בספר הנ"ל על הל' ת"ת בפ"ב סי"ב (בהע' /7א ובהע' /9ג) הקשה מדברי הרשב"א (ברכות טו, ב) דבהרהור הלב לא שייך לשון, והתהל"ד בסימן סב מדייק מזה ד"הרהור" אין הכוונה שמהרהר התיבות כמו שהן נקראין, אלא שמהרהר כוונת הענין ובזה אין שייך לשון.

והקשה הרב אשכנזי איך זה מתאים עם המבואר בדא"ח החילוק בין "הרהור" ל"מחשבה", דהרהור הוא שמהרהר צירופי אותיות הדבור, ומדוע אין שייך בזה לשון, והניח בקושיא.

ואשתמיטתי' שכבר ביאר ענין זה כ"ק אדמו"ר באג"ק (ח"ז עמ' קצב) במענה להגר"י הוטנר ז"ל שהקשה כן, וע"ש התי', וכנ"ל בקובץ תתז בארוכה.