א. בגמ' סוכה )כו, א) חולים ומשמשיהם: "ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה אפי' חש בעיניו וכו', רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורים מצטער הוא פטור משמשיו לא," יעוי"ש בהסוגיא.

והקשו במפרשים1 דמה חידש רבא דמצטער פטור מסוכה והרי שמעינן לי' מהמשנה בדף כח דבירדו גשמים וכו' מותר לפנות מהסוכה והיינו משום דינא דמצטער וא"כ מה משמעינן רבא בזה.

וכן קשה דמה מקשה הגמ' על רבא מהמשנה דחולין וכו' חולה אין מצטער לא ותקשי לי' על המשנה דדף כח דמתבאר דמצטער פטור מסוכה וכנ"ל, וצ"ב.

עוד צ"ב דלמה הביאה הגמ' הך סוגיא דמצטער בהמשך להמשנה דחולים וכו' ולא הביאה זה להלן בדף כח בהמשך להמשנה דבירדו גשמים פטור מסוכה משום דהוי מצטער והו"ל להגמ' להביא שם הסוגיא דמצטער וכו' [דמהא דחולים הרי א"א ללמוד למצטער וכדמקשה הגמ' חולה אין מצטער לא, וא"כ הו"ל להגמ' להביא הך סוגיא בהמשך לדין פטור דגשמים דהוא משום מצטער ולא משום דין דחולין וכו'] וצ"ב.

ב. והנראה לומר בזה ע"פ מש"כ הר"ן בד"ה סרחא דגרגישתא "...ולא שיהא ריחה מאוס לכל דאי הכי מפסלה סוכה כדאמר לעיל הני שוצי ושודרי אין מסכך בהן וכו' אלא הכא דמצטער איהו לחודי עסקינן..." יעו"ש. והיינו דהיכא דהסוכה הויא בגדר מצטער לכל פסולה משום דא"ר לדירה [וכמ"ש ביראים בעשאה במקום דמצטער דפסולה] והכא עסקינן דהסוכה ראוי' לדירה דלא הוי סרחון לכל ורק דהך גברא מצטער בזה דהוא מאניני הדעת דאין יכול לסבול גם הך סרחון דגרגישתא ולכן הסוכה כשרה דראוי' בעצמיותה לדירה, אלא דהך גברא פטור מלקיים בה מצות סוכה כיון דהוא מצטער [ויעוין ברא"ש דכתב דמיירי באכסניא, דאי בביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהי' מצטער לישן בה ויפטר. והיינו דמיירי באכסניא דהסוכה כשרה דראוי' לדירה לכל האנשים וכמ"ש הר"ן וכמ"ש בק"נ על הרא"ש שם באו"ק ל' יעו"ש].

ג. ולפי"ז נראה לבאר חידושו דרבא דהמצטער פטור מסוכה והוא דאשמעינן דאפי' לא הויא צער לכו"ע אלא לאדם הזה פטור הוא דהו"א דהפטור דמצטער מסוכה משום הא דתשבו כעין תדורו הוא דין הפקעה בהחפצא דהמצוה ד"תשבו" דהוא רק אם הויא "תדורו" בכה"ג, משא"כ בירדו גשמים דלא הויא "תדורו" [דלא מקרי' דירה בכה"ג דהוי' הפקעה מהשם "דירה"] לא מתקיימא ה"תשבו" ג"כ.

דגדר ה"תשבו" הוא כעין ה"תדורו" והויא זה דין פטור רק במצטער לכו"ע, דבכה"ג לא חשיבא ה"דירה" שבהסוכה למצוה, כיון דלא הויא בשם דירה גם בבתים, משא"כ היכא דהמצטער הוא רק להך גברא דבזה לא נפקע השם "דירה" בעצם הדירה שבהבית [והסוכה]. רק בהך גברא מצטער בזה והוא לא הי' דר בהבית וכו', בזה שפיר הי' מחוייב בהסוכה, דהדרש דתשבו כעין תדורו הוא דין בהחפצא דהדירה ולא באופן קיום הגברא. וזהו דמשמיענו רבא דאינו כן אלא דהפטור משום תשבו כעין תדורו הוא בקיום הגברא דלא מיחייב לקיים ה"תשבו" אא"כ הי' מקיים בכה"ג ה"תדורו", וממילא דהפטור הויא ג"כ היכא דהמצטער הוא להך גברא לחוד דמ"מ פטור הוא ממצות הסוכה כיון דהוא לא הי' מקיים בכה"ג גם ה"תדורו".

ולכן גם מביאה הגמ' הך סוגיא דמצטער בהמשך להפטור דחולה, ולא בהמשך להפטור דמשום גשמים, דבחולה הוי ג"כ המצטער בזה משום הך גברא דהוא חולה ומצטער בהסוכה [משא"כ לכו"ע הויא הסוכה שפיר ראוי' לדירה] ולזה מביאה הגמ' בהמשך לזה הנך עובדי' דפטרינהו משום מצטערין דמיירי כשהמצטער הי' להנך אנשים לחודי'. ומביאה הגמ' ע"ז רבא לטעמי' דאמר רבא מצטער פטור מסוכה היינו אף במצטער הך גברא לחודי' וכנ"ל. וע"ז מקשה הגמ' חולה אין מצטער לא דס"ד דבהך פטור מצטער משום הגברא הוא רק בחולה ולא במצטער בעלמא ולכן לא הוקשה להגמ' מהמשנה דגשמים וכו'. דהיכא דהפטור הוא משום הפקעה ה"דירה" פשיטא לן דהוא בכל גוונא דמצטער ורק בהא דחידש רבא דהפטור הוא משום הגברא מקשה ממשנתנו דחולין אין מצטער לא וכנ"ל.

ד. האמנם דאכתי צ"ב מהו סברת המקשן לחלק בזה בין חולין למצטער, והרי גם בחולין אין הפטור משום פקו"נ, דמיירי אפי' בשאין בו סכנה וכמבואר בהסוגיא, וכל הפטור בזה הוא משום הדרש דתשבו וכו' [וכמבואר בדברי הראשונים ז"ל דהפטור בחולין, ובמצטער הוא משום הא דתשבו וכו' עיין בהמאירי על המשנה, ובחי' הריטב"א בסוגיין וברבנו מנוח על הרמב"ם פ"ט מהל' סוכה הל' ד']. וא"כ מאי נפק"מ משום מה לא הי' מקיים ה"תדורו" אי הוא משום דהוא חולה או משום דמצטער בשאר אופן והרי מ"מ לא הי' מקיים בכה"ג ה"תדורו" וממילא דצ"ל נפטר מלקיים ה"תשבו" דתשבו כעין תדורו כתיב וצ"ע.

ה. והנראה לומר בזה ע"פ המתבאר בדברי המרדכי רמז תשמא דהפטור בחולה והפטור במצטער תרי דיני פטור נינהו דכתב שם לגבי מנהג העולם לישן חוץ לסוכה "אכן סומכים העולם על דבר זה שיראים מן הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה או כמו שמצטער דפטור מן הסוכה" דמשמע דתרי דיני פטור נינהו.

וכן מבואר ג"כ בלבוש סי' תרמ ס"ד דכתב שם "מה שנהגו רובא דעלמא לישן חוץ לסוכה, כבר אמרנו למעלה שסומכין על דבר זה שיראין מפני הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה או כמצטער שפטור מן הסוכה שאין לכל אדם כרים וכסתות שיוכל להביאם תוך הסוכה, ואפי' יש לו אין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם ואין לך מצטער גדול מזה וכו'" יעו"ש. דמתבאר דהם ב' פטורים2. וצ"ב מהו ב' הפטורים שבזה דלכאורה הכל הוא מחד גדר פטור, דמצטער מחמת הסוכה ולא הוי תשבו כעין תדורו, ומהו הנפק"מ אם הוא מצטער משום שהוא חולה או מטעם אחר וצ"ע.

ו. והנראה לומר בזה דיעויין בלבוש סי' תרמ ס"ג דכתב "לא חייבה התורה לישב בסוכה אלא כדרך שאדם דר בביתו, דכתיב תשבו שפירושו תדורו כלומר כעין תדורו, לפיכך חולים ומשמשיהם ומצטערים פטורים מן הסוכה, שכן דרכו בכל ימי השנה מי שהוא חולה או מצטער מתבודד במקום מיוחד לו, ולא חולה שיש בו סכנה לבד אלא אפי' חולה שאין בו סכנה כגון חש בראשו או בעיניו הוא פטור, דשמא תזיק לו טרחת עלייתו או ישיבתו בסוכה וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם וכו'" יעו"ש.

ודברי הלבוש בזה תמוהין דכתב בטעם הפטור דחולין משום הא דוחי בהם וכו' והרי הא דוחי וכו' הוא פטור בכה"ת ומשום פקו"נ משא"כ לגבי סוכה דפטורין החולין ואפי' כשאין בהם סכנה, והפטור הוא משום הא דתשבו וכו' וכמ"ש הלבוש בעצמו בתחלת ההלכה וא"כ מה זה שהוסיף דפטור משום דשמא תזיק לו טרחת עלייתו וכו' ומשום הא דוחי בהם וכו' וצע"ג.

ז. והנראה בזה דהלבוש מפרש דהפטור בחולה ומצטער משום הא דתשבו וכו' אינו משום הא לחוד דהיכא דלא הי' מקיים התדורו פטרתו התורה מלקיים ה"תשבו" [דהוא פטור עצמי משום הא דתשבו וכו'].

אלא דיסוד הפטור בחולה הוא משום הא דוחי' וכו'. דבשאר מצות התורה הפטור הוא רק היכא דהוי' פקו"נ ממש, דוחי בהם ולא שימות. ובסוכה חדשה התורה דנפטר משום הא דוחי' אפי' כשאין פקו"נ ממש, דהיכא דנוגע להוחי אפי' הוא רק למקצת החיות נפטר הוא מגדר שיעור בה"וחי" דהיכא דמשום הך "וחי" הי' יוצא מביתו כמ"כ נפטר הוא ממצות הסוכה והתשבו כעין תדורו הוא בהך שיעור מלקיים ה"תשבו" והיינו דהפטור דמשום תשבו כעין תדורו לא הוי פטור עצמי [משום הא דלא הי' מקיים בזה ה"תדורו"] אלא דבכה"ג נפטר הוא בחולה משום ה"וחי" וכנ"ל, וזהו דכתב הלבוש בזה משום הא ד"וחי" וכו', דמפרש דיסוד הפטור בחולה הוא משום ה"וחי" ומהא דתשבו וכו' דרשינן דלגבי מצות סוכה נפטר הוא בשיעור ד"וחי" דהי' דוחה לה"תדורו"3.

ועד"ז נראה בהפטור ד"מצטער" מסוכה משום הא דתשבו וכו' דאין הפטור בזה משום הא לחוד דלא הי' מקיים התדורו בכה"ג אלא יסוד הפטור במצטער הוא מגדר הפטור דאונס בכה"ת כולה, דבסוכה חידשה התורה דאפי' לא הוי אונס גמור פטור הוא ומהא דתשבו וכו' למדים שיעור ה"אונס" דאי משום הך מצטער לא הי' מקיים התדורו נפטר הוא משום "מצטער" כזה ממצות הסוכה ויסוד הפטור הוא משום הפטור דאונס וכו' וכנ"ל.

ומבואר לפי"ז דיסוד הפטור בחולה, והפטור במצטער, תרי דיני פטור נינהו דבחולה הוא משום דינא ד"וחי" וכו'4, ובמצטער הוא משום דינא דאונס וכמשנ"ת.

ח. ולפי מש"כ מבואר הא דכתבו המרדכי והלבוש לגבי הא דסומכין העולם שלא לישן בסוכה דהוא מפני הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה או כמו שמצטער דפטור מן הסוכה. והיינו דתרי דיני פטור נינהו. דמשום הא דחולה שאין בו סכנה [דלגבי צינה חשיבי כולהו כחולין וכו'] פטורין ואפי' שאין מצטערין בהצינה דהפטור בזה לא הוי משום ה"מצטער" אלא משום השם ד"חולה" דהיכא דיכול להזיק קצת לבריאותו נפטר הוא מסוכה משום ה"וחי" ואפי' כשאינו מצטער בזה מהצינה וכנ"ל. "או כמו שמצטער דפטור מסוכה", דזהו עוד טעם משום לתא ד"מצטער" דהיכא שמצטערין מהצינה פטורין גם שלא משום השם ד"חולה" אלא משום דינא דמצטער [דיסודו הוא משום הפטור דאונס] וכנ"ל.

ט. ולמש"כ יש לבאר ג"כ סברת המקשן, חולה אין מצטער לא, דהקשינו ע"ז דמה"ת לחלק משום מה לא היה מקיים התדורו אי הוא משום דהוי חולה או מצטער והרי הפטור בתרווייהו הוא משום הא דתשבו וכו' וכנ"ל. והיינו משום דבאמת תרי דיני פטור נינהו. דאין הפטור בהו רק משום הא דתשבו וכו' [דהוא פטור עצמי] אלא דמשום התשבו וכו' פטרינן בחולה משום ה"וחי" ובמצטער משום ה"אונס" וכנ"ל, ולזה מקשה הגמ' די"ל דחולה אין מצטער לא, דהפטור הוא רק בחולה ומשום וחי וכו' משא"כ במצטער בעלמא לא פטרה התורה, דאין בזה משום ה"וחי" וכו', ומבואר לפ"ז דפטורא דחולה ופטורא דמצטער, אף דתרוויהו נלמדים מהא דתשבו וכו' מ"מ תרי דיני פטור נינהו, דבחולה יסודו משום ה"וחי" ובמצטער יסודו יסודו משום ה"אונס" וכמשנ"ת.

י. והנה בהגהות אשרי מתבאר דבהביא עצמו להצטער לא מיפטר בכה"ג מהסוכה דכתב לגבי המקיז דם במועד דלא מיפטר מהסוכה דהו"ל שלא להקיז במועד אלא קודם או אח"כ" [וכן מבואר בהיראים בעשה סוכה במקום שיצטער דכתב לא מיבעי' דלא מיפטר בה וכו'].

ויעויין בשו"ע סי' תרמ ס"ג בהגהת הרמ"א דכתב שם דמי שמקיז דם חייב בסוכה ובט"ז שם ס"ק א' כתב "בהגהה אשרי סיים שם דלא הוי חולה וכו' ותו דהו"ל שלא להקיד במועד אלא קודם או אח"כ, עכ"ל. משמע לי מזה דלא מיירי אלא במקיז לשמור הבריאה לחוד ואין מרגיש בחולי, אבל אם מרגיש בחולי [מחמת ההקזה וכמ"ש בשו"ע אדה"ז שם יעו"ש] ויש קצת קרירות, פשיטא שפטור מסוכה, שאפי' בתבשיל שמתקלקל בשביל הקרירות כתב בלבוש שפטור מסוכה, כל שכן באם יש היזק לגוף מחמת הקרירות יעוי"ש.

ודברי הט"ז בזה צ"ב דהרי הביא דברי ההג"א דכתב בטעם הב' דלא מיפטר כיון דהו"ל שלא להקיז וכו' דמתבאר דבהביא ע"ע המצטער ליכא הפטור וכנ"ל, וא"כ מה זה שכתב הט"ז דאם מרגיש בחולי וכו' פשיטא שפטור מסוכה, דמ"ש אם מרגיש בחולי והרי מ"מ הוי הפטור בזה משום הא דמצטער. ובהביא ע"ע המצטער לא נפטר. וראיתי בפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק א' שכתב "עי' ט"ז אע"פ שמרגיש רק קצת ולא חולה ממש, אפ"ה כל שיש קרירות יבוא לידי סכנה וכו'" יעו"ש. וכפה"נ מפרש הפרמ"ג בדברי הט"ז דאתי עלה משום חשש סכנה דפטור משום פקו"נ בכה"ת. ולא משמע כן בט"ז דא"כ למאי הביא בזה מהלבוש מדין פטור בסוכה וכו', ותיפוק לי' משום חשש סכנה דנפטר גם משאר המצות משום וחי בהם וכו', ומאי קמ"ל בזה הט"ז דבאיכא חשש סכנה וכו' פטור הוא מהמצוה.

יא. ולמש"כ נראה דיש לבאר היטב דברי הט"ז בזה והוא דחלוק בהפטור דמשום אונס. דהיכא דהביא בעצמו להאונס לא נפטר דלא חשיב כאונס היכא דהוא בעצמו הביא לזה. משא"כ בפטור דמשום וחי בהם וכו' דאפי' הביא ע"ע החולי וכו' מ"מ לאחר שהוא חולה איכא בי' דינא דפקו"נ דדוחה לכל המצוות וכמו שהאריך לבאר בישועת ישראל חו"מ סי' כא בדברי הריב"ש ושאר הפוסקים שם יעו"ש בדבריו באריכות.

ולפ"ז יש לבאר דברי הט"ז כמין חומר, והוא למש"כ דחלוק הוא הפטור במצטער דהוא משום לתא ד"אונס" משא"כ הפטור בחולה דהוא משום לתא ד"וחי" וכנ"ל, דלפ"ז מש"כ ההג"א והיראים דבהביא על עצמו ה"מצטער" לא מיפטר מסוכה, הוא רק בפטורא ד"מצטער" דהוי משום לתא דאונס דבזה היכא דהביא עצמו להאונס לא מיפטר וכנ"ל, משא"כ בפטורא דחולה דהוא משום ה"וחי" בזה הנה גם כשהוא עצמו הביא להחולי נפטר הוא בדיעבד משום ה"וחי" וכנ"ל. וזהו מש"כ הט"ז דדברי ההג"א הוא במקיז לשמור הבריאה ואין מרגיש בחולי אבל אם מרגיש בחולי אח"כ מחמת ההקזה [וכמ"ש בשו"ע אדה"ז בזה כנ"ל] נפטר הוא מהסוכה אפי' כשהוא עצמו הביא להחולי. והיינו משום דבחולה הוי הפטור משום לתא דוחי דכל היכא דיש היזק להגוף נפטר הוא מהסוכה משום דינא דוחי וכנ"ל ובזה לא איכפת לן מה דהוא עצמו הביא לזה דמ"מ איכא כאן הפטור דמשום וחי וכנ"ל.

יב. ויעויין במג"א שם דהביא ג"כ טעם הב' שבהג"א וכתב: "ולפי טעם זה, אי שותה משקה המשלשל אע"פ שמצטער הרבה מ"מ חייב בסוכה, דהו"ל לעשותו קודם החג או אחריו, ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ"ל דפטור מסוכה דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה". יעו"ש. ולפום ריהטא נראה דכוונת המג"א דהיכא דיש סכנה בדבר פטור הוא מהסוכה משום דין פקו"נ דכה"ת [וע"ד מש"כ הפרמ"ג לפרש בדברי הט"ז] אלא דצ"ב דמאי קמ"ל המג"א בזה, והרי פשוט הוא דבמקום סכנה נדחו כל המצות, אכן למשנ"ת י"ל דאין כוונת המג"א לסכנה ממש אלא כוונתו דיכול להזיק לבריאותו וכו' [וע"ד משנ"ת בדברי הט"ז] ובזה הוא דמחלק המג"א דהיכא דהוא רק משום מצטער ושמצטער הרבה וכו', בזה חייב בסוכה, דבהפטור דמשום מצטער ליכא הפטור היכא דהביא בעצמו וכו', משא"כ כשיש כאן חשש שיזיק להבריאות וכו' דבזה פטור משום דינא דחולה דהפטור משום וחי וכו', בזה לא איכפת לן מה שהביא בעצמו וכו' דמ"מ בדיעבד פטור וכמשנ"ת בדברי הט"ז, ולפי"ז דברי המג"א ודברי הט"ז חדא נינהו דהן הן הדברים וכמשנ"ת.