בגמ' (ל, סע"ב) לפיכך הקדים הכתוב כיבוד אב לכיבוד אם וכו' לפיכך הקדים מורא אם לאב. והנה בפשטות יל"פ דהכוונה דר"ל דשניהם שוין. אולם לכ' יל"פ כמשמעות הל' דלענין מורא אם קודם לאב ולענין כבוד אב קודם לאם (ויהי' הפי' ב"הקדים הכתוב" לא שהקדים בסדר אמירתם (להודיע ששקולין הם) אלא שהקדים החיוב, שחיוב זה קודם.

ואפ"ל הסברא בזה ע"ד המבואר בב"מ (לב, ב) שונא קודם לכוף יצה"ר, ועד"ז אפ"ל בענינינו דהפי' דכיוון שאי"ז הטבע או הרגילות, לכן הוי יותר חיוב או יותר מצוה. ולפי' זה מובן משה"ק בתור"י הזקן על הרמב"ם שכ' "ללמד ששניהם שוין בין למורא בין לכבוד", והק' עליו "לא ידעתי למה עזב טעם האמור בגמ'"? ולכ' הרי זהו (ההלכה המבואר ב)טעם הגמ'? אך להנ"ל ניחא.