ישנם רבנים המחמירים שלא לעשות קנין עם אבנט כיון שאין בו שלש על שלש. ומביאים ראי' ממ"ש בהגהות אשר"י בב"מ דף פד אות ז, וכן במרדכי שם סי' ש, שצ"ל שלש על שלש כדי שיהי' כלי, דומיא דנעל שהוא כלי.

וכן במאירי בב"מ ז, א: "יש מפרשים שלא הוצרכו לכך [שלש על שלש] אלא בבא מבגד גדול אבל חתיכת בגד קטן אף בפחות משלש אצבעות. ואין זה כלום שאין זה נק' כלי".

ולכאו' מובן מזה שסודר צ"ל שלוש על שלוש כדי שיהי' כלי ורק אז אפ' לעשות אתו קנין סודר.

אבל כד דייקת שפיר נראה שאין שום ראי' כלל, כי שם מדובר על חתיכת בגד שהוא פחות משלש על שלש שאינו נק' כלי, כי כדי שיהי' כלי צ"ל שלש על שלש. אבל בגד שלם נק' כלי אפי' אין בו שלש על שלש, וכמ"ש בתוס' ב"ב קעג, ב, ד"ה 'חסורי מחסרא': "... וכגון דנקיט ביה שלש על שלש דבציר מהכי לא מהני אם אינו כלי".

וכן מפורש בהדיא ברמב"ם ורא"ש על מסכת כלים פכ"ז מ"א דאבנט וחגורה מקבלים טומאה אעפ"י שאין בהם שלש על שלש כיון שהם כלי.

וכן מובא באנציקלפדי' תלמודית חלק טו עמ' תקפ ששיעורו של כלי בקנין חליפין הוא בכל שהוא (ועי' במסומן שם).

וכן מביא בספר פתחי חושן (ח"ז עמ' קעג ס"ק יג) שבגד שלם אעפ"י שאין בו שלש על שלש אפשר לעשות בו קנין סודר.

ומכל זה מובן בפשטות בנוגע למעשה שאין שום ענין להחמיר שלא לעשות קנין סודר עם אבנט, וד"ל.