בשו"ע אדה"ז חו"מ דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף יד-טז איתא דיני בל תשחית והוא מיוסד בדרך כלל על הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ו; ותמהני שלא כתבו מהא דאיתא בריש מסכת ערלה (וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ב): "הנוטע אילן מאכל ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה או שנטעו לקורות האילן לא לפירותיו הרי זה פטור מן הערלה", דמשמע שמותר לנטוע אילן מאכל 'לקוץ ממנה קורות לכשתגדל' (לשון רש"י בסוטה מג, ב. בד"ה ולקורות). דאטו ברשיעי עסקינן? ותו, חוטא נשכר, שמתירים לו לאכול פירות מאילן שחשב לעשות בו עבירה?

להרמב"ם יש לומר שסמך על מה שכתב בהלכות מעשר שני, אבל לכ"ק אדה"ז למה אינו מביאו?