ראיתי שישנם המחמירים שלא להצטרף למנין אא"כ ישנם עשרה שמתפללים, כי חוששים שאין זה תפלה בצבור ואפי' בשעת הצורך.

אבל אנו אין לנו אלא דברי כ"ק אדמו"ר בשערי הלכה ומנהג ח"א סי' סז, וז"ל: "איך יש לנהוג בביהכ"נ בהנוגע לתפילה בלחש וחזרת הש"ץ באם יש רק ששה שלא התפללו עדיין.

נוהגים ע"פ מ"ש במג"א סי' סט סק"ד הובא לפסק הלכה בשו"ע אדמו"ר הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה) דמתפללין בלחש ואח"כ חזרת הש"ץ בקול רם".

וכן בשערי הלכה ומנהג ח"ג סי' קמא: "ומה ששואל שהוא ואחיו שי' חפצים כל א' לירד לפני התיבה ומזה נגרם שלפעמים יש במנינו של כל א' וא' מהם רק שבעה מתפללים ושואל אם כדאי שא' מהם יתפלל כש"ץ כדי שיהי' מנין שלם של עשרה מתפללים . . לפי דעתי טוב שכל א' וא' מהם ירד לפני התיבה וברוב הפעמים הרי בודאי יהיו עשרה מתפללים בכל מנין ואם לפעמים יוכרחו להסתפק בששה וכו' יסמכו בזה על השו"ע שאומר שהם "כמו צבור גמור" (שו"ע אדה"ז סי' סט סעי' ה, וואס ער האט ברייטע פלייצעס [שיש לו כתפים רחבות])".

הרי מובן מכ"ז ברור שודאי עדיף מנין של עשרה מתפללים, אבל במקום וזמן הצורך אפשר בהחלט להתפלל במנין שיש רק ששה שמתפללים עכשיו בלי שום פקפוק.