בשיחת כ"ק אדמו"ר זי"ע, ג' תמוז תשי"ח אות ד, אמר הרבי: "כ"ק מו"ח נהוג להתענות ביום נישואי בנותיו". ומבאר רבינו טעם הדבר כפי שכתב בשו"ת מהר"י ברונא סי' צג דכיון דמבואר בחז"ל1 דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, לכן כדי לבטל התיגרא שייך תענית גם לההורים.2

כדאי לציין רבינו אפרים מבונא3 דמביא ג"כ ענין תענית לקרובי החתן והכלה, ומטעם אחר. דלאחר שמבאר טעם שבירת כוס מתחת לחופה כותב וז"ל: "מטעם זה נהגו החתן והכלה וקרוביהן להתענות ביום החופה, כדי שלא יהא שמחה שלימה [בשעת] חופתו".

ובדרכי משה4 מביא שרבינו שלום מנוישטט דרכו היה להתענות בחתונות בניו.

וכן נהג הרה"ק רבי חיים אלעזר ממונקאטש בעל מנחת אלעזר, כמבואר בדרכי חיים ושלום, עמ' שע, אות תתרנ. ובשלחן העזר ח"ב סי' ו סעיף ה הערה ב, מסיים: "וכן שמעתי מהרבה אבות נוהגין כן ותע"ב". וכ"מ בשו"ת ויצבר יוסף, סוס"י סו.

בענין מנהג תענית לחתן כלה בפורים קטן

בענין מנהג תענית לחתן כלה בפורים קטן מבואר בתורת מנחם חלק ב עמ' 252 שרבינו זי"ע הורה לחתן להתענות. והאדמו"ר מקאפישניץ זצ"ל הורה לא להתענות.

ובאמת דעת רבינו פלא היא, שהרי מבואר בשו"ע5: "יום ארבעה עשר וחמשה עשר שבאדר ראשון . . ואסורים בהספד ותענית. וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא ראשונה"6. וא"כ הרי פוסק הרמ"א שלא להתענות, ובני ישראל (האשכנזיים) יוצאים ביד רמ"א, וכיצד הורה רבינו לחתן להתענות?

ולגבי ט"ו אד"ר מצינו בשו"ת ערוגת הבשם שבט"ו אדר ראשון מותר לבני ערי הפרזות להתענות, אבל לגבי י"ד אד"ר לא מצינו*.

וראיתי במנהגים דק"ק וורמיישא שהחתן והכלה מתענים ביום החופה אף בראש חדש וביום שאין אומרים בו תחנון. ובמנהגות וורמייזא מוסיף שמתענה גם באסרו חג ובפורים. וא"כ היה אפשר לומר אולי שדעת רבינו כמנהג וורמיישא.

אולם זה אינו, שהרי שאר ימים שאין אומרין תחנון מצד הדין כגון ראש חודש אסרו חג וכדומה אין המנהג להתענות ומאי שנא פורים קטן. ועוד שבמנהגי וורמיישא שם הערה 41 מבואר הטעם שנהגו להתענות גם בראש חדש ובימים שאין אומרים בו תחנון, כיון שבוורמיישא עשו החופה מבעוד יום ולא השלימו התענית עד הלילה ומיד לאחר החופה אכלו ושתו, לכן מותר להם להתענות. אבל למנהגנו שאין נוהגין לעשות החופה מבעוד יום דוקא, והרבה פעמים החופה בלילה, ואז מתענים החתן והכלה כל היום אמאי מתענין בפורים קטן?

ואולי בחתונה הנ"ל היתה החופה ביום ולכן הורה הרבי להתענות. ועדיין צריך בירור בכל זה.

לבישת בגדי צדיק

ב'ימי בראשית' עמ' 255, מסופר שהקיטל של כ"ק אדמו"ר זי"ע היה עשוי מחולצה של כ"ק אדמו"ר מהר"ש זי"ע שקיבל במתנה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ זי"ע.

כדאי לציין לדברי החתם סופר עה"ת (דף קכה טו"א) בד"ה הלא וגו' וז"ל: "הלובש בגדי צדיק יאצל עליו מאותו רוח, דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו, וה"ה בהיפך כגון מטומאתו של עשיו היו בגדיו מטמאים וכו' ". עכ"ל.

1) כן הוא בשבת פרק ר' אליעזר קל, א. ובפ' בתרא דנדה סה, ב איתא: שאני כתובה דמגהי בה טפי.

2) ומעניין שהאדמו"ר מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב, חאה"ע סי' עד, כתב מסיבה זו לא להתענות: "ואולי מה שלא נהגו כן הוא, משום דליכא כתובה דלא רמי ביה תגרא עיין תוס' ריש כתובות בד"ה ליום הרביעי, וכיון שהמנהג שהאב הוא המסדר עניני הנדוניא וכיו"ב, וכשיתענה ביום החופה יהיה לו לב רגז, וכמ"ש בב"ב דף י"ב ע"ב קודם שאכל אדם ושתה יש לו שתי לבבות עיי"ש, ועיין בסדר הגט לה"ר מיכל ס"ק י"ד, ויש לחוש שתתרבה ח"ו התגרה, ולזה נמנעו מזה".

3) בן דורו של הרוקח. הובא בערוגת הבשם, לרבינו אברהם ב"ר עזריאל, ח"ד עמ' 44 במבוא של א"א אורבך. ושוב נדפס בסדר ארוסין ונשואין, לרש"א שטרן, ב"ב תש"נ, סי' ו, עמ' נג.

4) או"ח סי' תקפ.

5) סי' תרצז.

6) וכך מבואר גם בשו"ת מהר"י ברונא סי' צג.

*) ראה גליון תתנו, תתנז, תתסד.המערכת.