לאחרונה נתפרסמו בכמה קובצים דיונים בענייני מנהגי אנ"ש, וראיתי בונים וסותרים ומתווכחים במנהגים שאין להם לא שורש ולא ענף במנהגי אנ"ש. להלן שתי דוגמאות.

[א]

מנהג בחורים רבים מזה כו"כ שנים, שבשעת נפילת-אפיים אוחזים בידם הימנית את רצועת התפילין של ראש, ועליה יניח צדיק ראשו.

בזמן האחרון נתעוררו להעיר מהאמור בשו"ע אדמו"ר (סי' קלא ס"א), שנוהגים להטות בשחרית על ימינו ולא על שמאלו, משום כבוד התפילין שבשמאלו. ועל-פי זה הקשו על המנהג הנ"ל להטות על רצועת התפילין הנאחזת ביד ימין.

ורבו המתרצים שהתאמצו לחלק בין רצועה של יד לרצועה של ראש (להחמיר בשל יד ולהקל בשל ראש!), והכל כדי להוכיח שאין די בקושיה זו כדי לערער את "המנהג".

אשר על-כן כדאי לדעת שמנהג זה אינו מנהג חב"ד (וגם לא מנהג קהילות אחרות), אלא חדשים מקרוב באו והנהיגוהו - אולי בגלל שראו שהרבי היה מחזיק בידו הימנית את הטלית בשעת נפילת-אפיים, והסיקו מכך שיש להחזיק ביד חפצא כלשהו של קדושה.

וכבר בשנת תשכ"ה בערך חקר הרה"ח ר' אליהו לנדא שליט"א ודרש - להבדיל בין החיים וכו' - אצל אביו הרה"ג ר' יעקב לנדא ע"ה ואצל הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, ושניהם אמרו בבירור שלא נהגו כן בליובאוויטש.

[ב]

באחד הקובצים כתב א' מאנ"ש שי' בזה"ל: "בתקופה האחרונה נתפשט המנהג שאין עושים קידוש בשעה זו [השביעית] לא על יין אדום ולא על יין לבן, על סמך דברי אדמוה"ז [בסי' רעא ס"ג] 'שלא לקדש', ומשם למדו שאין לקדש בכלל, ולא משנה על מה מקדשים". עכ"ל. והאריך בסתירת ההוכחה משו"ע אדמו"ר, בדברים שאין בהם ממש.

משמע מדבריו, כאילו המנהג הישן הוא שאין מקדשין דוקא על יין אדום, ורק חדשים מקרוב באו שאין מקדשים גם על יין לבן.

ואלו דברים שאין להם שחר, ואפילו אני הצעיר יכולני להעיד על ארבעים שנה שלא ידעו מהחילוק שבין יין לבן לאדום, ורק לפני כמה שנים רצה א' מאנ"ש לחדש את החילוק הנ"ל וכתב על כך באחד מקובצי ההערות. וגם אז נדחו דבריו מכל עבר.

ויעויין בס' מגיני אברהם להרה"ח רא"צ ברודנא (שהיה עוד אצל אדמו"ר הצ"צ, ונדפס ממנו בהוספות לשו"ע אדמו"ר הל' שבת), בחידושים למס' שבת דף קכט ע"ב, שרצה לחדש שכל החשש הוא ביין דוקא, אבל בקידוש על הפת לא חיישינן.

הרי שגם הוא לא ידע מהחילוק שבין יין אדום ללבן, שהרי אם כל החשש היה בגלל צבע היין והיו נוהגים להקל ביין לבן, פשיטא שלא היו נוהגים להחמיר בפת, ולא היה צריך להמציא דבר חדש.

ולדבריו, כל החשש נובע מהסכנה הכרוכה בשתיית יין (יעו"ש), וכמובן שאין בזה חילוק בין יין אדום ללבן.

ומכיון שלא מצינו חילוק בין יין לבן ליין אדום, לא בדברי אדמו"ר הזקן ולא בדברי מישהו אחר מן הפוסקים, הרי שהרוצה לחדש שהדבר תלוי בצבע היין - עליו הראיה!

ועוד יקשה על מי שתולה את החשש ביין דווקא (או ביין אדום דווקא), מדוע חיישינן רק בליל ש"ק ולא בשאר הימים והשעות שמזל מאדים משמש בהם (ראה בגמ' שבת שם ובפירש"י ובמחציה"ש ר"ס רעא). משא"כ אם הדבר תלוי בקידוש דוקא (על כל יין וגם על פת), לא קשיא מידי, כי נזהרין מן הקידוש בשעה לא מוצלחת זו ולפיכך אין חילוק על מה מקדשים.

והנה במג"א סי' רעא ס"ק א מציין לענין זה לשו"ת מהרי"ל סי' קסג, ושם מקשר את ענין שני המלאכים המלווין לאדם בליל שבת אחד טוב ואחד רע (גמ' שבת קיט, ב), להא דמזל צדק יוצא ומזל מאדים נכנס (המלאך הרע הוא כנגד מאדים. ואולי זהו"ע ה'ס"מ' שבשו"ע אדמו"ר שם). ואפשר שמפני זה נזהרין מלעשות הקידוש בשעה זו, כשהמלאך הרע נמצא כאן וזו היא השעה שבה הוא שולט ויש לו תוקף.

משא"כ בשעה אחרת, שאף שגם אז נמצא המלאך הרע עם המלאך הטוב, אבל באותה שעה אין לו כח וממשלה ואין חוששים מפניו.

זה הנראה לענ"ד בביאור טעם הזהירות מלקדש בשעה השביעית, ואם טעיתי - ה' הטוב יכפר.