אודות השאלה שכתבתי בגליון תתקכב ע' 118, בנידון פקוח נפש אם צריכין להטריח שכינו להעירו למנוע חילול שבת להיות שומרת טף או כיון שהותרה פקוח נפש אין להטריח שכינו להיות ער לטפל בילדיו כדי למנוע ממנו חילול שבת.

מצאתי שני גדולי ישאל מדור הקודם שדנו כעין זה בספר זית רענן להגאון רבי משה ליב מקוטנא ז"ל ח"א סי' ב' אות ב', וז"ל יש לספק בחולה עני שכל הרופאים אומרים שאין לו רפאות תעלה בקרב הרופאים זולת כשיסע למקום בית נכאת במקום קבוץ רופאים רבים ומומחים גדולים יחד, וזולת זה הוא בסכנה עצומה וקבעו לו עת ידוע שביום ההוא יבא שמה לבית רפאות ולא יאחר מעגלותיו, שבאם יאחר יתיישן חליו בשגם המה לא יועילו, ומכר העני את כל אשר לו ולקח במחירם עגלה וסוס לנסוע שמה וא"א לו שיבא שמה על יום התעתדו לו בלתי שיסע גם בשבת קדש ולא ינוח, ומדי עברו בקרב מקהלת ישורון ביום עש"ק לעת ערב לדרכו הנחוצה, אף דמצד המשורה ונכונה, הוא שהקהל ההוא יחזיקו את החולה העני אצלם ביום ש"ק, וישלחהו אח"כ על הב"ד למען שיבא בקרב בית תעלה ביום הנועד, אולם אם לא עשו כן והניחוהו לנסוע לדרכו ביום ש"ק, אם חטאם גדולה ואשמתם רבה שבעבור בצע הכסף הניחוהו לחלל את השבת או לא כיון שהוא עשאו משום סכ"נ, ונ"ל דמצד עיקר הדין אין הדבר חובה כ"כ, והעיקר בזה רק משום גמילת חסד דמסתמא נפשו עגומה עליו על קשות ימיו שבא לכלל זה וגם מצד קידוש השם, והטעם כיון שהחולה עובר בחילול שבת באונס גמור דפטור ומותר הרי לא גרע מקטן אוכל איסורין דאין מצווין להפרישו, עוד עדיף ממנו דקטן מיהת עבירה קעביד כמ"ש לעיל בסי' א' אות ג', וראי' לדברינו מדברי נמוקי יוסף ר"פ האשה רבה וז"ל ועוד דבירושלמי דמס' נזיר פירשו להדיא דקורא ואחרים אין עונים אותו זהו שהכהן הבא לטמא קורא לאחרים לקברו ואין עונים אותה, ולפיכך אמרה התורה שיטמא לו הכהן עצמו, ואפי' הי' מוצא אנשים לקברו בשכר אינו צריך לשכור אלא בעצמו מטמא אם ירצה עכ"ל, מבואר שמדינא אין חובה להפרישו מחילול שבת ע"י הוצאה מרובה רק מצד גמילות חסד וקידוש השם.

וכ"כ שו"ת דברי מלכיאל ח"א חאו"ח סי' כ"ה אות כ"ב שהעיד לדינא במי שהוא מסוכן ואין לו שום דבר לאכול רק דבר איסור, אם מחויבים אחרים ליתן לו משלהם דבר היתר כדי שלא יצטרך לאכול דבר איסור, או נאמר כיון שאין לו רק זה מותר לו לאכול לגמרי. והעלה שלכאורה נראה שמעיקר הדין א"צ ליתן לו דלגבי פקו"נ קיי"ל שהותרו כל האיסורים ולא בתורת דיחוי וכדאיתא ביומא פ"ד שאין מהדרים לעשות ע"י עכו"ם וכדומה במקום סכנה. ורק מי שיראת ד' נגע בלבו ראוי לו להתנדב להצילו מאכילת איסור אבל אין חיוב ע"ז עיי"ש. ודון מינה לנ"ד שאין חיוב לחלל שבת עבור חבירו.

מ"מ למעשה דעת מורי הוראות כיון שדרך בנ"א לגמור חסד לשכינו בכמה ענינים בודאי יש להודיע קודם השבת כשיבוא למצב כזה להעירו להיות שומרת טף בודאי ניחא לגמול חסד זה לזה וגם יוכל להחזיר להם חסד בעת אחרת.