בגמ' מגילה (ז, ב): "אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב". וכן נפסק להלכה בסי' תרצה סעיף א'.

ויש להעיר, דהא תנן במתני' (לקמן כ, ב) "כל היום כשר לקראת המגילה וכו'". ובגמ' שם: "מנלן - דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים". ע"כ.

והנה בסי' תרצה בס"ד הביא הרמ"א בשם הרא"ש דברי הגמ' בפ"ק דמגילה "ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה", ובמג"א שם ס"ק יג כתב דה"ה מתנות לאביונים, ולא הביאו מקור לזה. אך בפשטות יל"פ דילפי' ג"כ מפסוק זה "והימים האלה נזכרים ונעשים" וכדפרש"י שם בד"ה נזכרים – "בקריאת מגילה", ובד"ה ונעשים – "משתה ושמחה ויום טוב לתת מנות ומתנות". ע"כ. כן נראה לפרש*.

ולפ"ז יש להבין מדוע בגמ' מגילה (ז, ב) בעי ילפותא מיוחדת ד"ימי משתה ושמחה" למילף דסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וה' יאיר עיני.