תות"ל - 770
א. בגליון העבר (עמ' 116 ואילך) כתב הרב ג.א. בעניין שבירת מילים בשבת, ומביא את שיטת אדה"ז דלא כהמג"א שבנוגע לאיסור מחיקה בצידי הספר שוות דין אותיות לדין צורות אלא דעתו דאף שלפי הלבוש אותיות בצדי הסופר אסורים מ"מ צורות אינן אסורים, והטעם לחלק בין אותיות לצורות הוא דכתיבת אותיות על כל שהוא הוי מלאכת כתיבה, כיון שעיקר כוונת האותיות הוא לבטא איזה כוונה וזהו מלאכת כתיבה, אבל אם משהו מצייר צורה על כלי רק כדי לייפת אין זה מלאכת כתיבה אלא מלאכת מכה בפטיש והנה בהמשך דבריו הוא מביא דאם נאמר את החילוק הנ"ל נבין גם את דברי הר"ש הלוי וז"ל: "ובעצם נראה דזהו גם הסבר בדברי הר"ש הלוי שכותב לחלק אם האותיות הוא על העוגה שיש לאסור ובין אם העוגה עצמה הוא מאותיות דמותר. דאם כתבו על העוגה אותיות כגון "מזל טוב" וכדומה א"כ יש כאן עוגה וגם כתיבת איזה מסר על העוגה, דאף שגם האותיות הוא לייפות העוגה מ"מ כתבו איזה מסר על העוגה ויש כאן ב' דברים עוגה ודבר נוסף כתיבת איזה מסר על העוגה, ולכן אסור מטעם מלאכת כתיבה. משא"כ אם העוגה עצמה הוא מאותיות א"כ יש כאן רק דבר אחד עוגה והוא מיופה ע"י שחתכו אותו בצורת אות ולייפות העוגה אין איסור. ולפי"ז יוצא לנו גם שאם יש על העוגה איזה צורה כגון פרח וכדומה, אין איסור לחתוך העוגה בתוך הפרח", עכ"ל שם.
ומדבריו משמע שיש חילוק בין עוגה שיש עליו כתב כדבר נוסף על העוגה, שזהו מלאכת כתיבה ובין עוגיה שחלק ממנה יש כיתוב, כגון מפעלים וכיו"ב שחורתים את שמותיהם על העוגה שזהו (צורה) מלאכת מכה בפטיש.
והנה, בעניין זה כבר כתב אבי הגה"ח הרב לוי ע"ה בקובץ 'גינת המלך' (שיצא לאור ע"י שלוחי הרבי לסיום הרמב"ם במצרים - ה'תשמ"ז), ושם כתב אבי ע"ה וז"ל: "המ"א שם מביא הא דכתב הר"ש הלוי סי' נז' דדוקא כשכותבין על העוגות האותיות מדבר אחר – הוא דאסור – אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי ולכן אוכלין העוגות שיש עליהן ציורים עכ"ל” וצ"ע. ועיי"ש בדגול מרבבה דע"כ מוכרח להיות חילוק של הר"ש הלוי דדוקא כשכותב מדבר אחר אבל אם היה מהעוגה עצמה שרי כנלע"ד".
ומדברים אלו רואים אנו שאבי ע"ה הביא ג"כ את הר"ש הלוי הנ"ל ולמד שדווקא אם הוא דבר נוסף על העוגה אז הוא אוסר, אבל אם הכתיבה היא חלק מהעוגה אז שרי.
אולם, בהמשך כתב אבי ע"ה שם, וז"ל: "אך כשנעיין במ"ש רבינו בסי' תנ"ח מוכח דלא ס"ל האי חילוק דחילק הר"ש הלוי בין אם זה מגוף הדבר דמותר לבין אם זה ממשהו אחר דאסור, דשם בסעי' ז' כותב דנוהגין לעשות בהן סימן איזו מהן ראשונה ואיזו מהן שניה ואיזו מהן שלישית – ואף בסי' חי' – והסימנים שעושים בהן לא יעשה אותן כמין אותיות ע"י דפוס או בידיו שהרי צריך לשברם ביו"ט ויש אוסרים לשבור עוגה שיש בה כמין אותיות אע"פ שאין מתכוין למחקם אלא לאכלם בי"ט כמשנ"ת בסי' ש"מ אלא עושין סימנים הללו ע"י נקבים או חריצין...
הרי ממ"ש רבינו דלא יעשו הסימנים כמין אותיות ע"י דפוס או בידיו משמע דס"ל דאף אם האותיות הם מגוף העוגה עצמה ג"כ אסור לשברם בשבת ויו"ט ודלא כמו שחילק הר"ש הלוי וא"כ קשה לכאורה קושיית המ"א והדגול מרבבה", ע"כ מ"ש אבי ע"ה שם.
ומכל הנ"ל שהבאתי מדברי אבי ע"ה מוכח להדיא שאין חילוק בין עוגה שהכיתוב היא חילק ממנה או שהכיתוב הוא דבר נוסף על העוגה ושניהם מלאכת כתיבה ואי אפשר לומר כאן את החילוק הנ"ל בין מלאכת "כתיבה" למלאכת מכה בפטיש (צורה) כמו שרצה לומר הרב ג.א. בדברי הר"ש הלוי.
ועוד הוכחה לעניין זה כתב אבי ע"ה שם בהערה ב', וז"ל: "והלום ראיתי שהגרא"ח נאה בבדי השולחן סי' קמ"ד אות ג' מביא דאותיות שהם מהעוגה עצמה כמו הביסקויט יש להתיר באכילה דסו"ס השבירה ע"י אכילה קיל טפי משבירה בידים דבפיו לא ניכר כלל השבירה ולהסביר החילוק בין אותיות שלא מהעוגה עצמה אע"פ דגם אותיות חקיקה דינם ככתב מ"מ כתב ע"י מחיקה בזמננו הוי מילתא דלא שכיחא ומשום כבוד ועונג שבת לא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא וכו'.
ולכאורה נעלם ממנו דברי רבינו בסי' תנ"ח סעי' ח' דס"ל דהאותיות אף אם עשאם מהדבר עצמה אעפ"כ דינם ככתב ואסור למוחקם ודלא כמ"ש הר"ש הלוי...", ע"כ מ"ש אבי ע"ה בהגהה שם.
ומדברים אלו מוכח שאין חילוק האם הכתב הוא דבר נוסף על העוגה או שזה חלק מהעוגה עצמה, וכנראה לא ראה את דברי אדה"ז שם.
ב. בתוך דבריו מנסה לבאר את דברי הר"ש הלוי, ולחלק שיש חילוק בין עוגה שכתבו עליה והכתב הוא רק דבר נוסף על העוגה, לבין אם העוגה עצמה היא מאותיות, וכך כתב שם: "משא"כ אם העוגה עצמה הוא מאותיות א"כ יש רק דבר אחד עוגה והוא מיופה ע"י שחתכו אותו בצורת אות ולייפות העוגה אין איסור", עכ"ל שם.
והנה, בכלל כוונת הר"ש הלוי הוא לחלק בין שני סוגי כתיבה, ולא בין כתיבה לצורה. ומה שניסה שם הרב ג.א. ללמוד זה לא בין שני סוגי כתיבה, אלא בין כתיבה לצורה, דאם כוונתו לעוגה שהיא עוגה רגילה רק שעליו חרוט אות הרי זה צורה ולא כתיבה (רק לשיטתו, שהרי כבר דחינו ע"י מה שכתב ע"ה). ואם כוונתו שהעוגה עצמה בצורת אות כגון "סירייעל" הרי זה ג"כ נקרא צורה,
וההסבר לכך שעוגה בצורת אות כגון "סירייעל" נקרא צורה הוא מכיוון שכבר כתב ה'דברי יחזקאל' (בסי' ד') דאותיות בלא גליון לא מקרי כתב, וה"ה הצר צורה דלא יהא התולדה עדיפה מאב דידיה עיי"ש.
והוסיף על כך אבי ע"ה בקובץ 'גינת מלך' הנ"ל: "הרי דאותיות או צורות אינן כתובות על דבר אחר אינו כתב כלל", ומביא שם הוכחה משו"ת מהרי"ל דיסקין בקו"א סי' קס"ח, וכן מוכח מהצפנת פענח (הובא בכללי התורה והמצות ח"א ע' רצ"ב) דכתיבה לא הוי אם הוא דבר המוטל על גבי דבר אחר וא"כ בנד"ד שלא הוי "ע"ג דבר" דלא מקרי אות.
וכן מוכח גם מדברי אדה"ז ממ"ש בסי' ש"מ סעי' ו', דאינו חייב אלא כשכותב בדבר המתקיים ע"ג דבר המתקיים.
ולא באתי אלא להאיר ולהביא את דברי אבי ע"ה שכתב בעניין זה (ועיי"ש בעניין זה באריכות עם כל הנוגע בדבר והמסתעף מכך), ולהעמיד דבר על הלכתו.
Download PDF