בשולחן ערוך רבינו הזקן סתפ"ט ס"א מבאר ההפרש בין חיוב ספירת יובל שהוא על הבית דין וחיוב ספירת העומר שהוא על כל אחד ואחד, ומוסיף,"ואין הצבור או שליח צבור יכולים לספור בעד כולם".

והעירני ח"א, דמ"ש אודות שליח צבור מובן הוא, שאי אפשר לעשות שליח על ספירת העומר, ומקור הדברים צויין באגודה, מנחות סי' לב, אבל מ"ש שאין הציבור יכולים לספור בעד כולם, היכן מצינו היכי תמצי שהציבור יכולים לעשות מעשה עבור כולם. ובפשטות, ציבור כאן משמעו בית דין, ובזמן הגלות אולי הכוונה דאילולא הלימוד הוה אמינא שע"י שהציבור מונים בבית הכנסת מוציאים את היחיד שאינו בבית הכנסת (כמו חובות אחרות המוטלות על הציבור, כגון פרנסת עניי העיר וכיו"ב). ועצ"ע בדבר.