בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים בקטע המתחיל 'הודו לד' גו' - "הגדול (או הש"ץ בשאר ימות השנה) מקריא הודו גו' וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'. וחוזר הגדול ומקריא: יאמר גו'...", עכ"ל. וכנהוג ומפורסם.

אבל בספר המנהגים - מנהגי חב"ד הובא קטע זה עם הוספה, וז"ל: "...וכל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'. הגדול (אומר ביחד עם המסובין הודו גו' ואח"כ) מקריא..." עכ"ל.

והיינו שהש"ץ (גם בכל ימות השנה, כהסוגריים בתחילת הקטע) צריך לומר הפסוק "הודו" ב' פעמים רצופות: פעם אחת כשקורא לכתחילה, ופעם שני ביחד עם המסובין (או הקהל) כשהם חוזרים מה שהוא אמר! וכן העתיקו בספר שבח המועדים ובאוצר מנהגי חב"ד.

ויל"ע מהו הטעם שלא נמצא הוספה זו בההגדה, ולאידך - מהו מקור ההוספה בספר המנהגים.

(ואמנם ראיתי הרבה שלא נהגו כן, וגם הרבה שלא ידעו כלל מזה! ויש לעורר לנהוג כן, דאע"פ שמטעם שהוא לא נוסף זה בההגדה - הרי כן הוא בס' המנהגים, וק"ל).

ולא באתי אלא להעיר.