כתב כ"ק אדה"ז בשו"ע סי תקכז ס"ל: "לפיכך מי שמתענה מחמת נדרו ביו"ט שחל בע"ש כיון שאסור לו לעשות שום מלאכה לצורך אכילה ושתי' של אחרים .. אין ערוב תבשילין מועיל לו שיהא מותר לו בעצמו לעשות מלאכה בי"ט לצורך אכילה ושתי' של שבת". (וכן הוא בסי' תקצז ס"ד).

וכן בסי' תרכד סי"ב כתב: "וכשחל יוה"כ ביום ה' אסור להן [לאותן העושין ב' ימים יוהכ"פ] להכין צרכי שבת אפי' ע"י אחרים או ע"י גוי כיון שהן מחזיקין יום זה ליוה"כ".

ולכאורה זה סותר למש"כ בסי' תקטו ס"א: "נכרי שהביא דורון לישראל מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע .. וכן אם הביא מיני בע"ח .. הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערב .. ולענין הלכה .. ולפיכך נוהגין להחמיר אפי' בטלטול עד מויו"ט ב' .. ואם מויו"ט ב' הוא שבת (אין מטלטלין עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו, ומ"מ ביו"ט ב' שהוא ע"ש) מותר לבשלו ע"י נכרי .. בד"א כשיש לו ממין זה בתוך ביתו לכבוד שבת אבל אם אין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד השבת מותר לטלטלו ולבשלו בעצמו לכבוד השבת". עכ"ל (והוא מטעם דאמרינן "הואיל" ע"ש בט"ז).

וי"ל דבסי' תקכז ותרכד אסר האדם על עצמו כל אכילה ושתי' – ואינו מקיים חציו "לכם" – צריך הוא לקיים "כולו לה'", (וכשהוא עושה מלאכת אוכל נפש חסר מכולו לה'), אבל בסי' תקטו לא אסר האדם על עצמו כל אכילה ושתי', רק דחל איסור (מוקצה) על מאכל פרטי ולפיכך אינו אסור לבשלו (בתנאים המבוארים שם). והוא ע"ד ששם הוא איסור גברא וכאן הוא איסור חפצא. (עיין בשו"ת הרמ"א סי' לקא אות ג').

ולפ"ז יומתק המנהג שכשחל שביעי של פסח בע"ש שמתקנים מצה שרוי' בע"ש אע"פ שמנהגינו הוא שלא לאכול מצה שרוי', דהא אפי' אם הי' אסור מדינא (ראה בשו"ת כ"ק אדה"ז סי' ו) אינו גרוע מאיסור מוקצה (- לגבי איסור בישול -) דמותרת כשאין לו ממין זה בביתו ולכבוד השבת. וראה בדעת תורה (מהרש"ם) סי' תקכז ס"א דתמה על החת"ס ורע"א שלא הביאו הט"ז בסי' תקטו.