בגליון העבר (ע' 47) כתב ידידי הרב ל. י. ר. שי' על סיפור המזוזה עם ר"א בע"ש והעיר שהטעם שציווהו לקבוע מזוזה בלי ברכה הוא מטעם המבואר בשו"ע (ריש סי' רפ"ו) דבית המשותף עם גוי פטור מן המזוזה ונוגע למעשה עד היום. ואף שבוודאי אינו כן הוא ויפה העיר וכמדומני דכן מורים היום בלי ברכה, אלא שיש להוסיף אולי עוד טעם למה שהורוהו לקבוע בלא ברכה, כי במקרה זה הרי הבעה"ב לא ציוהו לקובעו והוא קבע זאת מעצמו בלי שליחותו, ובאופן כזה ג"כ לא מברכין, דלאו ביתו הוא וכתיב "ביתך". אלא שרצון ר"א בע"ש הי' שע"י המזוזה יתעורר וכו'. לכן ציווהו לקבוע ובלי ברכה.

ואולי טעם זה עדיף מטעמו של הרב הנ"ל כי אולי הבית הי' בבעלות של היהודי לגמרי והנכרית רק גרה שמה בלי שהי' לה בעלות, דבאופן כזה י"א דהישראל חייב לגמרי במזוזה דמ"ש הרמ"א שם "אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור", הוא דוקא כשהגוי והישראל שותפים הן בבעלות והן בדירה אז פטור, אבל כשהבית בבעלות ישראל והגוי רק דר שם חייב.

ובר מן דין יש דיעות - החולקים על הרמ"א או המפרשים אחרת ברמ"א - דבמידי שהוא מצוות עשי' כמו מעקה, ציצית, ומזוזה. לא יתכן שתפטור התורה להישראל בזה דעביד שותפות עם עכו"ם.

וראה בספרים המלקטים הל' מזוזה ובפרט ספר שכל טוב ריש סי' רפ"ו בארוכה בכ"ז.

והסיבה שמחמירים היום בנישואי תערובות רח"ל וכו' הוא כי בד"כ הבעלות הוא דשניהם וכן רשום בשטר ההשכרה אבל בזמנם מי יאמר דנהגו ככה, ואדרבה.