בשו"ע או"ח סי' רא ס"ב: "לא יקדם חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כו' אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון" ע"כ. ועיין שו"ע רבינו ס"ג: "כהן וישראל שהם שוין בחכמה מ"ע מן התורה להקדים הכהן שנאמר וקדשתו ודרשו חכמים לכל דבר שבקדושה כלומר בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש כגון לפתוח ראשון בקריאת התורה ולהיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם לדבר ולדרוש תחילה וכן בישיבה ידבר בראש וכן בסעודה הוא קודם לברך המוציא ובהמ"ז וליתן לו מנה יפה בתחילה לכל המסובין אא"כ יש ישראל גדול ממנו בחכמה אזי יתנו להחכם מנה היפה תחילה וצריך ליזהר בכל אלו שהם מן התורה אבל כשהכהן חולק איזה שותפות עם חבירו ישראל אין צריך ליתן לו החלק היפה שאין זה דרך כבוד שיטול חלק היפה שכל הנותן עיניו בחלק היפה אינו רואה סימן ברכה לעולם ובמקום שאין כהן טוב להקדים ג"כ הלוי לישראל בכל אלו אם הם שוין בחכמה (והעושה כן מאריך ימים אבל אין חיוב בדבר שלא נאמר וקדשתו אלא בכהן כי את לחם אלקיך הוא מקריב וגו')".

המקור לכל זה הוא בגיטין נט, ב: "תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון", עיין שם.

והנה עיין בספר קדושת הכהן כהלכתה שחקר אם צריך לכבד הכהן גם במקום שיש הפסד ממון או הפסד זמן כגון שיש תור ממתינים של ישראלים ולווים ובא הכהן דלכאורה צריך לכבדהו ולהקדימו לראש התור, והוא הביא מספר שערי זבולון יורה דעה סי' נד דהוכיח דלא רק כשהגיעו כולם יחד דצריך אז להקדים הכהן בתחילה, אלא אפ' הגיעו הישראלים לפני הכהן גם באופן זה צריכים להקדים הכהן שבא אחריהם.

אבל נראה כשנדייק בדברי רבינו מוכח שרבינו אינו מקבל דעת ה'שערי זבולון':

רבינו כותב: "ודרשו חכמים לכל דבר שבקדושה כלומר בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש", ז.א. שרק במקום שיראה גדול ע"י חלוקה זו, רק אז מכבדים אותו ליטול ראשון משא"כ אם ע"י שנותנים לו ראשון יתמהו אנשים ויקפידו עליו אז אין חיוב לכבדו ראשון וכגון כהן וישראל שחולקים איזה שותפות "אין צריך ליתן לו החלק היפה שאין זה דרך כבוד שיטול חלק היפה שכל הנותן עיניו בחלק היפה אינו רואה סימן ברכה לעולם ע"כ".

ועיין בפסחים נ, ב: "ונותנים עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא דתהו ביה אינשי".

והנה עיין בגיטין נט, ב תוס' ד"ה 'ולטול מנה יפה ראשון', שכותב: "כגון במעשר עני או בצדקה אם הוא עני או בחברים המסובין בסעודה" ע"כ. ולכאורה צריך ביאור מדוע אמרינן שכשכהן חולק איזה שותפות עם חבירו אז אם הוא יקח את החלק יפה יתמהו ביה אינשי, משא"כ כשחולקין מעשר עני או צדקה בזה לא יתמהו אנשים אם הכהן יטול ראשון.

ולכאורה הפירוש הוא שרק במקום שהישראל הוא שותף בדבר מסוים ויש בו זכויות באותו דבר אז אמרינן שאם הכהן יטול החלק היפה אז יתמהו אנשים ויאמרו שכיון שיש להישראל זכות באותו הדבר מן הנכון שהכהן יניח להישראל ליטול ראשון, ואם הכהן יטול ראשון אז הכהן לא יראה "גדול" ע"י אותו לקיחה וע"כ אין הישראל מחוייב לכבדן ליטול הראשון, משא"כ במעשר עני או צדקה שאין להישראל שום זכות או בעלות באותו צדקה (קודם שהוא מקבלו) אז יש דין שצריך לכבד להכהן תחילה.

ולפי זה במקום שאנשים ממתינים בתור לאיזה ענין שהוא בין אם הוא ענין הקשור למסחר ובין אם אנשים ממתינים בתור להצביע בבחירות וכיו"ב, הנה כיון שיש לכל איש בשוה הזכות לקנות ולמכור או הזכות להצביע בבחירות, אם כן יש לכל איש ענין של בעלות באותו הדבר, והנה כמו כהן וישראל שהם שותפים בדבר מסוים, שאין הישראל מחויב ליתן לחבירו את הזכות לבחור את המנה הראשון, שדבר זה יגרום שאנשים יתמהו שהם יאמרו שהכהן מצדו צריך לוותר כיון שיש להישראל זכות בדבר זה בדיוק כמו הכהן.

ועוד נראה לומר שהתוס' בגטין נט, ב והרא"ש שם (עיין במ"ב שמביא דבריהם) כותבים, שצריך ליתן לכהן עני קודם לעני ישראל, אבל רבנו בשו"ע שלו כשהוא מונה המקרים שהוא צריך לכבד כהן תחילה הוא אינו מונה נתינת צדקה לכהן קודם לישראל, ולכאורה משמע שרק בדבר שהוא בעצם ענין מכובד כגון לדבר ראשון ולקבל עליה לתורה או במקום שבעל הבית מכבד אנשים לאכול אצלו. רק שם מקדימים הכהן להישראל שמדובר בענינים שהם בעצם ענינים מכובדים, משא"כ לקיחת צדקה הרי"ז לא הוה דבר שהוא בעצם ענין מכובד, וכמו כן עניני מסחר וכדומה אינם בעצם ענינים השייכים לכבוד, וע"כ נראה לומר שלפי דעת רבינו כשאנשים עומדים בתור לענין של מסחר או להצביע בבחירות וכיו"ב אין הישראלים צריכים להקדים הכהן במקרים הללו.