שמעתי מרבנים מורי הוראה שאם מתפלל ביחידות תפילת שבת בביה"כ ויש ציבור בביה"כ צ"ל היקום פורקן השני ומי שברך, שהרי הסיבה שיחיד המתפלל אינו אומר זה, כיון של"ש לומר "כל קהלא קדישא הדין" וכן "את כל הקהל הקדוש הזה" אך כשנמצא עם צבור, שבטל הסיבה הנ"ל - במילא צריך לומר זה.

והי' נראה לי לדייק כן מלש' אדה"ז בסידור קודם ה"יקום פורקן" - "יחיד המתפלל אינו אומר יקום פורקן זה ולא מי שברך", משא"כ קודם תפילת ערבית של ליל שבת אחר סדר קבלת שבת כותב "אם מתפלל ביחידות יאמר זה אחר בנהירו דאנפין" ("ולומר ברכו" וכו'),

- דלכאו' שינוי הלשון טעמא בעי, שהרי בהשקפה ראשונה הוא אותו הדין ממש.

אלא הטעם הוא, שבנוגע לברכו כיון שהענין הוא שיענה במנין (וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג עמ' שז שאפי' אם ענה ברכו לפנ"ז ועכשיו מתפלל ביחידות צריך לומר זה) ולא נפ"מ כלל אם נמצא עם ציבור אם לאו, ולכן כותב הלשון "מתפלל ביחידות".

משא"כ בנוגע ליקום פורקן כיון שהענין הוא שנמצא עם ציבור כנ"ל (ולא אם מתפלל ביחידות או עם מנין) כותב "יחיד המתפלל", דמשמע שהאדם יחיד, שנמצא לבד ללא ציבור, (ולא שהתפילה היא ביחידות).

אבל שמעתי לדחות הראי', כיון שאפ"ל דיש סיבה אחרת לחילוקי הלש' הנ"ל, והוא שבקבלת שבת לאחר בנהירו דאנפין כותב בסידור "חצי קדיש, ברכו" וזהו רק אם מתפלל בציבור כפשוט, וע"ז בא לומר שאם מתפלל ביחידות יאמר זה "ולומר ברכו" וכו'. משא"כ ביקום פורקן שלא בא כהמשך ללפנ"ז אז כותב הדין כמות שהוא "יחיד המתפלל אינו אומר יקום פורקן וכו'".

אמנם נראה לי להוכיח כן - שגם ביחידות צ"ל "יקום פורקן" אם יש ציבור בביהכנ"ס - משינוי ל' אדה"ז בסידורו בתחנון שאחרי שמו"ע של שחרית ומנחה, וז"ל שם "המתפלל ביחיד אין אומר זה" ("ויעבור ה' וכו'") שכאן לא כותב אם מתפלל ביחידות כ"ולומר ברכו" מהסיבה הנ"ל שב"יקום פורקן".

אך כותב "המתפלל ביחיד" וביקום פורקן כותב "יחיד המתפלל" והיינו מכיון שבנוגע ל"ויעבור ה'" העיקר שיהי' המנין ולא נפ"מ כלל אם נמצא עם ציבור אם לאו, לכן כותב המתפלל ביחיד דהמשמע שהתפילה היא ביחיד (ד"ביחיד" קאי על התפילה ולא על המתפלל). משא"כ ביקום פורקן משנה וכותב "יחיד המתפלל" דיחיד כאן קאי על המתפלל ולא על התפילה שאם הוא ביחיד, דהיינו ללא ציבור, לא יאמר זה.

וכסעד להנ"ל (שביקום פורקן צ"ל גם כשמתפלל ביחידות) יש להוכיח מלש' אדה"ז במחזור, בשחרית ליוה"כ קודם יקום פורקן שמביא ג"כ הדין שביחיד לא אומרים, אך בשינוי לשון, וז"ל "יחיד המתפלל בביתו אינו אומר יקום פורקן זה ולא מי שברך", דמשמע שדוקא כשבביתו שנמצא ללא ציבור, אך בביה"כ, בכל מק' אומר, גם אם מתפלל ללא המנין.

אמנם, יש לעיין בטעם שינוי הלשונות מהסידור למחזור שרק שם מזכיר (המתפלל) "בביתו" ועוד שינוי נמצא בתפילת ר"ה יחיד המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן, משא"כ בשבת ויוה"כ "אינו אומר".

אלא שראיתי בהוצאות האחרונות של המחזורים ששינו וכתבו בכולם כבשבת "יחיד המתפלל אינו אומר יקום פורקן זה ולא מי שברך". ויל"ע.