בגליון תתקיד (עמ' 59) כתבתי בענין חליצת תפילין בפני רבו שהבעי' בזה היא או שהוא שמגלה מה שהי' מכוסה מתחת התפילין או שבכדי להחליף תפילין צריך להסיר הכיפה קצת ע"כ.

ולהעיר משו"ת 'ציץ אליעזר' ח"ה סי' ו: "ולעצם קושיית כ"ג על רש"י דמה ענין חליצת תפילין לגילוי הראש, נלפענ"ד ליישב בפשוטו, משום דעיננו הרואות כמה בני אדם, ובעיקר בין אלה החובשים מגבעתם הגדולה בשעת הנחת תפילין, שבשעה שמסירים השל ראש מרימים למעלה מראשם הכובע ומסירים השל ראש ונשארים עומדים לרגע קט בגילוי ראש ממש, וא"כ זהו כוונת רש"י שירבעם חלץ באופן זה לפני המלך, ואולי במתכוון נשאר עוד לעמוד ככה כמה רגעים לפני המלך שלמה כדי להראות על כוונת מרידה, ושפיר כותב רש"י דהתחיל בכך המרד", וכך משמע שפירש כן בפשטות בכוונת רש"י שרק עם חליצת התפלה של ראש גילה את ראשו מדברי הכ"מ בפ"ה מהל' ת"ת ה"ו שמביא שם את דברי הגמ' בסנהדרין כמקור לפסק הרמב"ם שם דלא יחלוץ תפילין לפני רבו ומזכיר את דברי רש"י דכתב עוד דטעמא מפני שהוא מגלה הראש, ומלשון זה משמע דר"ל שהוא מגלה הראש עם חליצת התפילין, דלפני זה היה מכוסה.

ואפשר להוסיף עוד ולומר דהרי כל אדם בשעה שחולץ את התפילין של ראש מוכרח להרים קצת הכובע כדי להסיר התפילה וא"כ י"ל דלפני מלך נחשב מרידה גם מקצת גילוי הראש הבאה בהרמת הכובע.

אלא שעדיין ק"ק מה מועיל שיפנה פניו לצד אחר הרי עדיין יש גילוי ראש לפני רבו, וי"ל שאם פונה לצד אחר הוא מראה שהוא לא רוצה לחלוץ (ולגלות ראשו) לפני רבו, לכן זה לא זלזול בכבודו הגם שרבו יכול לראות הגילוי ראש, אבל הואיל שהוא פונה לצד אחר הוא מראה שאינו חפץ בכך ואינו מזלזל בכבודו, וכמ"ש אדה"ז בסי' לח סעי' י: "לא יחלוץ תפיליו בפני רבו שמזלזל הוא בכבודו שמגלה ראשו בפניו אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחליף שלא בפניו", כלומר שרק אם מגלה ראשו בפניו יש זלזול משא"כ אם מגלה ראשו שלא בפניו (שפונה לצד אחר) אין בזה זלזול.

ועיין בברכ"י סי' לח סעי' ח: "דאפשר דכל זה הי' רק בזמניהם שכיסוי ראשם הי' באופן שא"א להסיר התפילין בלי לגלות ראשם אבל לנו אפשר לחלוץ בלי שום גילוי" ע"ש.