ישראל שעוסק עם גויים, והזמינו אותו למסיבתם, והבטיחו לו לסדר אוכל כשר כאוות נפשו, ואינו יכול לסרב, ופרנסתו תלוי' בזה, דכתבו הפוסקים דמותר להשתתף בהמסיבה, ובאמצע המסיבה הביאו לו יין כשר עם הכשר מעולה, והיין מבושל, האם מותר לו לשתות מיין זה. ולכאו' - מעשים בכל יום, בדינר של מוסדות ובחתונות, שהמלצרים הם גויים וכו', ומגישים יין מבושל ושותים ענוים ורווים, ומהי השאלה?

ונחזי אנן:

בגמ' ע"ז ל, א: "שמואל ואבלט ["עובד כוכבים הי'". רש"י] הוה יתבי, אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, משכא לידי' ["אבלט, שלא יגע בו ויאסרנו". רש"י] א"ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך". ע"כ. ובביאור הדין דיין מבושל אין בו משום ניסוך, נחלקו הראשונים1:

דדעת הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"א הל' ט-י) היא שכל יין שאין מנסכין ע"ג המזבח אינו מתנסך לעכו"ם, ולא נאסר משום יין גויים, ולכן יין מבושל מותר, והוא הדין ליין שנתנו בו מעט דבש או מעט שאור.

והרמב"ן (הובא ברא"ש) חולק על דעת הרמב"ם, כי אף את"ל שלא גזרו אלא ביין הראוי להתנסך, משום שהגזירה נסמכה על חשש ניסוך - מי אומר לנו שהם אינם מנסכים יין המעורב בו שאור ודבש, והלא הם מקריבים בנות שוח ופירות דקל שאסרתם תורה למזבח.

והנה הרא"ש בפ"ב דע"ז סי' יב הקשה על עצם ההיתר דיין מבושל, וז"ל: "והדבר תמוה, כיון שגזרו על יינן משום בנותיהן. וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה?! ואי משום דלאו בר ניסוך הוא, והלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא. ואפשר, לפי שהמבושל אינו מצוי כ"כ, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בי'". עכ"ל.

וכוונתו להא דמבואר בגמ' שבת (יז, ב) ובע"ז (לו, ב), בענין גזירות הי"ח דבר, דכי אתא רב אחא בר אדא א"ר יצחק: גזרו על פיתן משום שמנן, ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום ד"א. ע"כ ועיי"ש. וע"ז הקשה הרא"ש דאם עיקר חשש יינם הוא מצד בנותיהם, מה חילוק יש בין יין מבושל לשאינו מבושל?

וע"ז תירץ, דלא גזרו על יין מבושל שאינו מצוי.

ובאמת זהו לכאו' מוכרח מהגמ' (ע"ז ל, א) דלעיל, דשמואל שתה יין מבושל עם אבלט, וזהו לכאורה המקור של הש"ך יו"ד סי' קכג סק"ו דיין מבושל מותר אפי' בשתי' ואפי' לכתחילה לשתותו עם העכו"ם, ע"ש.

והי' לכאורה יוצא מזה, דלהלכה הי' מותר לקנות יין מבושל מגוי ולשתותו לכתחילה2, והרי רואים דנזהרים מאד מזה, וקונים רק יין של ישראל, ורק ע"ז נותנים הכשר, וחלק מהם מבושל וחלק מהם אינו מבושל, ולכאו' למה לא נתקן הכשר לברר3 שיין זה של הגוי לא נתנסך (ובפרט שיש הרבה פוסקים שס"ל דגוי לא ינסך יינו העומד למכירה (רמב"ן). וכן יש אומרים דמשום נסך לחוד לא היו גוזרים כלל, דיין שנתנסך לע"ז הוא מיעוטא, ומשום המיעוט לא היו גוזרים ארובא (לבוש)), ושהוא מבושל, ונוכל לשתות יין מן השוק מאחד מהחברות הגדולות עם הכשר, כמו ששותים שאר משקאות? ובפרט שי"א, שפי' סתם יינם הוא שאין ידוע אם נתנסך. משמע, שאם ידוע שלא נתנסך - מותר.

ולכאורה מהגמ' ע"ז דף ל הנ"ל, דשמואל ואבלט, אינו מפורש אם היין הי' של שמואל או של אבלט, ואולי הי' היין של אבלט, אלא שהי' נזהר מלגעת בו?

אלא נראה שאין זה פשוט כלל וכלל, דהנה המחבר יו"ד סי' קכג סעי' ג' כתב וז"ל: "יין מבושל שלנו שנגע בו העכ"ם, מותר, ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח ע"ג האש". ע"כ.

ובחי' רעק"א על הגליון מביא שי' הרא"ש הנ"ל וכ' וז"ל: "ובעיקר קושיית הרא"ש לא זכיתי להבין, דמנ"ל להרא"ש דמגע עכו"ם הי' משום בנותיהם, הא בפשוטו דמגע לא שייך בנותיהם, רק כיון דאסרו סתם יינם בהנאה, דהוי כאילו נתנסך, מש"ה החמירו ג"כ במגעם מחששא דניסוך. ואדרבה וכו', ע"כ דמגע ליכא משום בנותיהם וכו' וא"כ ביין מבושל שלנו דמיירי רק מנגיעת עכו"ם לכאו' אין מקום לקושיית הרא"ש וצ"ע". עכ"ל.

היוצא מדבריו4, דכל ההיתר בשתיי' ביין מבושל הוא רק ביין שלנו שנגע בו גוי, אבל בסתם יינם, דהאיסור הוא משום בנותיהם, אפי' ידעינן בודאי שלא נסכו עד לאחר שבישלו - אסור. והוא דלא כדברי הרא"ש הנ"ל5, ומשמע ברור מדבריו, וכן ממ"ש המחבר יין מבושל שלנו, וכן עמא דבר, דיין גוי אסור.

ואשר נראה לבאר בסוגי' מסובכת זו, ליישר העקיפין, דבאמת כו"ע מודי דיש שני גזירות, יש גזירת סתם יינם, שאסור לשתות, ואף להנות מסתם יינם של גויים, ונחלקו הראשונים אם איסורו הוא כהמשך לאיסור יין נסך, או משום בנותיהם, או מורכב משניהם, וכמו שהאריכו האחרונים.

אבל יש עוד גזירה, וזהו לשתות משקה המשכר בבית הגוי, כדי להתרחק מן הגויים שלא יתערבו בהן ישראל ויבואו לידי חתנות.

ודבר זה מפורש ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' ט' וז"ל: "ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים, ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה, גזרו עליהם כדי להתרחק מן העכו"ם וכו', ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפי' במקום שאין לחוש ליין נסך, לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם, ואע"פ שהוא יין מבושל שאינו נאסר". וכן הוא בכנה"ג שם אות יז.

וזהו כוונת הרעק"א על הט"ז הנ"ל, דיין מבושל שלנו שנגע בו העכו"ם בבית הישראל מותר, אבל לא יין מבושל של עכו"ם. וזהו דיוק לשון המחבר: "יין מבושל שלנו". ולכן בסיפור דשמואל ואבלט מוכרחים לומר דהיין הי' של שמואל, ומשו"ה כתוב דאבלט משכא לידי', ודוק.

יוצא לפי"ז לכאו' להלכה, דיהודי היושב במסיבה שרוב המסובים הם גויים, אסור לשתות מהיין שיגישו אפי' אם היין הוא יין כשר ומבושל. ולא מצד כשרות היין והעדר ענין "סתם יינם", אלא מגזירת מסיבת6 העכו"ם המבואר לעיל.