א. סוכה ט, ב במשנה: "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה" וכו' ובגמ' שם: "אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה וכו' וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא בשחבטן וכו'. סוכה ע"ג סוכה וכו' ת"ר בסכת תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית וכו' כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה וכו' ושמואל אמר עשרה" וכו'.

ובתוס' שם ד"ה 'הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר' כתבו: "...ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול" וכו' יעויי"ש בתוס', ויעויי"ש בהראשונים דכתבו דכן הוא ג"כ שיטת רש"י ז"ל דכתב בד"ה 'הא קא מצטרף סכך פסול' וכו' "...ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה" דמשמע דמפרש ג"כ דאיירינן דאין צל הסוכה צלתה מרובה בלי צירוף סכך האילן דלכן מקשה דהא קא מצטרף וכו'.

ושיטת הריב"א ושאה"ר דקושיית הגמ' היא גם כשסכך הסוכה מרובה מצלתה מצד עצמה דמ"מ ע"י הסכך שלמעלה נתבטל הסכך שלמטה שהרי הצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, ולא הוי תו צלתה מרובה אלא בצירוף הסכך הפסול שלמעלה יעויי"ש בדבריהם, והובאו ב' השיטות בטור ושו"ע או"ח סי' תרכו ובשו"ע אדה"ז שם [אלא דבטוש"ע הובא שיטת רש"י והתוס' לראשונה ואח"כ שיטת הריב"א וסייעתו, ובשו"ע אדה"ז הביא קודם שיטת הריב"א ואח"כ שיטת רש"י וכתב שם דהעיקר כשיטת הריב"א].

ב. ויעויין בשו"ע אדה"ז שם סעי' ט דכתב: "ויש חולקין על כל זה ואומרים שאם הפסול מעורב בכשר וכו' כגון העושה סוכתו תחת האילן והשפיל ענפי האילן והורידן למטה ועירבן עם הסכך התלוש שע"ג הסוכה וכו' הן בטלים ברוב הכשר ומצטרפין עמו להשלים לשיעור צלתה מרובה מחמתה וכו' והוא שיהיה סכך הפסול המעורב דק וקלוש בענין שיהא חמתו מרובה מצלתו אבל אם צלתו מרובה מחמתו אינו מצטרף להשלים לשיעור צלממ"ח אבל אם הסוכה היא צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל סכך הפסול אינה נפסלת לעולם מחמת צל סכך הפסול אע"פ שצלתו מרובה מחמתו" ובסעי' י שם: "ואם סכך הפסול אינו מעורב עם סכך הכשר אלא הוא עומד למעלה ומצל על הכשר אם אין צל הסוכה מרובה מחמתה בלא צירוף צל הפסול אע"פ שהפסול חמתו מרובה מצלתו אעפ"כ ה"ז פסולה שהרי סכך פסול משלימה לשיעורה אבל אם צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף צל הפסול אע"פ שצלתו מרובה מחמתו ה"ז כשרה" יעויי"ש.

ומבואר בדברי אדה"ז דלשיטת רש"י והתוס' דמפרשים קושיית הגמ' והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר וכו' דהיינו משום דאיירינן בשאין בסכך הסוכה צלממ"ח, הנה מתפרשת בכה"ג כל המשנה גם הא דבצלממ"ח דהאילן דפסולה, דהיינו דוקא בשאין בסכך הסוכה צלממ"ח, משא"כ היכא דבהסוכה צלממ"ח כשרה בכל אופן אפי' כשבסכך האילן צלממ"ח, וכמבואר בשו"ע אדה"ז כנ"ל1.

ג. והנה שיטת אדה"ז בזה היא שיטה מחודשת מאד, וכבר נלאו חכמי לב להבינה2, דלכאו' היא היפך המבואר להדיא בטוש"ע, והיפך משמעות הגמ' והתוס', והנני לבאר לענ"ד שיטת אדה"ז בזה, שאין שום סתירה מדברי הטוש"ע ומשמעות הגמ' והתוס' לשיטתו, ואדרבה פשטות דברי התוס' מורין כשיטתו, ומדברי הטוש"ע ישנו הכרח לשיטת אדה"ז בזה, וכמו שנבאר בע"ה.

דהנה בטור ריש סי' תרכו כתב: "מקום הראוי כיצד שיעשנו תחת אויר השמים דכתיב 'בסכת תשבו' ודרשינן ולא בסוכה שתחת סוכה, ולא בסוכה שתחת הבית, ולא בסוכה שתחת האילן, ואם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה" וכו', וכן הוא בשו"ע ריש סי' תרכו שם דכתב "והעושה סוכתו תחת האילן יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה אבל" וכו' יעויי"ש בטוש"ע דכתבו כן לכו"ע גם לשיטת רש"י והתוס' דמיירי בה, הרי מבואר להדיא בטוש"ע דהיכא דהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה בכל ענין אפי' בשצלממ"ח והוא לכו"ע גם לשיטת רש"י והתוס' כנ"ל.

ד. ויעויין בביאורי הגר"א סי' תרכו או"ק א דכתב: "...ומה שכתב שאם האילן בכל ענין כו', כן משמע בתוס' שם, שאמרו שם, והא דלא משני כגון כו', וכן משמע מהמשנה שם דקאמר כאילו עשאה בתוך הבית, וכן מדקאמר שם ולא בסוכה שתחת סוכה ולא כו', ובסוכה שתחת סוכה כ"ש דמיפסלא אם העליונה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה, כמו"ש שם, ועוד, דמשני בשחבטן וסכך כשר רבה עליו, ואם איתא אפי' בשהאילן צלתן מרובה, כיון שהסכך כשר רבה, על כרחך צלתה מרובה מחמתה" יעויי"ש בביאורי הגר"א.

והיינו דהגר"א מוכיח מדברי התוס' שם דכתבו והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה וכו' יעויי"ש דגם כשבהסוכה צלממ"ח פסולה, היכא דבהאילן צלממ"ח, דאל"כ איך היה יכול לאוקמי דאיירינן דבהסוכה צלממ"ח, דא"כ מ"ט פסולה כשבאילן צלממ"ח, וכן כתב במהרש"א דף י להוכיח מדברי התוס' האלו דכשבהאילן צלממ"ח, פסולה הסוכה אף דצלממ"ח יעויי"ש במהרש"א.

וכתב הגר"א דכן משמע גם מהמשנה דקאמר כמי שעשאה בתוך הבית, דבתוך הבית פסולה אף דהסוכה ג"כ צלממ"ח, וכן משמע ג"כ מהברייתא דקאמרה ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן וכו', והרי בסוכה שתחת הסוכה פסולה התחתונה בשצלממ"ח, וכמבואר בכל הסוגיא שם, ומדמשוה להו הברייתא כהדדי משמע דגם בסוכה שתחת האילן פסולה אפי' בשהסוכה צלממ"ח.

ושוב הוכיח כן הגר"א מהסוגיא עצמה דמוקמינן לה בשחבטן וכו' דכשבהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה אע"פ שסכך הסוכה רבה עליו, דכיון דבעינן צלממ"ח וסכך הסוכה רבה עליו ע"כ דבהסוכה הוי יותר מצלממ"ח ומ"מ פסולה, וכמבואר בדברי הגר"א, והם קושיות עצומות על אדה"ז וצע"ג.

ה. והנראה לומר בזה דיעויין בתוס' דף י שם בד"ה 'פירס עליה סדין' וכו' דכתבו משם הגאונים ור"ת דהא דפסולה בפירס עליה סדין הוא רק היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא הסדין אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלה והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דבלא פסול צלתה מרובה מחמתה יעויי"ש בתוס'.

ומבואר בדברי התוס' דהיכא דסכך הסוכה הוי צלממ"ח תו לא מיפסלא משום צירוף סכך פסול אפי' כשהסכך פסול הוא צלממ"ח, וכהא דסדין וכו', וכ"כ במהרש"א שם [וכן נראה מוכח מדבריהם בד"ה 'הא קא מצטרף' וכו' דהוכיחו כן מההיא דהוצין וכו', ובההיא דהוצין בפשוטו מיירי דגם הסכך דלמעלה מכ' הוי צלממ"ח].

ובמהרש"א שם נתקשה ממשמעות דברי התוס' בד"ה 'הא קא מצטרף', דמשמע דהיכא דבאילן צלממ"ח מיפסלא הסוכה אע"פ דצלממ"ח, [וכנ"ל מהגר"א] וכתב לחלק אליבא דהתוס' בין קדם סכך הכשר לקדם סכך הפסול, דבההיא דסדין מיירי בשעשה קודם הסוכה דלכן לא מפסלה תו, משא"כ בעושה סוכה תחת האילן דהפסול קודם, בזה מיפסלא הסוכה אע"פ שצלממ"ח, והביא המהרש"א מדברי הר"ן דכתב כן בדברי ר"ת דתליא במי שקדם יעויי"ש במהרש"א.

ו. אמנם דמסתימת דברי התוס' דלא חילקו בזה דכתבו סתמה דהיכא דבהסוכה צלממ"ח תו לא מיפסלא וכו', משמע דלא מחלקי בזה [וכ"כ בשפ"א על התוס' שם דמדברי התוס' ורא"ש שסתמו משמע דלא נחתי לחלק בהכי] וכן נראה מדברי הטוש"ע בסי' תרכט דכתבו שם כדברי התוס' לגבי פירס סדין וכו', וכתבו זה בסתמה יעויי"ש, ולפי"ז שוב קשה ממשמעות דברי התוס' בד"ה 'והא קא מצטרף' וכו', וכמו שהקשה המהרש"א כנ"ל.

וביותר קשה על הטוש"ע דבסי' תרכט כתבו בדינא דסדין וכו' כהתוס' וכנ"ל, ובסי' תרכו כתבו בהדיא דלא שנא עם האילן קדם או הסכך קדם וכו', והיינו דלא נקטו בזה כמו"ש ר"ת לחלק בין מי קדם, אלא נקטו כהר"ן ושאה"ר דחלקו על ר"ת, כמו"ש בב"י וב"ח על הטור שם יעויי"ש, ולפי"ז קשיין טובא דברי הטוש"ע דנראין כסתרי אהדדי, דבסוכה שתחת האילן כתבו דהיכא שבאילן צלממ"ח פסולה הסוכה בכל ענין אפי' בשצלממ"ח, ולגבי סדין כתבו דאם הסוכה צלממ"ח לא מיפסלא ע"י הסדין אף דצלממ"ח וכמו"ש התוס', וכבר עמדו ע"ז בב"י ושאר נושאי כלי הטור סי' תרכט יעויי"ש וצע"ג.

ז. והנראה לומר בזה ע"פ המתבאר בשו"ע אדה"ז שם, דהפסול דסוכה שתחת סוכה והפסול דהעושה סוכתו תחת האילן וכו' הנשנה במשנתינו, תרי דיני פסול נינהו, דבסי' תרכח לגבי דין סוכה שתחת סוכה כתב דפסולה מכח הילפותא דקרא בסכת וגו' דמשמע סוכה אחת ולא תחת שני סככים [וכמבואר בהברייתא], ובסי' תרכו לגבי העושה סוכתו תחת האילן לא הביא פיסולה מהקרא [ואע"פ דבהברייתא ממעטת ג"כ סוכה שתחת האילן מהקרא] אלא כתב דפסולה הסוכה משום דאין צל הסוכה משמש כלום כיון שהצל העליון עליו וכו' יעויי"ש, והיינו משום דתרי דיני פסול נשנו בזה, דין הפסול דסוכה תחת סוכה דהוי משום דין הפסול דשני סככים, וזהו רק כשיש דין הפסק ביניהם, וכמבואר בגמ', דרק בכי האי גוונא הוא דחשיבי כשני סככים, ודין הפסול הנשנה במשנתינו דעושה סוכתו תחת האילן, דמיירי גם כשאין דין הפסק ביניהם, דבזה ליכא הפסול דמשום שני סככים, ולשיטת הריב"א וסייעתו הוי הפסול משום לתא דביטול סכך הסוכה משום דאינו משמש כלום [וכמו"ש אדה"ז בסעי' ב שם, דמיירי לשיטה הראשונה דהיא שיטת הריב"א וסייעתו יעויי"ש בשו"ע אדה"ז] ולשיטת רש"י והתוס' הוה הפסול דמשנתינו משום דינא דצירוף סכך פסול לסכך כשר [וכן מבואר במהרש"א שם דתרי דיני פסול נינהו, ובהמשנה מיירי גם בשאין הפסק י ביניהם דלא הוה הפסול משום שני סככים אלא משום דין צירוף פסול לכשר יעויי"ש במהרש"א].

ח. ולפי"ז יבואר לנו שיטת אדה"ז בזה כמין חומר, והוא דבדין הפסול דמשנתינו לשיטת התוס', לא הוה אלא כשבסכך הסוכה אין צלממ"ח, דבצלממ"ח לא מיפסלא תו הסוכה אפי' כשבסכך הסוכה צלממ"ח, וכמו"ש התוס' לגבי סדין וכו', וכן הוא בעושה סוכה תחת האילן וכו', כשאין הפסק י ביניהם, דלא הוי הפסול בזה אלא מדינא דצירוף פסול לכשר, דלא מיפסל הסוכה אלא כשאין בה צלממ"ח [דבצלממ"ח דהוי' כשרה תו לא מיפסלא כלל משום צירוף דסכך פסול וכו', וכמו"ש התוס' לגבי סדין וכו'].

וזהו מה שביאר אדה"ז בשיטת רש"י והתוס' בדינא דחבטן וכו' דאיירינן רק בגוונא דהסוכה לא הוי צלממ"ח, דבעינן בזה לצירוף דסכך פסול, דבזה מיירי המשנה לפי האוקימתא דחבטן וכו', דאיירינן כשאין בהסוכה צלממ"ח וכמ"ש התוס', ובזה מחלקת המשנה, דהיכא דסכך האילן לא הוי צלממ"ח מצטרף הוא להכשר הסוכה בשעירבן וסכך הסוכה רבה עליו דמיבטל להכשר, משא"כ כשסכך האילן צלממ"ח לא מיבטל בסכך הסוכה, ומשכחת לה שיהא סכך הסוכה רבה עליו אע"פ דאינו צלממ"ח, והיינו כשסכך האילן קל וקלוש אלא דמתפשט ברוחב הסוכה יותר, דהוה צלממ"ח, וסכך הסוכה הוה מעובה אבל לא מתפשט ברוחב הסוכה כ"כ, דלא הוה צלממ"ח, אבל הוא רב בכמותו על סכך האילן3, דהיה שייך לבטלו [ובזה אמרינן דסכך דצלממ"ח לא בטיל דחשיב וכמ"ש הראבי' בסי' תריג].

ומיושב בזה תמיהת הגר"א דבצלממ"ח דהאילן וסכך הסוכה רבה עליו הרי ע"כ דסכך הסוכה הוי ג"כ צלממ"ח וכנ"ל, דשפיר משכחת לה דיהא סכך הסוכה רב על סכך האילן שצלממ"ח, ואע"פ דאין בסכך הסוכה צלממ"ח, דלענין הביטול אזלינן בתר שיעור "כמות" הסכך, ולענין צלממ"ח אזלינן בתר "התפשטות" הסכך על הסוכה וכנ"ל4.

אכן היכא דסכך הסוכה הוי צלממ"ח דלא בעינן בזה לצירוף דהסכך פסול, לא מיפסלא הסוכה אפי' כשבהסכ"פ צלממ"ח וכמו"ש התוס', וכמבואר בשו"ע אדה"ז כנ"ל.

ט. ועכשיו נבוא ליישב הוכחות הגר"א מהסוגיא דגם כשהסוכה צלממ"ח פסולה וכו', והוא מהברייתא דתני בהדדי סוכה שתחת האילן וסוכה שתחת סוכה, והרי בסוכה שתחת סוכה מבואר להדיא בהגמ' דפסולה התחתונה בשצלממ"ח וכנ"ל, ולמה שנתבאר אין מהברייתא קושיא, דהברייתא מיירי בדין הפסול דסוכה שתחת האילן משום לתא דשני סככים, דמיירי כשיש דין הפסק ביניהם, דממעטה להו כולהו מהקרא משום לתא דסוכה אחת ולא שני סככים, ובזה פשוט הוא דהפסול גם כשצלממ"ח בהסוכה, דהוה משום לתא דשני סככים, ואדה"ז מיירי בדין הפסול במשנתנו דלא הוה משום לתא דשני סככים, דלא מיירי דוקא כשיש דין הפסק ביניהם [וכמו"ש במהרש"א שם דכן מוכח מהסוגיא ומסתימת הפוסקים] אלא הוא משום דין צירוף דסכ"פ לסכ"כ, דבזה לשיטת התוס' והגאונים [ודברי הטוש"ע בסי' תרכט] לא מיפסלא הסוכה כשצלממ"ח וכנ"ל.

י. ובזה מיושב ג"כ דלא קשה על דברי אדה"ז מדברי הטוש"ע בריש סי' תרכו דכתבו להדיא דהיכא דבהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה בכל ענין גם בשצלממ"ח וכנ"ל, והוא משום דבטור שם הרי הביא פיסולא משום מיעוטא דהקרא דסוכה שתחת סוכה וסוכה שתחת האילן וכו', דמיירי היכא דיש דין הפסק ביניהם, דפסולה משום דינא דשני סככים, ובזה כתב דבצלממ"ח מהאילן פסולה הסוכה גם בשצלממ"ח, והיינו משום דבזה איכא הפסול דמשום שני סככים, דבהך פסול פסולה הסוכה גם בשצלממ"ח, וכן השו"ע שם נמשך אחר דברי הטור בזה, דמיירי היכא דאיכא הפסול משום שני סככים.

ועפ"ז מיושב ג"כ דלא קשיא מה שתמהו נו"כ הטור בסי' תרכט דדברי הטוש"ע סתרי אהדדי, דלגבי סדין כתבו דהיכא דבהסוכה צלממ"ח לא מיפסלא שוב וכמו"ש התוס' ולגבי סוכה שתחת סוכה כתבו דפסולה אפי' כשסכך הסוכה צלממ"ח וכנ"ל, והיינו משום דתרי דיני פסול נינהו, דהמבואר בסי' תרכט הוא מדין הפסול דצירוף סכ"פ לסכ"כ [דליכא שם הפסול משום שני סככים, דאין דין הפסק בין הסדין להסוכה, וכמו"ש ג"כ המהרש"א שם] דבזה היכא דבהכשר צלממ"ח לא מיפסלא תו אפי' כשבהפסול צלממ"ח וכנ"ל, והמבואר בטוש"ע בסי' תרכו דהיכא דבהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה אף דצלממ"ח, הוא כשיש דין הפסק ביניהם דהפסול מכח שני סככים וכנ"ל.

ואדה"ז דכתב בסי' תרכו דהפסול לשיטת רש"י והתוס' הוא רק בשאין בהסוכה צלממ"ח הוא משום דשינה מדברי הטור בזה, דלא הביא בסי' תרכו שם לגבי דינא דמשנתינו דהעושה סוכה תחת האילן וכו', הלימוד מהקרא [וכמו שהביא הטור] והיינו משום דדינא דמשנתינו לא הוי מדין הפסול דשני סככים אלא מדין הפסול דצירוף סכ"פ לסכ"כ, ולכן לא הביא אדה"ז בזה הפסול מהקרא, וכתב בדין הפסול, דלשיטת רש"י והתוס' יהי' כשר כשבהסוכה צלממ"ח, והיינו משום דבזה ליכא הפסול מכח צירוף דסכ"פ [ואין כאן הפסול דמשום שני סככים, דלא איירינן כשיש דין הפסק ביניהם] וכמוש"נ.

יא. ועכשיו נבוא לבאר דברי התוס' בד"ה 'הא קא מצטרף' במש"כ והא דלא משני וכו', דהוכיחו מזה המהרש"א והגר"א דס"ל דהיכא דבהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה אע"פ דצלממ"ח וכנ"ל, והוא בהקדים לבאר מהלך הסוגיא, דבהמשנה תני העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית וכו' ופי' רש"י "ופסולה כדתניא בברייתא" והיינו דבהמשנה מצד עצמה מיפרשה כפשוטו דהפסול הוא מדין שני סככים, וכדתניא בהברייתא, ולזה אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלממ"ח אבל חממ"צ כשרה ממאי מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית ליתני פסולה [ופי' רש"י "מההיא קרא דנפק"ל תוך הבית נפק"ל תחת האילן" וכו' היינו אם נפרש כפשטות המשנה דמיירי מדין הפסול דשני סככים] אלא הא קמ"ל דאילן דומיא דבית מה בית צלממ"ח אף אילן צלממ"ח, ומקשה וכי חממ"צ מאי הוי הא קא מצטרף וכו' ומשני בשחבטן וכו', וביארו התוס' דהא דמקשה והא קא מצטרף וכו', היינו משום דלאחר דברי רבא מפרשינן משנתינו דהוה דין הפסול משום לתא דצירוף סכ"פ לסכ"כ דלא איירינן בשיש דין הפסק ביניהם, דבזה משמיענו התנא דרק בשצלממ"ח דסכ"פ הוא דלא מצטרפא להכשר הסוכה משא"כ כשהסכ"פ הוא רק חממ"צ, דהתנא מיירי כשאין צלממ"ח בהסוכה דצריך לזה לצירוף האילן [וכמו שביאר בתוס' הר"פ דמש"ה הוא דעשה הסוכה תחת האילן דלא היה לו מספיק סכך כשר] ובזה הוא דמשמיענו חידושא דרק בשצלממ"ח דהאילן הוא דלא מיכשרא הסוכה משא"כ בשחממ"צ דהאילן מיכשרא הסוכה משום צירוף הסכ"פ דהאילן [דאי נימא דמיירי בשיש דין הפסק ביניהם ומדין הפסול דשני סככים, אין כאן חידושא דפשוט הוא דחממ"צ לא הוי כלל בשם סכך, וכמבואר בכל הסוגיא, ומה משמיענו בזה התנא בדיוקא דכאילו עשאה בתוך הבית] ולזה מקשה וכי חממ"צ מאי הוי הא קא מצטרף סכ"פ בהדי סכ"כ ומשני ליה ר"פ דאיירינן בשחבטן וכו' דבזה כשחממ"צ בהאילן מיבטל בסכך הרוב דהסוכה, משא"כ בשצלממ"ח דהאילן אינו מתבטל בהרוב דהסוכה [וזה הוה חידושא, דהעושה סוכתו תחת האילן שצלממ"ח פסולה אע"פ שחבטן, דבצלממ"ח חשיב ולא בטיל וכנ"ל מהראבי'].

יב. וזהו ביאור דברי התוס' שכתבו דקושיית המקשה והא קא מצטרף וכו' הוא משום דאיירינן כשאין בהסוכה צלממ"ח, דבעינן בזה לצירוף דהסכ"פ, דלכן מקשה והא קא מצטרף וכו', וכתבו "והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא" היינו דמקשו דלמה לא משני ליה דאיירינן כשבהסוכה צלממ"ח, ודין הפסול בהמשנה הוא משום לתא דשני סככים, וכפשטות המשנה, דע"ז קאמר רבא, דהתנא משמיענו דהפסול הוא רק בשצלממ"ח דהאילן, דאז הוי בדין סכך, משא"כ בשחממ"צ דלא הוי בדין סכך, ליכא בזה פיסולה דשני סככים, וע"ז תירצו התוס' "דא"כ מאי למימרא" היינו דאם המשנה מיירי בדין הפסול דשני סככים, מאי למימרא, דזה פשוט דסכך דחממ"צ לא הוי כלל בשם ודין סככה, ומאי משמיענו בזה התנא, וע"כ דאיירינן כשאין בהסוכה צלממ"ח, דאתינן עלה משום דינא דצירוף, דבזה משמיענו התנא חידושא, דבצלממ"ח דהאילן לא מיבטלא וכנ"ל.

ולפי"ז מבואר דאין מדברי התוס' האלו הוכחה לדין הפסול דמשום צירוף סכ"פ לסכ"כ, דהוא גם כשבהסוכה צלממ"ח, דהתוס' כתבו כן לפום הפסול דמשום שני סככים, דלמה לא תירץ ליה דמיירי בשצלממ"ח דהסוכה, והפסול הוא משום שני סככים, וע"ז תירצו דא"כ מאי למימרא וכו', ולכן מפרשינן דהפסול בהמשנה הוא משום לתא דצירוף סכ"פ לסכ"כ, ובשחבטן וכו', דלפי"ז מתפרשה המשנה רק היכא דבהסוכה אין צלממ"ח, דהיכא דבהסוכה צלממ"ח לא מיפסלא כלל וכנ"ל.

ומבואר לפי"ז היטב שיטת אדה"ז, דאין מהסוגיא ודברי הטוש"ע סתירה לדבריו, אלא אדרבה דמהסוגיא ומדברי התוס' והטוש"ע מתבאר כשיטתו וכנ"ל והדברים מאירים בע"ה.

יג. והנה בשו"ע אדה"ז שם סעי' ז כתב בהשיטה הראשונה שהיא שיטת הריב"א וסייעתו, דהפסול הוא משום ביטול סכך הסוכה דאינו מועיל וכו', דבשצלממ"ח דהאילן פסולה הסוכה אפי' היא צלממ"ח, משום דסכך הסוכה מתבטל שאינו משמש כלום במקום שהפסול היה יכול להיות מיצל וכו', וכתב: "...ולכן אין הסוכה כשרה אא"כ יש בה סכך כשר הרבה כ"כ עד שאם ינטל מהסכך הכשר כשיעור הסכך הכשר המעורב בו היתה הסוכה צלממ"ח" יעויי"ש, והיינו משום דכל הפסול בהסכ"כ הוא כשיעור הסכ"פ, דמבטל דין הצל דהכשר כיון דגם בלעדו היה כאן הצל דהסכ"פ, דלכן היכא דיש בסכך הסוכה כ"כ סכך כשר עד שאם ינטל מהסכ"כ כשיעור הסכ"פ ישאר בו שיעור דצלממ"ח כשרה וכמבואר בשו"ע אדה"ז וכנ"ל.

ובשפ"א בסוגיין בד"ה 'והנה לשיטת הר"ן' כתב: "...וראיתי בשו"ע הרב (סי' תרכו) שכתב בפשיטות דהיכא דאפי' אם ינטל מה שנפסל ע"י האילן יהיה נשאר עוד צילתה מרובה אין האילן פוסל אפי' הוא ג"כ צילתה מרובה ע"ש, והוא כמו דמשמע דעת המהרש"א לעיל, והוא תימה גדולה בפרט מה שמסביר הרב שם הטעם דאילן פוסל דנראה מדבריו דכל הפסול הוא מכח צירוף סכך הפסול אבל באמת ב' פסולים הם תחת אילן פסלה תורה ולא מהני בזה שום היתר כיון שהמקום פסול להעמיד שם סוכה רק היכא דחמתה דאילן מרובה דלית ביה פסול דתחת האילן בזה אתינן עלה מכח צירוף סכך פסול וכן מצאתי להדיא ברבינו ירוחם" יעויי"ש בשפ"א.

ולמשנ"ת מבואר היטב דעת אדה"ז בזה, דבסוכה שתחת האילן, ואין דין הפסק ביניהם, ליכא פסולא מכח הקרא, אלא כל פיסולא הוה משום צירוף דסכ"פ לסכ"כ, ולשיטת הריב"א וסייעתו היינו דהסכ"פ מבטל מהסכ"כ כשיעורו, דלכן פסול להך שיטה כשצלממ"ח דהאילן אפי' כשצלממ"ח דהסוכה, דסכך האילן מבטל מסכך הסוכה כשיעורו [משא"כ לשיטה השני' דהיא שיטת רש"י והתוס', דלא אמרינן הא דסכ"פ מבטל מהסכ"כ כשיעורו, אלא הפסול הוא משום דא"א לצרף הסכ"פ להכשר הסוכה, דלכן בשצלממ"ח דהסוכה כשרה, דלא איכפת לן שוב בסכ"פ דהאילן, כיון דאי"צ לצירופו וכנ"ל] ולזה כתב אדה"ז דהיכא דיש כ"כ סכך כשר דגם אם ינטל מהסכ"כ כשיעור דהסכ"פ יהא נשאר שיעור דצלממ"ח כשרה, דאי"כ הפסול דמשום שני סככים, כיון דאין דין הפסק ביניהם, וכל הפסול בזה הוא רק משום ביטול בהסכ"כ כשיעורו דהסכ"פ וכמבואר בדברי אדה"ז, ומבואר לפי"ז היטב דעת אדה"ז בזה וכמוש"נ.

יד. עוד כתב שם בשפ"א "ובלא"ה תמהני על הרב ז"ל דהא לדידן לא משכחת האי דינא כלל כיון דקיי"ל דכשהאויר וצל למעלה בשוה הוה למטה חמתה מרובה א"כ א"א להיות אילן צילתה מרובה ובין הענפים צילתה מרובה" יעויי"ש בשפ"א [ובמה שכתב שם קודם בד"ה ברש"י ד"ה 'מאי' כו' יעויי"ש בשפ"א].

והנה מדברי השפ"א נראה דלמד דגם בשעירבן מבטל סכך דהאילן מהסכך דהסוכה לכל מה שתחתיו [וכמו שהוא היכא דסכך האילן למעלה בשלא חבטן, דכתב הר"ן ושאה"ר דסכך האילן מבטל לכל הסכך שמתחתיו דאי"כ צל הסכך אלא צל האילן, דלא איכפת לן בזה בכמות הסכך דהסוכה שמתחתיו, כיון דאין הצל אלא מכח האילן] דלא משכחת לן לדידן כלל שיהא סכך דהאילן צלממ"ח [ברוחב הסוכה] ומלבד זה עוד סכך כשר דסוכה צלממ"ח [ברוחב הסוכה] וכנ"ל.

אכן לענ"ד ביאור דברי אדה"ז בזה הוא פשוט, דבשעירבן אין צל דסכ"פ דהאילן מבטל מהסכ"כ דהסוכה, אלא כשיעור הסכ"פ ב"כמותו", דבשעירבן נעשה הצל מכח כל הסכך המעורב, בין הפסול ובין הכשר, דאין צל הפסול עושה יותר בהצל מהסכ"כ, כיון דהם מעורבין, דכל גדר ביטול מהסכ"כ בזה הוא רק כפי שיעור הצל שהיה נעשה מהפסול אילו לא היה מעורב, דהך שיעור דהכשר מתבטל כיון דגם בלעדו היה כאן צל מהפסול, וכמדוייק בדברי אדה"ז שם בסעי' ז דכתב: "...אבל אם צלממ"ח אין ביטול ברוב מועיל לו שלא יפסל הסוכה בצילו כיון שצל הכשר אינו משמש כלום במקום שהפסול היה יכול להיות מיצל שם אם לא נתערב כיון שצלממ"ח" וכו', דקדק אדה"ז בזה דאין הביטול משום דאין הצל בא מהכשר אלא מהפסול [כמו"ש בסעי' ב וסעי' ג שם לגבי סכך האילן למעלה "שמ"מ עכשיו אין צל הסוכה משמש כלום כיון שהצל העליון עליו" "דכיון שצל העליון שהוא פסול עומד למעלה הרי הוא מבטל צל הסכך שתחתיו כנגדו ממש שהרי אינו משמש כלום כיון שהעליון מצל על מקום שהוא מצל וכו' וכאילו היה המקום שהעליון מצל עליו מקום חמה" וכו', דבכה"ג מתבטל הצל דהסוכה שמתחתיו כפי שיעור רוחב הצל דהאילן ואפי' סכך הסוכה הוא עב ומרובה] דבעירבן הרי הצל בא משתיהן ביחד, אלא הביטל בהכשר הוא "כיון שצל הכשר אינו משמש כלום במקום שהכשר היה יכול להיות מצל עליו אם לא נתערב שם5" דבזה נראה דאין מתבטל מהכשר אלא כפי שיעור כמות הצל דהפסול, דלכן משכחת לה בפשוטו שיהיה שיעור בהסכ"כ דצלממ"ח גם אם ינטל מהסכ"כ כפי שיעור דהצל דהסכ"פ, וכגון שהיה בהסכ"כ דהסוכה פי שנים בכמות הסכך, מהשיעור דסכ"פ דהאילן, דבזה אף כשנחסיר מהסכ"כ כפי שיעור דהסכ"פ, ישאר ביה סכ"כ דצלממ"ח, וזהו דכתב אדה"ז "...ולכן אין הסוכה כשרה אא"כ יש בה סכך כשר הרבה כ"כ [בכמות] עד שאם ינטל מהסכך הכשר כשיעור הסכך הפסול המעורב בו [היינו שיעור דסכך בכמות] היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה" ומבואר לפי"ז היטב דברי אדה"ז ולא קשה מה שתמה עליו השפ"א וכמוש"נ.

טו. ומה שכתב השפ"א דמצא כן ברבינו ירוחם, כפה"נ כוונתו למש"כ הר"י שם בשיטת רש"י דהיכא דהאילן צלממ"ח פסולה הסוכה אפי' הסוכה צלממ"ח בלא צל האילן ואפי' השפיל וחבט ענפי האילן והשפילן למטה ועירבן עם סכך הסוכה והסכך הכשר של הסוכה מרובה מהסכך הפסול המחובר יעויי"ש ברי"ו, דמבואר להדיא ברבינו ירוחם דגם בשהסוכה צלממ"ח איכא הפסול דסוכה שתחת האילן, וכן הביא בבית מאיר או"ח ריש סי' תרכו דברי הרי"ו בזה, וכתב לפרש כן בדברי השו"ע שאם האילן צלממ"ח פסולה בכל ענין, דהכוונה גם כשבהסוכה צלממ"ח, וגם בשחבטן וכו', וכמו"ש ברי"ו [וכתב לבאר דרק בסוכה שתחת סוכה הוא דבעינן דין הפסק ביניהם להחשיבם כשני סככים משא"כ בסוכה שתחת האילן, ודלא כדעת המהרש"א בזה יעויי"ש].

אומנם דברי הרי"ו בזה צ"ב, דאפי' נימא דבסכ"פ וסכ"כ לא צריך דין הפסק ביניהם, דהוו בגדר ב' סככים בכל גווני, הנה בעירבן פשוט הוא דלא הוי בשני סככים וכמבואר ברש"י דבעירבן הויין חד סככה, וא"כ מה"ת תיפסל הסוכה בשצלממ"ח גם בעירבן וכמו"ש הרי"ו וכנ"ל.

ובבי"מ שם כתב דהטעם דפסול בעירבן הוא כמו"ש הר"ן כיון שאין הסכך הכשר מועיל כלום יעויי"ש בבי"מ [וכן הוא במשנ"ב שם בס"ב] אכן בפשוטו נראה דדברי הר"ן בזה הם רק לשיטתיה דס"ל כהריב"א וסייעתו, דסכך העליון מבטל להתחתון וכו' משא"כ לשיטת רש"י והתוס', לא הוה טעמא דבשצלממ"ח דהאילן פסולה הסוכה אפי' ברבה עליו, מטעמא דהר"ן, אלא מטעמא דהראבי' דבצלממ"ח דחשיב לא בטל [דהתוס' ורש"י לא ס"ל דהא דהסכך מתבטל משום דהצל אינו משמש וכו']6, ולפי"ז שוב צ"ב דברי הרי"ו בשיטת רש"י והתוס', דמה"ת יפסל הסוכה בשצלממ"ח בשחבטן וכו'.

וביותר קשין דברי הרי"ו דלהלן שם לגבי פירס סדין וכו' כתב כשיטת ר"ת והגאונים דהיכא דבהסוכה צלממ"ח לא מיפסלא משום הסדין אע"פ דצלממ"ח, ולכאו' הוא סותר למש"כ בשיטת רש"י בסוכה שתחת האילן דפסולה אפי' כשצלממ"ח כנ"ל [ומצאתי אח"כ בבי"מ שם בסי' תרכט סעי' יט דנתקשה בזה טובא ונשאר בצ"ע].

טז. ונראה דיתכן לומר בזה דמש"כ הרי"ו בשיטת רש"י דהעושה סכתו תחת האילן שצלממ"ח פסולה הסוכה אפי' בשצלממ"ח ואפי' בשחבטן וכו', מיירי היכא דהיה דין הפסק בין האילן להסוכה, דבזה נפסלה הסוכה משום לתא דשני סככים, ושוב לא מיכשרא אפי' בשחבטן, דס"ל לרי"ו כשיטת הר"ב מרוגנשבורג שהובא בהג"א סי' כג דגם בפסול דסוכה שתחת סוכה איכא הפסול דתולמ"ה, ולא מיכשרא אפי' בשיסיר אח"כ הסוכה העליונה יעויי"ש, דלכן הוא דפסולה הסוכה אפי' אח"כ בשחבטן דנשארה בפיסולה הקודם משום תולמ"ה [וכמו"ש בשו"ת נחל"ד סי' מד לבאר כן בטעם הפסול בשחבטן והאילן צלממ"ח יעויי"ש באריכות].

ולפי"ז מבואר דלא קשיא מההיא דפירס סדין וכו' דשם לא היה הפסול מכח שני סככים, דפירס הסדין מיד על הסוכה, ובזה כשרה כשצלממ"ח כמו"ש ר"ת והגאונים, משא"כ בעשה סוכתו תחת האילן וכו', דכבר נפסלה משום דינא דשני סככים, דמיירי בשהיה דין הפסק ביניהם וכנ"ל.

ולפי"ז מבואר דאין מדברי רי"ו סתירה לדברי אדה"ז, דהרי"ו מיירי בשהיה דין הפסק ביניהם דבכה"ג פסולה הסוכה אפי' בשצלממ"ח ואפי' בשחבטן וכו', משום דכבר נפסלה ואיכא משום תולמ"ה וכנ"ל, משא"כ אדה"ז מיירי כשאין דין הפסק ביניהם וכנ"ל, דבזה ליכא משום פיסולא דשני סככים, אלא משום דינא דצירוף סכ"פ לסכ"כ וכנ"ל.

יז. ולמשנ"ת י"ל בדעת הטור דכתב ההלכה בגוונא דיש דין הפסק ביניהם, דהוא משום דס"ל ג"כ כשיטת הר"ב דבסוכה שתחת האילן ישנו להפסול דתולמ"ה, דמשו"ה הוא דפסולה הסוכה בשצל האילן צלממ"ח וחבטן, דמה דאינו מתבטל בסכך הסוכה דרבה עליו הוא משום דכבר נפסל סכך הסוכה, ושוב הוה תולמ"ה, דלכן לא בטיל סכך דהאילן בסכך הסוכה דהוה סכך פסול [וכמו שביאר בשו"ת נחל"ד שם דזהו טעמא דמילתא דלא בטיל בשצלמ"ח דהאילן] דלכן כתב ההלכה היכא דיש דין הפסק ביניהם, דבכה"ג הוא דמיירי המשנה דבשצלממ"ח דהאילן פסולה, ולכן כתב דבשצלממ"ח דהאילן פסולה הסוכה בכל גווני, היינו אפי' בשסכך הסוכה צלממ"ח ואפי' בחבטן, וכנ"ל בביאור דברי הרי"ו, ודברי הטור והרי"ו חדא נינהו וכמו"ש הבי"מ שם.

אכן אדה"ז דפסק בזה כשאה"ר דבסוכה שתחת הבית וכו' ליכא פיסולא דתולמ"ה, וכמו שפסק כן בהגהת הרמ"א בס"ב שם, ושאר הפוסקים ז"ל [יעויי"ש בב"י ובב"ח על הטור] דלפי"ז צריך לומר דטעמא דלא בטיל בשצלממ"ח דהאילן, הוא משום דחשיב וכמו"ש הראבי', וממילא א"צ לאוקמי ההלכה דהמשנה בשיש דין הפסק ביניהם דמתפרשה שפיר גם בשאין דין הפסק ביניהם, ובצלממ"ח דהאילן פסולה משום דלא מיבטלא בסכך הסוכה, וממילא פסולה הסוכה דאין בה צלממ"ח, וכל דינא דהמשנה הוא משום לתא דצירוף סכ"פ לסכ"כ, ולכן הוא דלא הביא אדה"ז בסי' תרכו שם מקור ההלכה מהקרא, דלא איירינן בזה בדינא דפסול דמשום שני סככים, אלא משום דינא דצירוף סכ"פ וכו' כנ"ל, דלכן הוא דפסק דהיכא דבהסוכה צלממ"ח כשרה בכל גווני כיון דאין בזה משום צירוף דסכ"פ וכו' וכנ"ל.

והטור דפי' ההלכה משום פיסולא דשני סככים [והוכרח לפרש כן משום דלא מפרש טעמא כהראבי' אלא משום דינא דתולמ"ה וכמוש"כ הנחל"ד] מפרשה בשיש דין הפסק ביניהם, ולכן הביא בזה הילפותא דהקרא, וכתב דבשצלממ"ח דהאילן פסולה הסוכה בכל גווני וכנ"ל.

ומבואר לפי"ז היטב טעמא דהטור דכתב ההלכה בגוונא דיש דין הפסק ביניהם, והביא מהקרא, וטעמא דאדה"ז דכתב ההלכה בגוונא דאין דין הפסק ביניהם, ולא הביא בזה מהקרא, דאדה"ז פירש בזה ההלכה לפי מה שפסק הרמ"א כשיטת רוב הראשונים דבסוכה שתחת הסוכה ליכא פיסולא דתולמ"ה, דלפי"ז מתפרשה ההלכה כפשוטה כשאין דין הפסק ביניהם, דאי"צ בזה להפסול דמשום שני סככים, אלא כל הפסול הנשנה בזה הוא משום צירוף סכ"פ לסכ"כ וכמש"נ

[בענין הנ"ל כתבנו לבאר דלא תיקשי מדברי הטוש"ע על דברי אדה"ז, דהטוש"ע מיירו כשיש דין הפסק ביניהם, ולדרך זה יקשה קצת מסתימת דברי הטור ושו"ע, דלא פירשו להדיא דמיירו כשיש דין הפסק ביניהם, ויש לבאר באו"א הא דלא תיקשי מדברי הטוש"ע על דברי אדה"ז, והוא דהטור מיירי שם לפי שיטת רש"י וכמו שסיים שם וזהו לדעת רש"י ז"ל, ולפי"ד רש"י בההיא דסדין וכו' מפסלה הסוכה כשיש סכך פסול למעלה אפי' כשבהסוכה צלממ"ח, ואפי' כשאין דין הפסק ביניהם, וכדמתבאר בדברי רש"י להלן שם בד"ה אבל לנאותה [וכמבואר אצלנו במקו"א ביאור שיטת רש"י ז"ל בזה, דמפרש דהפסול דסוכה שתחת סוכה והפסול שתחת הבית ואילן, ב' דיני פסול נינהו, ובהפסול דתחת בית ואילן לא בעינן שיהא דין הפסק ביניהם, דאין הפסול בזה משום לתא דב' סככים אלא משום לתא דיושב תחת סכך פסול] והטור כתב כן לפי שיטת רש"י [ועד"ז יש לפרש בדברי רי"ו דכתב כן בשיטת רש"י, דלפי"ז מיושב דאי"כ סתירה בדבריו, וכן טעמא דפסול גם בשחבטן, דהפסול לרש"י בזה הוא משום דיושב תחת סכך פסול] והדברים מדוייקים מאד בדברי השו"ע שם דכתב ויש אומרים וכו', דלכאו' מ"ש השו"ע שם שאם האילן צלממ"ח פסולה הסוכה בכל ענין הוא לכו"ע גם להשיטה השני' שם, דהוא שיטת הריב"א וסייעתו, ולמה כתב בזה השו"ע ויש אומרים וכו', אכן להנ"ל מבואר דכתב כן לפי שיטת רש"י בההיא דסדין, משא"כ לפי שיטת התוס' שם לא תיפסל הסוכה כשצלממ"ח אפי' כשבאילן צלממ"ח [היכא דאין דין הפסק ביניהם] ואדה"ז כתב הדין לפי שיטת התוס' בההיא דסדין וכו', משום דהטוש"ע בסי' תרכט הביאו שם שיטת התוס', והארכנו בזה במקו"א].