בשו"ע אדה"ז סי' שח סעיף ס מבואר, שגרעינים של תמרים הואיל ואינם ראויים לאכילת בהמה הם מוקצה ואסור לטלטלם ביד וגם אסור לגררן מעל השלחן ע"י סכין וכיו"ב, כי הסכין נחשבת כיד ארוכה, וא"כ זה טלטול גמור.

ובסעיף סז כותב, שהאוכל מאכל שיש בו גרעינין שאינן ראויין לבהמה, אוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו ולא יזרקם בידיו וגם לא יזרקם בלשונו לפניו באופן שכשיהיו הרבה לפניו יהי' מותר להוציאן משום גרף של רעי, כי אין עושין גרף של רעי לכתחילה.

והנה בזמנים ההם שרוב הבתים לא היו בקרקע מרוצפת, ורצפת הבית היתה קרקע, היו יכולים לזרוק הגרעינים וכיו"ב לאחוריו ולא הי' בזה משום העדר נקיות וכבוד האדם וביתו. אבל בזמננו שהרצפה מכוסה בעץ או באבן או בכיסוי של מין אחר, ומקפידים על נקיון הרצפה ואין זורקין שום דבר על הרצפה ואי אפשר לזרוק הגרעינין על הרצפה אפי' לאחוריו, א"כ נשאלת השאלה איך נוהגין באכילת תמרים וכיו"ב בשבת?

ונראה שיש לנהוג בזה כמו שכותב רבינו בסעיף סב, שכשאין הניעור בלבד מועיל לו כגון שהוא צריך להשתמש במקום השלחן, אז מותר לסלק השלחן למקום אחר עם המוקצה שעליו כיון שלא נעשה השלחן בסיס למוקצה.

והטעם שהשלחן לא נעשה בסיס למוקצה כיון שהמוקצה לא הי' על השלחן בבין השמשות שהוא תחילת כניסת השבת, כמבואר שם בסעיף ס.

וע"פ הנ"ל יוצא שהדרך לאכילת תמרים שיש בהם גרעינים ופירות כיו"ב היא לשים מפה או צלחת על השלחן ולזרוק הגרעינים בלשונו לתוך המפה או הצלחת, וכיון שצריך המקום שעל השלחן איפוא שהצלחת או המפה עם הגרעינין מונחים, וגם אי אפשר לנערם על הרצפה אצל השלחן כי צריך להשתמש שם, מותר לקחת את הצלחת או המפה עם הגרעינים כי הם לא נעשו בסיס למוקצה כיון שלא היו שם בביה"ש בכניסת השבת, ולזרקם או לנערם לתוך האשפה.

וכמובן שכן צריך ליזהר בשאר הפירות שיש בהן גרעינין שאינן ראויין לבהמה, לזרקם בלשונו על המפה או על הצלחת ולא יזרקם בידו.

ואין להקל ולשים פת או שאר דבר המיטלטל על המפה או על הצלחת, ולטלטלם אז למקום שרוצה, כי מלשון רבינו בסעיף סא שכותב "ואם יש פת על הטבלא או על המפה שהקליפות עלי' מותר להגביה עם הכל ולטלטלה לכל מקום", משמע שיש להקל רק אם כבר יש פת על הטבלא מקודם, אז יכולים לטלטל הטבלא עם הכל, אבל לא שישים פת על הטבלא אחרי שכבר יש הקליפות או הגרעינים שם להתיר טלטולו.

וגם אין לדמות למה שכותב רבינו בסעיף סו שיניח אצלם חתיכת פת ויטלטלם יחד, כי שם מיירי במקומות שדרכם להאכיל גרעיני התמרים לבהמות, ומותר לטלטלם, ורק אדם חשוב יחמיר על עצמו שלא לטלטלם אלא על דרך שינוי, היינו שיניח פת אצל הגרעינים ויטלטלם בידיו הגרעינים והפת ביחד, שזהו דרך שינוי. אבל במקומות שאין מאכילים גרעינים אלו כלל לבהמות, והם מקומות הרבה, אסור לטלטלם בידיו גם בדרך שינוי כזה עם פת.

ולכן העצה היחידה באכילת תמרים עם גרעינים וכיו"ב בשבת, היא לזורקם בלשונו על מפה או על צלחת ויטלטלם ע"י המפה או הצלחת למקום שרוצה, כנ"ל, מכיון שאי אפשר לנערם במקומם כי צריך לשימוש המקום.