ראיתי מ"ש הרי"ד קלויזנר שי' בגליון תתעו (ע' 75) על מה שכתב הרב ח. רפופורט שי' בגליון תתסח לעורר שמצוה לפרסם ע"כ שצריכים להזהר בנט"י באכילת התפוח בדבש בליל הו"ר לפי אדה"ז.

וע"ז העיר הנ"ל שתפוח אינו דבר שדרכו להאכל טבול במשקה, וכאשר אוכלו טבול במשקה בטלה דעתו ואינו צריך נט"י, דכיון שזה לא שכיח לא גזרו בו רבנן. והביא גם את תשובת הגאונים שחולקין ע"ז וסוברים שגם אם אין דרכו להאכל טבול במשקה בכ"ז צריך נט"י, ומסיק שאדה"ז פוסק כה'מגן אברהם' ולכן בליל הו"ר אי"צ נט"י באכילת התפוח בדבש. ע"כ.

וע"ז באתי להעיר, שנעלם ממנו מ"ש הקצוה"ש סי' לו סק"ט - "במג"א (סי' קנח סק"ה) בדבר שאין דרכו לטבול בטלה דעתו אם מבטלו וא"צ נט"י", אך בשו"ע וסדור אדמו"ר לא הזכיר זה.

וכן הביא בשיו"ב מהירושלמי - "דתני ר' הושעיא כל דבר שיש בו לכלוך משקה צריך נט"י", ודייקו מזה בתשובת הגאונים דאפי' אין דרכו לטבול צריך נט"י. וכלשון הירושלמי איתא בשו"ע אדה"ז - "והצריכו נט"י לכל דבר שמלוחלח במשקה". ע"כ.

וכן ב'שערי עדן' סי' מ ס"ק קיד, שטיבולו במשקה עי' מג"א (סי' קנח סק"ה) בשם רדב"ז, "דדבר שאין דרכו לטובלו במשקה אפי' אם אותו אדם מטבלו במשקה שאי"צ נט"י משום דבטלה דעתו אצל כל אדם".

ועי' בתל"ד שם בשם 'שיורי ברכה' שהביא בשם תשובת הגאונים, דאפי' דבר שאין דרכו להיטבל צריך נט"י, ושכן נראה דעת הררש"ז ז"ל מדהשמיט בדברי המג"א". ע"כ.

הרי רואים מזה, שגם הקצוה"ש וכן ה'שערי עדן' סוברים שאדה"ז חולק על המגן אברהם: א. מדהשמיט מ"ש המג"א. ב. כיון שלשון אדה"ז הוא כלשון הירושלמי שממנו מדייקים בתשובת הגאונים שאפי' דבר שאין דרכו לטבל צריך נט"י.

וא"כ יפה העיר הרב הנ"ל שצריך לפרסם שצריכים להזהר בנט"י.

ולפענ"ד יש לומר עוד יותר מזה: שבנדון דידן צריך נט"י גם לפי דעת המג"א והרדב"ז, שהרי ה'שערי תשובה' שם סק"ד מביא בשם ה'ברכי יוסף' שאפי' שטפו את הפרי ונשאר רטוב נק' טיבולו במשקה, אע"פ שאין כוונתו לשם טיבול, וכותב שכן מוכח מהרדב"ז, עיי"ש ברדב"ז ח"ד סי' עח.

שוב ראיתי בספר 'כלבו' וז"ל: "כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. וכתב הרא"ש ז"ל במה דברים אמורים כשאוכלם בפני עצמן, אבל אם טבלן במשקה או שנשרו במים ועודן עליהם, צריך נט"י, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י והרי זה כמו שכתבנו ממש". עכ"ל הרדב"ז.

וכן בקצוה"ש שם סקי"א כותב שכן משמע ג"כ מלשון אדה"ז - "כל דבר שמלוחלח במשקה", וכן בסעי' י' - "ואפי' אם הובא הכשר במים קודם הצלי' מ"מ בשעת הצלייה התייבש אותו לחלוחית", עכ"פ משמע דהדחה במים נק' טיבולו במשקה. ע"כ.

וא"כ רואים מזה שגם לדעת הרדב"ז מים של שטיפה נק' טיבולו במשקה, אע"פ שאין כוונתו לצורך אכילה.

וצריך לומר שאם דרכו לשטוף את הפרי נקרא שדרכו לטבל במשקה, ואעפ"י שאין בדעתו לאוכלו בטיבול זה.

ולפי"ז י"ל שעאכו"כ כשיש מנהג ישראל לאכול תפוח טבול בדבש בר"ה והו"ר, הרי לכל הפחות בימים אלו נק' שכיח, וכן נק' שדרכו לטבול במשקה וצריך נט"י לכל הדעות גם לפי המג"א והרדב"ז. וד"ל.