בענין היתר עיסקא1 דעת כ"ק אדה"ז שאינו מועיל רק אם יש להלוה עסק אמיתי שמתעסק בו להרויח, וצריך ללוות כספים להעסק ולא לצרכיו הפרטיים, דזלה"ק בהל' רבית (סע' מב): "וכל זה כשאותן המעות שמקבל הן עצמן עיסקא שמתעסק בהן להרויח, ואינו מוציא אותן ביציאותיו, אבל אם הוציא יתר מחצי המעות שהן הלואה ביציאה שאין בה ריוח, כגון לצורך פרנסתו או דירתו או פרעון חובו בין מדעת . . בין שלא מדעת, אף שמיד החזיר מעות אחרות תחתיהן ונתעסק בהן . . ואם נתנו להנותן הרי זה רבית גמורה". עכלה"ק.

וכן דעת ה'גנת ורדים' פ"ו סע' ד, קיצור שו"ע סי' סו סע' י, וכן מובא באחרונים להלכה, ראה ס' 'ברית יהודה' פל"ח סע' ח ואילך ובהערות שם. וכן בס' 'משנת ריבית' פכ"ב אות יח ועוד.

ובהתאם לזה הנה בקובץ 'תפארת יהודה קלמן' (תדפיס מח"ב) עמ' 175 ואילך, כותב הרב פייגעלשטאק שי' מארגנטינא, דמלמד או רב שאין לו עסק כלל (וכן כל פועל שיש לו רק משכורת קבועה) שצריך הלוואה אין לו תקנה, דההיתר עיסקא אינו מועיל בשבילו.

אשר לכן, מסדר הר"פ שי' הנ"ל היתר הנק' שטר שכירות, מיוסד עמ"ש אדה"ז שם בסע' נ באריכות, ד"יש דרך ישר לפני איש ירא ה' לצאת מדי ריבית לכל הדיעות וליטול ריוח קצוב ממעותיו וכו'". ע"ש באורך, דההיתר הוא דיכול לשכור דירתו (ע"י שליש) להמלווה בפחות משווי השכירות, ולחזור לשכור ממנו במחיר המלא, ועי"ז יקבל המשכיר/הלוה כסף, והמלוה/השוכר יקבל רווח, וגם הקרן תהי' בטוחה, ע"ש כל הפרטים, ובקובץ הנ"ל בארוכה.

ונמצא, שאפי' היתר אדה"ז וכפי שסידר הר"פ הנ"ל, הוא רק למי שיש לו בית או דירה שיכול להשכירו.

וא"כ, יש להעיר שבס' 'טעם רבית' (שרייבער - ירושלים תשנ"ד) בקו"א סי' כג, דן בענין זה אי מועיל הית"ע לקניית דירה לעצמו. ומביא דברי כ"ק אדה"ז אלו, והקשה וז"ל: "וקשה, הרי קניית בתים ודירות לא גרע משאר סחורה שיכול להתייקר וירויח הרבה וכו' וא"כ אמאי אסור"?

ומתרץ תירוץ יפה - וז"ל: "דבזמן אדה"ז לא הי' דרך הבתים להתייקר, ולכן לא היו מרויחים על ידי השקעה בבתים, משו"ה כשקונה דירה בהמעות לא נחשב עיסקא (דאינו מרויח) וכו'.

"ולפי"ז בזמנינו שהבתים ודירות מתייקרים (משום האינפלצי' שיש בכל העולם), ודרך הסוחרים להשקיע מעותיהם בדירות ולהרויח ע"י שמתייקר (והרבה נתעשרו מזה), י"ל דגם אדה"ז מודה דבזמנינו לא גרע משאר סחורה שיכול להשקיע בו המעות שקבל בהית"ע, וכן בכל הית"ע שאינו מקבל מעות להתעסק, אלא להוציא בהוצאותיו, רק שמשתף המלוה בכל עסקי הלוה, אי"צ שהלוה יהי' בעל עסקים ממש, אלא כל שיש לו דירה משלו סגי". ע"כ.

ולכאו' דברי טעם הם, ויפה העיר בדעת אדה"ז. נמצא דבזמנינו מי שיש לו דירה, דבין כך מתייקרת בד"כ, מותר ללוות עכ"פ הכסף השייך לשלם בשביל דירתו, היינו משכנתא (Mortgage)2 וכו', וכן אם רוצה ללוות מהמלוה כדי לקנות דירה, יכול לעשותו ע"י היתר עיסקא, ואין צריך בזה לשטר שכירות שסידר הרב פייגעלשטאק שי'3.

ועוד יש להעיר, ששם בקובץ הנ"ל עמ' 181, מעיר הר"פ שי' שיש כמה כותבים בשטר הית"ע תנאי שיקבלו סכום כסף קצוב לכל חודש, ואף שיש מחלוקת הפוסקים בזה אם מותר4, אך אדה"ז בסע' מא אוסר, דזלה"ק: "מ"מ צריך ליזהר שלא להזכיר בשטר קצבה לריוח בשבועות או חדשים, שנתחייב המקבל ליתן דבר קצוב לכל שבוע או חודש מטעם שיתבאר". עכלה"ק, וע"ש באורך.

אשר לכן, מזהיר הרב הנ"ל שי': "ולכן חשוב מאד כשהולכין לסדר שטר הית"ע, להתייעץ עם רבני חב"ד". ע"כ. ואף שצודק הוא בזה, אך יש להעיר שבשו"ת צ"צ5 מתיר הצ"צ עכ"פ בדיעבד6, ואולי לכתחילה. נמצא שאפי' אלו הכותבים הית"ע עם תשלומים קצובים לשבועות או לחדשים, תלי' באשלי רברבי עכ"פ בדיעבד ואולי לכתחילה.