בשו"ע אדה"ז סי' טו סעיף ו: "אין יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם ציצית התלויים בה ולתפרה בבגד אחר ואפי' אינו נוטל כנף הבגד לבדו אלא חותך חתיכת בגד גדולה סביב הכנף ותופרה עם הכנף שבה שהציצית תלויה בו בבגד אחר שיש בו ג' כנפות אסור לעשות כן ואם עשה כן הרי הציצית הזאת שהובאה מבגד אחר פסולים".

ובסעיף ז: "במה דברים אמורים כשאין בחתיכה ההיא שמביא מבגד אחר שיעורי טלית שחייבת בציצית שיתבאר בסי' טז אבל אם יש בה שיעור טלית שחייבת בציצית אין צריך להתיר הציצית ממנה כשיתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלוים".

וכתב אדה"ז בקונטרס אחרון א', דאע"פ שהט"ז כותב דאם יתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלוים צריך להתיר את הציצית ממנה, מ"מ המ"א לא ס"ל הכי שהרי טלית שנקרע ממנה הכנף לגמרי (ובה ציצית אחת), אם יש בה בהכנף ג' אצבעות על ג' חוזר ותופרה ואין צריך להתיר ממנה הציצית לדעת רב עמרם גאון. וכן הוא דעת הרא"ש ורבינו ירוחם.

וכותב כ"ק אדה"ז: "רק התוספות לא ס"ל הכי" פי' שבתוספות מנחות דף מ,ב ס"ל דהא דאמרינן "טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש לא יתפור" אין הכוונה שנקרע לגמרי אלא שהקרע היתה תוך שלש אצבעות משפת הכנף אלא הכוונה "תוך שלש דהיינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג' והוי כאילו נפסק לגמרי אבל אם נשתייר בו ג' לדברי הכל חיבור מעליא" גם לדעת רבי מאיר האומר תוך שלש לא יתפור וכן אמר רחבה אמר רב יהודה.

וממשיך כ"ק אדה"ז: "וכן הנ"י לפירוש הט"ז [כלומר שהט"ז מפרש שגם הנימוקי יוסף סובר כמו התוספות], ואף הם לא ס"ל כסברת הט"ז שבכאן, שהרי נ"י כתב שהציצית נפסלה משום שלא נשתייר שיעור כנף ולסברת הט"ז אפי' אם נשתייר שיעור כנף היא נפסלה מחלק ב' שנפרד ממנה הכנף א"ו דלא נפסלה כ"כ אלא משום דלא נשתייר שיעור כנף. ולהתוס' משום דאין בכנף שיעור טלית ואם כן הציצית אין צריך כלל לכנף זה והוי כמו הטיל למוטלת שבאותה סוגיא דהוי תעשה ולא מן העשוי אבל אם יש בכנף שיעור טלית לא נפסלה הציצית שבו כמו שכתב הרשב"א".

וצ"ע היכן מבואר בדברי התוספות איך יהיה הדין באם נשתייר בו שיעור טלית.

ואולי י"ל, דהנה לשיטת הנימוקי יוסף הדין הוא דטלית שנקרעה תוך שלש אצבעות לא יתפור את הכנף עד שיתיר את הציצית משום שלא נשתייר בו שיעור כנף, משא"כ חוץ לשלש אצבעות יכול לתפור את הכנף בלי להתיר את הציצית מקודם מכיון שיש עליו תורת כנף.

משא"כ לשיטת התוספות, מה שכתוב "טלית שנקרעה תוך שלש לא יתפור" הכוונה הוא שנקרע (אפי' אם מקום הקרע הוא למעלה מג' אצבעות משולי הטלית לארכה ולרחבה) ולא נשאר במקום הקרע חיבור שלשה אצבעות שאז נחשב כאילו נקרע לגמרי ונפסל הציצית משום שהיא תלויה בחתיכת בגד שאין בה טלית. ולכן אם יתפור הטלית מחדש במקום הקרע בלי להתיר את הציצית קודם הוה ליה תעשה ולא מן העשוי.

אך זהו דוקא אם לא נשתייר בחלק שנקרע שיעור טלית אבל אם נשתייר בו שיעור טלית (כלומר שבשני חלקי הציצית נשתייר שיעור טלית) הרי מונח הציצית על בגד שיש בו שיעור טלית ולא נפסל מעולם.

ולפי הנימוקי יוסף דהטעם דאם נקרע תוך שלש לא יתפור הוא משום שלא נשתייר בו שיעור, משא"כ אם יש בו בכנף ג' על ג' אצבעות יכול לתפור אותו בהטלית בלי להתיר ממנו הציצית, החידוש ב"ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה" הוא לא רק לחכמים האומרים שיכול לתפור אפי' נקרע תוך שלש אלא גם לר' מאיר האומר שתוך שלש לא יתפור, שהרי אפי' ר' מאיר מודה שחוץ לשלש יתפור משום דאית ביה תורת כנף, ואעפ"כ דוקא כנף זה שהיה מבגד זה בשעת עשיה אבל ממקום אחר לא יביא אפילו אמה על אמה שיש בו תורת כנף מכיון שלא היה מבגד זה בשעת עשיה.

ומה שכתב כ"ק אדה"ז שהא ד"ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה" הוא מפני שאין בו שיעור טלית (וכן הוכיח הלבושי שרד בס"ק ב ממשמעות המג"א ס"ק ג. וכן משמע במ"א ס"ק ד כפי שהאריך ביד אפרים שם), מפורש כן בספר המאורות לרבינו מאיר בן שמעון המעילי מנרבונה (בספר המאורות על עירובין - הלכות קטנות, הוצאת הרמ"י בלוי ע' שסח-שסט): "ולא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת או ציצית ותולה בה, פירוש משום תעשה ולא מן העשוי, שהרי אותה אמה שהביא שבו הציצית אינה ראויה להתעטף בה ראשו ורובו של קטן".

הרי שטעם הפסול הוא מפני ש"אמה על אמה" אין בו שיעור שיתעטף בה ראשו ורובו של קטן.

והיינו כמ"ש רבינו בסידורו שרוחב הטלית צ"ל אמה של תורה שהיא רוחב כ"ד גודלין ואורך הטלית צ"ל שתי אמות. ודו"ק.