שליח כ"ק אדמו"ר - בעלוויו, וואשינגטון
א) כשמדליקים חנוכי' ציבורית בלילה הראשון ומברכים עליה ג' ברכות, וגם בני הבית משתתפים בהדלקה, האם מברך שוב שהחיינו בהדלקתו אח"כ בביתו?
והנה בדין הדלקה בבית הכנסת, כתב ב'שערי תשובה' סי' תרעא ס"ק יא, "עיין ב'מחזיק ברכה' בשם 'זרע אמת', אם הדליק בלילה הראשונה בביתו, ואח"כ מדליק בביהכנ"ס, יברך שהחיינו ג"כ, ואם הדליק קודם בבה"כ לא יחזור לומר בביתו ברכת שהחיינו, אם לא שמדליק להוציא ג"כ אשתו וב"ב, עיין שם", והביאו ה'משנה ברורה' להלכה. שם ס"ק מה.
ובטעם הדבר כתב בשו"ת 'זרע אמת' סי' צו, "דאע"ג דקיי"ל דהמדליק בביהכ"נ צריך לחזור ולהדליק בביתו, דאינו יוצא בנרות ביהכנ"ס כמ"ש בשו"ת הריב"ש סי' קיא וכ"פ בשו"ע סי' תרעא ס"ז, מ"מ לגבי שהחיינו, נראה דיוצא בשל ביהכ"נ, דהא קיי"ל בעלמא, זמן אומרו אפי' בשוק, וכיון דאמרו פעם א', תו לא צריך, ותדע דהא קיי"ל במי שאינו מדליק ואין מדליקין עליו, מברך על הראיה שעשה נסים, ובליל א' מברך ג"כ זמן כמ"ש בסי' תרעו ס"ג, והאי נמי שבירך זמן בביהכנ"ס, נראה דלא גרע ממי שבירך זמן על הראייה". עכ"ל.
והרי ביסודו דומה הדלקה ציבורית להדלקה בביהכ"נ, כפי הטעמים המבוארים בראשונים משום דאיכא פרסום יותר ולהוציא מי שאינו בקיא וזריז וכו'. יוצא לפי דברי השע"ת, בנידון שאלתנו שוב לא יברך שהחיינו בהדלקה שבבית.
ובאמת אם נשווה זאת לדין "הרואה" כמבואר בזרע אמת, יוצא שגם ברכת שעשה נסים לא יברך בביתו, כי מברכים על הראי' שעשה נסים, ולפי"ז גם בשאר הלילות אם מדליקים חנוכי' ציבורית ומברכים להדליק ושעשה נסים, לא יוכל לחזור ולברך בביתו.
אבל מזה שכתב ה'זרע אמת' דינו רק לגבי שהחיינו ובלילה הראשון, אולי יש לחלק ולומר דאין להשוות ברכת שהחיינו לשעשה נסים, דשהחיינו הוא על הזמן דחנוכה, ולא רק על מצות ההדלקה, דזמן אומרו אפי' בשוק כנ"ל, ותיקנו שאמירתה תהי' בשעת קיום מצות הדלקה, משא"כ ברכת שעשה נסים היא תקנה למדליק מנורה או לרואה חנוכיה דלוקה כשאין מדליקין עליו בתוך ביתו, ולפי"ז כאשר מדליק מנורה ציבורית (או בביהכ"נ) והמדליק לא יוצא לעצמו, יוכל לחזור ולברך שעשה נסים כשמדליק אח"כ בביתו.
ובספר 'נטעי גבריאל' חנוכה פמ"ג הע' ג', מביא משו"ת 'התעוררות תשובה' ח"א סי' קג, שלא יברך בביתו רק ברכת להדליק ולא ברכת שעשה נסים ושהחיינו, ואין הספר תחת ידי לעיין בו, אם כתב טעם בזה וכו'.
ב) ב'אשל אברהם' ('בוטשאטש') סי' תרעו כותב "בראיית נרות שמדליקין בביהכנ"ס וביהמ"ד הק' צל"ע אם לברך על זה שעשה ושהחיינו, מי שלא מדליק ולא ידליק ולא הדליקו בשבילו, כי כיון שהדלקה זו קבוע בכל תפוצת הגולה על ידי חז"ל האחרונים אחרי חיתום הוראה בש"ס הק', ראוי לברך על זה, ומכל מקום צל"ע".
יוצא שיש לנו ספק בכלל האם יש בנרות אלו דין "הרואה", והרי כל טעמו של ה'זרע אמת' דלא יחזור לברך, הוא משום דיצא משום "הרואה", אבל אם בעצם הדין ברואה נרות אלו יש לנו ספק אם צריך לברך, א"כ כל הברכות היו רק להוציא אחרים י"ח, ויצטרך לחזור ולברך בביתו כל הברכות.
ובאמת מה דמספקא לו ל'אשל אברהם', פשיטא ליה ל'אגרות משה' (שו"ת או"ח ח"א סי' קצ): "וכן אין לפטור מי שהדליק בביהכנ"ס מברכת זמן מחמת שבעת הדלקתו ראה הנרות, דמאחר דלא חשיבי נרות דמצוה, מכיון שאינו אלא מנהג, לא נחשב זה גם לראיה, וכמו דמחייבי אח"כ אותו בברכת הנס, ויתחדש מזה דכשאינו עתיד להדליק, שצריך לברך על הראיה, לא יברך על ראיית נרות דביהכ"נ".
אבל צ"ע אם שקו"ט זו שייכת לנידון החנוכיות הציבוריות, שמטרתם להוציא אחרים י"ח. וא"כ יש בזה יותר גדר מצוה. ואולי גם ל'אשל אברהם' והאג"מ אם הדלקת ביהכ"נ היא להוציא אחרים י"ח, היו סוברים גם הם שהרואה יוכל לברך עלי', (דהרי בפשטות סברתם היא כדעת הרמ"א שאין אדם יוצא בנרות של ביהכ"נ, אבל אנו הרי מדליקים ג"כ לאותם שלא ידליקו בביתם ויוצאים י"ח מצוה. והאריך בזה לענין הברכה בשו"ת 'אז נדברו' ח"ו סי' עה. וראה ספר פרקי תשובות סי' תרעא הע' 66 וש"נ). ושוב נחזור לנידון שאלתנו שלא יברך ברכת שהחיינו וכנ"ל.
ג) אבל בזה גופא שיוצא שס"ל להזרע אמת דברכת שהחיינו הוא על היום כמו ביו"ט, ולכן שבירך זמן, אף בלא הדלקה יוצא, כמו שיוצא ביו"ט בברכת זמן אפי' בשוק, ראה מש"כ באג"מ שם להקשות ע"ז, דמסתבר שלא נתקן זמן על הנס דלית בהו קדושה, והאריך בזה בשו"ת או"ח ח"ה סי' כ אות ב ואריכות הביאור שם סי' מג אות ב, עיי"ש. וכן כתבו אחרונים, ראה פר"ח סי' תרעו ס"א: "ברכת שהחיינו לא נתקנה אלא על ההדלקה או הראי', בלא"ה לא יברך" עיי"ש. ויסוד דברי האג"מ כתב כבר הר"ש מוילנא שהובא בשדי חמד מערכת חנוכה סי' ט אות ג עיי"ש.
[ודא"ג האג"מ בסימן כ דן ג"כ בדברי המאירי שבת נג, ב, שכתב: "מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות, י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה ראשונה, ושעשה נסים בכל הלילות והדברים נראים". והמאירי הובא במשנה ברורה סי' תרעו בשעה"צ סק"ג ונשאר בצ"ע. וכן הסתפק לענין פורים בסי' תרצב ביה"ל ד"ה ושהחיינו לענין ברכת שעשה ניסים ושהחיינו למי שאין לו אפשרות לשמוע קריאת המגילה. ואכ"מ. וכותב האג"מ: "ובמאירי הוא טעות סופר, וצריך לגרוס ואין הדברים נראין, דהא אין הגירסא דבספרי המאירי ברורה בכל מקום. כי הכתבים שנמצאו איכא בהו שגיאות לאין מספר, ולכן וודאי יש לנו לומר דבמקום זה נמי הוא שגיאה".
והרי ידוע שהמאירי עצמו במגילה ד, א, דוחה דעת י"א לחייב שהחיינו ביום הפורים, מפני שהוא יום טוב, וכותב: "מ"מ אין דבריהם כלום, שכל שאין שם כוס לקידוש אין בו זמן", והרי אין זה דומה אלא לחנוכה שיש זמן על ההדלקה ולא על היום". ע"ש.
והוא לכאו' סעד גדול לדברי האג"מ, שבשבת שם הוא ט"ס וצ"ל "שאין הדברים נראים"].
ועיין שם בח"א שכתב גם לתירוץ ראשון שבתוס' סוכה מו, א שתקנו משום חביבות הנס, והוא ג"כ בביהכ"נ דלפירסומי ניסא הדליקו, כותב: "מ"מ לא יצא המדליק בביהכ"נ משום דלא הותקן ברכה לרואה אלא דאינו עתיד להדליק וגם לפי"ז גם זמן לא יצא".
א"כ למעשה לדעת האג"מ ודברי הר"ש מוילנא שהובא בשדי חמד הנ"ל יחזור ויברך כל הברכות בהדליקו בביתו.
ד) ובאמת גם לפי דעת ה'זרע אמת' יש עצה שיוכל לברך כל הברכות, והוא עפ"י דברי החת"ס בשו"ת (או"ח סוסי' קיט), וז"ל: "ומה שכתב להקשות על מנהגנו, דחזינא מנא מברכות שהחיינו בקדושא ביום טוב בביהכ"נ, וחוזרין ומברכין בביתם והוי כעין ברכה לבטלה, אך אמרתי כי הש"ץ מכוון בתחילה שלא לצאת בשהחיינו דבהכ"נ, ואיננו מברך אלא שלא לבטל תקנה ראשונה הקבועה, אבל לא לצאת בו, וממילא אינו יוצא ידי חובה וחוזר ומברך בביתו וכו'". ע"ש. ולפי"ז המדליק חנוכי' ציבורית, יכוין שלא לצאת בברכתו, ואז לכל הדעות יוכל לברך אח"כ הברכות בביתו. (והביאו גם ב'נטעי גבריאל' עיי"ש הע' 3).
וגם האג"מ שם (ח"א ד"ה וא"כ) כתב עצה זו במה דעסיק בי'. ובלשונו: "ואף אם ידליק להאחר קודם, יוכל לכוין שלא לצאת בעצמו גם בברכות נס וזמן, רק שמברך להוציא את בע"ב השומע, ויוכל לברך גם בביתו אח"כ נס וזמן כתקנת חז"ל".
Download PDF