הדין: המג"א (סי' קעז ס"ק א) כתב, שאדם שאינו חפץ לאכול לחם, אלא אוכל ממנו מעט כדי לפטור מאכלים אחרים, נסתפקו בזה הפוסקים, ועדיף להימנע מכך ויברך על כל מאכל. רק בשבת וביום-טוב נחשב לו לסעודה גם במצב זה. והובא להלכה בשו"ע אדה"ז שם (סו"ס א). [אגב: הנוהג כך, יטול ידיו ללא ברכה, כמבואר בשו"ע רבינו סי' קנח ס"ב].

שיעורו: ב'כף החיים' (ס"ק ד) פירש 'מעט' זה - פחות מכזית, וכנראה לכן לא הביא שבשבת ויו"ט נחשב ה'מעט' לסעודה, כי בכמות כזו, שאין מברכים עליה ברכת המזון, אינו נחשב אפילו כ"מקום סעודה" (ראה שו"ע אדה"ז סי' רעג ס"ז). אבל ה'משנה ברורה' (סוף ס"ק ג) ו'ערוך השולחן' (ס"ב, שנחלק על חידוש זה) הבינו שהכוונה ל'כזית'.

שיעורו למעלה לא נתפרש, ולכאורה הוא רק עד כביצה ועד בכלל, כי יותר מזה כבר אינו 'מעט' אלא קבע (ראה שו"ע סו"ס רלב. שו"ע רבינו סי' עדר ס"ו).

השמטתו מסדר ברה"נ: בפרק ד' שם, שכותרתו "דברים הבאים בתוך הסעודה", לא נזכר מאומה מדין בסיסי זה, שפסקו גם אדה"ז בשו"ע שלו סי' קעז סו"ס א, וגם בס' 'קצות השולחן', בסימן המיוחד לדינים אלו (סי' מ) השמיטו - ומ"מ סביר להניח שלא חזר בו ממנו (אף שבכמה עניינים חזר בו אדה"ז בהלכות שסידורו מפסקיו כהמג"א, כמובא בהקדמת 'פסקי הסידור' משו"ת ה'צמח-צדק' סי' יח אות ד, ושו"ת 'דברי נחמיה' או"ח סי' כא ועוד) אלא השמיטו במודע, כפי שכבר כתבו עורכי המהדורה החדשה של שו"ע אדה"ז, כי "בכל סימן וסימן [בשו"ע רבינו] יש כמה הלכות שלא נכללו ב'לוח' וב'סדר' ברכת הנהנין, אשר לא באו בהם אלא "הלכות הצריכות ושכיחות במדינתנו", כאמור בהקדמה הקצרה שבראש 'לוח ברכת הנהנין'". [ולכן אי אפשר לומר כאן את דיוקו של הרבי בנושא אחר (שערי הל' ומנהג או"ח ח"א ס"ע רנא): "אדה"ז בשולחנו העתיק מהמג"א עניינים שלפני זה ושלאחריו - והשמיט עניין זה"] ואכן בס' שו"ע הקצר (עג, יא) העתיק דין זה להלכה, וגם אני העתקתיו בפינת ההלכה בגיליון 824 של 'שיחת השבוע'.

ואף שהדבר מצוי בשבת ויום-טוב, שמכינים הרבה תבשילים ומאכלים לסעודה, ויש שמברכים המוציא ואוכלים מעט מאוד, הרי כמבואר לעיל הבעיה ההלכתית בזה היא רק בימות החול, ואז הנהגה זו אינה כל-כך מצויה, אלא בשמחות ובסעודות גדולות, ובהן רק מעטים ייטלו ידיהם רק כדי לפטור מאכלים. ועצ"ע.