היום הוא כירושלים אך באיחור של כמה שעות). אך מקצה המזרח והלאה - עד לירושלים, אין קביעות, רק שנהגו שם בנ"א למעשה במנין הימים כצד המזרח של ירושלים (דהיינו, בקדימה של כמה שעות מעל ירושלים).
[כך מובן מפשטות שאלת הכוזרי ותשובת החבר, שלמעשה מקצה המזרח והלאה - נהגו כצד המזרח של ירושלים. ברם במכתב הנ"ל כותב רבנו בשיטת הרז"ה - דרק מירושלים עד בבל נהגו כצד המזרח של ירושלים, והוא ע"פ המוכרח מדברי הש"ס. ועיקר כונת רבנו בזה הוא להוכיח נגד שיטת האחרונים שכתבו שמקום הקו התאריך ע"פ הקביעות הוא - בקצה המזרח.
וצריך לומר בדברי הכוזרי, דבהנהוג בפועל במנין הימים שאצל בנ"א - יש גם ב' ענינים: א) כללות הענין של ימי השבוע - זה שכל בני האדם כולם מונים אותם מנין הימים בשבוע ולאותו היום של ימי השבוע, שבזה אין נפק"מ אם מונים כצד המזרח של ירושלים או כצד המעריב של ירושלים; ב) הדיוק במנין הימים - אם מונים כצד המזרח של ירושלים או כצד המערב, שבהשטח בין ירושלים עד קצה המעריב - יש קביעות, ובהשטח שבין קצה המזרח עד ירושלים - אין קביעות (אלא שנהגו שם בנ"א מעצמן כצד המזרח של ירושלים).]
והנה דין הקביעות במנין הימים - מועיל לב' דברים, ששניהם אינם ענין של הלכה (החלה על האדם), שהם:
א) ענין של השקפה - להחשיב ירושלים מעל שאר מקומות בעולם שממנו דוקא היא תחלת מנין הימים;
ב) ענין שע"פ קבלת החכמים - בקשר לחשבון קביעות ראשי חדשים.
דע"פ קבלת החכמים בחשבון קביעות ראשי חדשים סומכים על הראייה של קצה המזרח דוקא (ולא לאחרי קצה המזרח, עי' לשון הרז"ה) לקבוע בו יומו של ראש חודש. שע"ז מועיל דין הקביעות, דמכיון שבשטח חצי כדור התחתון עצמו אין מנהג במנין הימים שע"י ישוב בנ"א (ולא מציאות של יום כלל, כנ"ל) - חשבינן כאילו דין הקביעות שעל קצה המעריב הישוב (הנמשך מירושלים) נמשכת מסביב כל ההיקף של חצי כדור התחתון - עד לקצה המזרח הישוב, ומשפיע גם על מנין הימים של יושבי היבשה של קצה המזרח הישוב (דהיינו היושבים על חוט היבשה שעל גבול קצה מזרח ממש הרואים את פני הים של קצה המזרח). כי ליושבים אלו של קצה המזרח - להם עצמם אין קביעות במנין הימים, בהיותם נמצאים בהשטח שבין קצה המזרח לירושלים - ששם אין דין של קביעות (כנ"ל), ברם מחמת סמיכתם של יושבי קצה המזרח להשטח של חצי כדור התחתון - ששם דין הקביעות הוא כמנין הימים של צד המעריב של ירושלים כנ"ל, ראוי להם ליושבי קצה המזרח - למנות כמנין הימים של צד המעריב של ירושלים. ומהני דין ראוי זו (שעל יושבי קצה המזרח) - לסמוך עליו לענין קידוש החודש.
ולכן כתבו הכוזרי והרז"ה 'יושבי קצה המזרח' ולא 'קצה המזרח', כי בקצה המזרח עצמו (בהחלק חצי כדור התחתון שבו) - אין מציאות של יום כלל. ולכן נמשכת גם דין הקביעות (שע"פ המסורת מאדה"ר או מ"ת) - רק עד לקצה המזרח ולא חזרה עד נקודה הראשונה שהיא ירושלים, כי עד לקצה המזרח בכל ההיקף של חצי כדור התחתון - אין מציאות של יום כלל, משא"כ מקצה המזרח והלאה דיש שם מציאות של יום (ואפשרות של התנקשות במנין הימים של צד המזרח של ירושלים) שלכן נמשכת הקביעות שמקצה המעריב [שבדרך טבעי ע"פ מהלך השמש] רק עד לקצה המזרח.
ולפ"ז אין שום צורך לפרש בדברי הכוזרי והרז"ה שהעידו על מציאות של ימיהם - שיושבי קצה המזרח מנו כצד המעריב של ירושלים, אלא קבעו דין לבד - שראוי להם ליושב קצה המזרח למנות כך (ומהני ראוי זו לענין קידוש החודש, כנ"ל).
לפי ביאור זה בדברי הכוזרי והרז"ה יתורצו כמה פליאות עצומות שבדברי האחרונים: א) אם נאמר כדברי האחרונים שקו התאריך קבוע בקצה המזרח אי"מ כלל עיקר דברי הכוזרי דקביעות מנין הימים מתחילה מירושלים (דלפי דברי האחרונים יש קביעות בקצה המזרח, משא"כ לפי הנ"ל הקביעות היא רק מירושלים); ב) מדוע סתם הרז"ה את דבריו ולא פירש כלום על איפה מקום גבול סוף היום (דלפי הנ"ל יובן, כי לא קאי הרז"ה כלל על מנין הימים שאצל בנ"א אלא על דין הקביעות (ששייך ליושבי קצה המזרח לבד) בשביל קידוש החודש); ג) מיושב כל תמיהות האחרונים מסביב לגדר ענינם של יושבי קצה המזרח וכו'.
[והנה אף שגם הרז"ה הזכיר ע"ד הכתוב ויהי ערב ויהי בקר גו' דקאי על ב' מקומות שונים בעולם (כפירוש החוקרים והתוכנים הנ"ל), הרי הרז"ה כתבו רק להביא סמך מן התורה שהערב והבוקר הם במקומות שונות, ולא כיון לומר שע"פ פסוקים אלו נקבע מקום תחלת היום מהערב בהיקף כדור העולם כדברי החוקרים.
ועי' פי' הרז"ה על מ"ש הגמ' 'לאכחושי סהדי' דקאי כשקובעין הבי"ד חדשים בחוצה לארץ, דמשמע - שהבי"ד עצמו נמצאים בחו"ל מעבר השני של קו התאריך. ואין מזה קושיא על דברי רבנו דבזמן הש"ס לא היה נמצא אף אחד מבנ"י מעבר השני של קו התאריך, כי כבר כתב הרז"ה, דנקטה הגמ' נפק"מ 'לאכחושי סהדי' רק כדי להסתיר הסוד של עיקר הדין דנולד קודם חצות שלא רצו החכמים לגלותו, א"כ י"ל דנקטה הגמ' - נפק"מ שלא היתה קיימת במציאות בימים ההם. וא"כ י"ל כן - גם לפי מה שכתבתי דמה שכתבו על יושבי קצה המזרח דאינו אלא דין ראוי לבד.]
ברם היסוד עולם חלק על הכוזרי והרז"ה, כי לשיטת היסוד עולם אין ערך כלל לדין קביעות אם לא נהוג בפועל אצל בנ"א ולכן הק' על שיטת הכוזרי והרז"ה: ממ"נ וכו' (עיי"ש בדבריו).
[6]) ולכן בקושיות היסוד עולם על ספר העיבור מקשה דלפי שיטתו בשימ"ב לא היו הימים שלימים ואינו מקשה דיוקבע מקום קו התאריך לנצח על יד ירושלים (כעין שהקשה על שיטות הכוזרי והרז"ה) כי אצל הראשונים מושלל לגמרי המושג של קביעת מקום הקו התאריך על הארץ לפי מקום תליית השמש.
[7]) ואין בכל זה נפק"מ ע"פ השקו"ט דלעיל אם מקום קו התאריך נקבע ע"י בנ"י או משימ"ב, כי לפי ב' האופנים צריך ציווי התורה לבנ"י דביום השביעי תשבות להתאים עם המציאות של סיבוב השמש.
[8]) לפ"ז יש ליישב דברי הראב"ד (על הרז"ה, ר"ה שם) שכותב דאף שדבר ידוע הוא שהימים מתחילים מן המזרח הרי השבתות והמועדים אינו אלא לפי חשבון יושבי ארץ ישראל. וכבר תמהו ע"ז (ספר היומם סי' יח) מה ענין שבתות לחשבון יושבי ארץ ישראל הלא השבתות מקדשא וקיימא. אך לפי מ"ש בפנים מובן דעיקר קביעת השבת הוא בא"י. ולפ"ז דברי הראב"ד הם יסוד ברור למ"ש רבנו ע"פ דברי הרמב"ם.
Download PDF