נשאל הרדב"ז1 במי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה, והתחנן לפני השר ולא אבה לשחררו אלא ליום אחד, איזה יום יבחר, האם מיד באותו היום או שמא ימתין ליום הכיפורים, והרדב"ז פסק שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה.

ובשו"ת חכם צבי סי' קו, חולק על הרדב"ז ופוסק דבאופן עקרוני ימתין ויקיים המצוה בהידור אם לא שיש לחשוש משום "פיהם דבר שוא" והגוי יתחרט אח"כ, ע"ש באריכות.

וכן נשאל התרוה"ד (סי' לה) כשהגיע זמן קידוש לבנה קודם מוצ"ש, אי עדיף זריזין מקדימין לקדשו תיכף, או דילמא דהידור מצוה עדיף להמתין ולקדש במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים, וכ' לחלק, דבימות הגשמים יש לחשוש דילמא מוצ"ש יהיה יום המעונן, לכן זריזין מקדימין עדיף טפי דשהויי מצות לא משהינן, אבל בימות החמה דאין לחשוש לזה עדיף להמתין למוצ"ש, 2ויקדש בהידור. וכן פסק ברמ"א באו"ח סי' תכו סעי' ב', ע"ש.

והנה בשו"ע אדה"ז סי' צד סוף סעי' ה' במי שהולך בדרך והיה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה דאינו צריך לירד ולהתפלל, כ' וזלה"ק: "ומ"מ כדי לקיים מצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד אם ידוע לו שיהיה לו שם מקום מיוחד שלא יבלבלוהו בני הבית, ואין בזה משום אין מחמיצין את המצות וזריזים מקדימין למצוה כיון שמתכוון כדי לקיים מצוה מן המובחר". עכלה"ק.

והוא כמו שהבאנו לעיל. ואכן במ"מ שם מציינים לשו"ת חכ"צ הנ"ל.

והנה לכאו' דברי אדה"ז כאן סותרין3 למ"ש לעיל בסי' כה סעי' ד' וזלה"ק: "וכן אם התפילין מזומנים בידו4 ואין מזומן עדיין לפניו הטלית א"צ להמתין על הטלית כדי להקדימו להנחת תפילין אלא יניח תפילין מיד וכשיביאו לו טלית יתעטף בו מפני שאין משהין את המצוה, אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר, מצוה בשעתה חביבה". עכלה"ק.

וזה לכאו' סותר לגמרי להמבואר בסי' צד דהיכא דאפשר להמתין ולקיים את המצוה ביתר הידור אין בזה משום אין מחמיצין את המצות?

וכן קשה לפסק הרמ"א שם סי' תכו לענין קידוש לבנה דמבואר שימתין להידור.

וכ"ק אדמו"ר בלקו"ש חי"ט עמ' 76 הערה 73 תי' ע"ד מש"כ בשו"ת חכ"צ הנ"ל בסופו, דרק במצוה אחת יש להמתין לעשות המצוה באופן יותר משובח, משא"כ במצוות שונות – וזה הציור בסי' צד, משא"כ בסי' כה שם ההמתנה היא לא במצוה זו עצמה, אלא להקדים מצוה אחרת שהיא תדירה, ע"ש בלקו"ש5.

ונראה בביאור הדברים, דהחכ"צ מחלק וכותב דבשתי מצוות אין מעבירין מצוה קטנה מפני מצוה רבה משא"כ במצוה א', לכן בתפלה מחכים להידורו ואין חוששים לשיהוי מצוה, משא"כ בתפילין אין מעבירין בשביל מצוה אחרת – ציצית.

נמצא שהוא ע"ד אין מעבירין על המצוות, דביארו האחרנים דיסודו הוא משום ביזוי מצוה דעובר עלי' ואינו מקיימה כביכול.

ואיסור זה שייך יותר בשתי מצות נפרדות דאין לעבור על מצוה אחת לקיים חברתה.

משא"כ מצוה אחת אין ביזוי בזה שמחכה לקיימה בהידור יותר [וראה יומא לב, א, לענין המזבח והמנורה].

והנה יש לתרץ סתירה זו גם בדרך אחרת: דבסי' צד ברוכב על החמור והגיע זמן תפלה ורוצה להתפלל באופן יותר מהודר בביתו מעומד וכו' – הרי בידו הדבר, באם יראה שיאריך עליו הדרך או יש עוד עיכובים, לרדת אז קודם גמר זמן תפילה6 ויתפלל בדרך בעודו על חמורו כבתחלה.

משא"כ בסי' כה הרי אי"ז בידו כלל כי אין לו טלית ומחכה שיביאו לו טלית (מדכתב שם – וכשיביאו לו טלית יתעטף בו) ומי יימר שיביאו לו? הרי אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר, אעפ"כ אינו יוצר מגדר ספק ואי"ז בידו לכן יניח התפילין המזומנים בידו.

וכ"ה להדיא בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ל"ד הו"ד בשד"ח) המובא בלקו"ש חכ"ב עמ' 126 הע' 30 במי שיש לו בסוכות אתרוג שאינו מהודר ויודע שלאחר זמן יבוא לידו אתרוג המהודר טפי הי מינייהו עדיף זריזין מקדימין או דילמא הידור מצוה עדיף טפי. ופסק דהיכא שספק אי יבוא לידו אתרוג מהודר טפי מצוה לברך על אתרוג שלו אף שאינו הידור כ"כ אבל כשיודע בבירור שיבוא לידו אתרוג מהודר טפי עדיף שימתין, דהידור מצוה עדיף מזריזין מקדימין.

הרי לן שמעלת ההידור הוא רק בידוע ברור ולא כשיש ספק ובהל' תפילין משמע שאינו ידע מתי (ואם) יביאו לו, משא"כ בהל' תפלה בידו הדבר וחשיב כברור ולכן ימתין לקיים המצוה בהידור.

ואולי אפשר לבאר הוספת כ"ק אדה"ז (שם בהל' תפילין) מ"ש מצוה בשעתה חביבה דלכאו' למה משנה ולא כתב (כמ"ש בהל' תפלה שם) זריזין מקדימין למצוה?

ונראה לבאר, דהנה יש תי' שביאר7 שגדר חביבה מצוה בשעתה למדים מהקטר חלבים ואיברים שאע"פ שכשרים להקריב כל הלילה, לא היה ממתין להקריב איברי תמידין ומוספין של שבת במוצ"ש אלא מקריבין אברי תמידין ומוספין של שבת במוצ"ש אלא מקריבין בשבת דילפינן מקרא ד"עולם שבת בשבתו" דמקריבין קרבני שבת בשבת עצמה משום דחביבה מצוה בשעתה (ראה גמ' מנחות עב, א פסחים סא, ב).

ומבאר דכל מצוה דיש בה שני זמנמים לעשות המצוה, א. עיקר זמנה. ב. זמן נוסף שיוצא בה י"ח וכעין תשלומין, צריך לקיים המצוה בזמן העיקרי משום חביבה מצוה בשעתה, דהיינו בעיקר זמנה, משא"כ זריזין מקדימין למצוות הוי זמן אחד אלא דצריך להקדים המצוה לתחלת הזמן משום חיבוב מצוה ואינו מתחלק לב' זמנים, ע"כ.

לכן לעניננו בתפילין, שאף שזמנה כל היום אבל עיקר זמנה לכאו' הוא (כמבואר בריש סי' ככ"ה ובשו"ע אדה"ז סי' ל"ז סעי' ב') שיהיו עליו בשעת קרי"ש לתפלה8 הרי אם ימצין על הטלית להקידמו להנחת תפילין ובטל עיקר זמן מצות תפילין, לזה אומרים מצוה בשבת חביבה ולא זריזין מקדימין – ודו"ק.

אלא דיש מקשיםא9 שבשו"ע אדה"ז סי' צ"ד שם מציינים בהמ"מ לשו"ת הכח"צ – דלכאו' זה דומה טפי להא שהבאנו לעיל מדברי התה"ד וברמ"א בסי' תכ"ו לענין קידוש לבנה במוצ"ש בהידור כדומה לנידון התפלה דהוא באותו מצוה ולא בשני מצוות וכן לפי מה שביאנו דבקידוש לבנה ג"כ בידו הוא דכשיראה שיתחיל להיות מעונן יזדרז ויקדש קודם מוצ"ש וכן לענין התפלה דאין חשש שיתבטל לגמרימתפילתו ואף אם יקרה עיכוב בדרך עוד בידו להתפלל ע"ג החמור, ולמה מציין לכח"צ, 10ונשאר בצ"ע.

ונראה דהטעם שמציין לשו"ת החכ"ד ולא להתרה"ד משום ששם בחכ"צ מחלק בין זמן מועט לזמן ארוך ע"ש וג"כ כאן בהל' תפלה דכל הדיון הוא אם להמתין באותו יום ובתוך הזמן מועט דזמן תפלה, משא"כ הת-ה"ד שמיירי בהמתנת כמה ימים עד מוצ"ש, לכן עדיף לציין להחכ"ד11, ומיושב שפיר.