בגליון האחרון - תתסו (עמ' 49) הביא הרב איה"ס שי' משו"ת אג"מ או"ח ח"ג סי' לח, האם קבלת שבת של הבעל אוסר אשתו לעשות מלאכה בשביל בעלה, שיש לדון מדין "וינפש אמתך", ובעל אג"מ דן בזה להחמיר (להדיעות שתוס' שבת דאורייתא), ע"ש באורך.

ודעת הרב הנ"ל בפשיטות להתיר, ע"פ דברי אדה"ז בסי' רסג סכ"ה ובקו"א סק"ח, שגם מי שהתפלל מעריב יכול לעשות ישראל שליח לעשות מלאכה בשבילו, וא"כ "פשוט, שלפ"ד רבינו אין שום איסור לעשות מלאכה עבור בעלה אע"פ שהוא קיבל שבת כיון שזה נקרא איסור שחוץ לגופו", ע"ש בדבריו.

ויש להעיר: דהנה אי משום הא לא איריא, ולכאו' אין הדברים פשוטים כ"כ, שהרי בשלמא בנדון אדה"ז שמיירי לענין "חומרות וסייגים השייכים לשבת" (ל' אדה"ז בקו"א הנ"ל) - היינו דינים דרבנן כגון אמירה לעכו"ם כו' (שהם בגדר חומרות וסייגים - שבזה מיירי בקו"א שם), הנה שם שפיר כתב אדה"ז ש"לא קיבל מסתמא אלא איסורים התלויים בגופו אבל לא התלויים חוץ לגופו כגון אחר העושה בשבילו שלא יצטרך למחות וה"ה לענין אמירה שאין בה משום איסור שליחות . . וזה ודאי לא קבל עליו".

אבל כאן הנדון הוא בנוגע איסור דאורייתא (לפ"ד האג"מ) של "וינפש אמתך", וא"כ אין זה דין הנוגע ותלוי בקבלתו (האם קיבל עליו הדינים או לא), אלא כיון שחל עליו (ע"י קבלתו) דין תורה של תוס' שבת, לכאו' חלים עליו כל הדינים דאורייתא התלויים בזה אפי' אלו שהם חוץ לגופו ג"כ, וא"כ עדיין יש לדון (לפי חידוש האג"מ ששייך בזה דין של "וינפש אמתך") שחל עליו דין זה ע"י קבלתו. ולכאו' אין ראי' מקו"א הנ"ל לחלק בדיני שביתת שבת גופא (בדינים דאורייתא שלו) בין דברים שהם על גופו או חוץ לגופו.

[ואולי יש להוסיף (ולהמתיק) ע"פ המבואר בלקו"ש חל"א משפטים (ב) בגדר הדין של "וינפש בן אמתך והגר", שלפי אופן הא' שם הוא פרט בשביתת הישראל, שבשעה שהן עושים מלאכה חסר בשביתתו של הישראל, ע"ש בס"ה שכ"ה דעת הרשב"א, וא"כ י"ל כנ"ל שבקבלת תוס' שבת הרי קיבל על עצמו כל הדינים דאורייתא שתלוי בשביתתו, וא"כ גם הדין של "וינפש" בכלל, ובלא זה חסר בעצם שביתתו - ולפ"ז י"ל שאינו נחשב דבר שחוץ לגופו].

אלא שעל עצם חידושו של האג"מ שיש באשה דין של "וינפש", כבר הקשו פוסקי זמנינו (לבד מה שכנראה הוא עצמו מפקפק בזה ע"ש) - ראה שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' לה (מובא ב"פסקי תשובות" סי' רסג אות כד), וא"כ אין קבלתו של הבעל אוסר אשתו במלאכה אפי' הוא בשביל הבעל1.

אמנם יש להוסיף ולהבהיר, שפשוט שכל השקו"ט הנ"ל הוא דוקא אם הבעל קיבל עליו שבת בתור יחיד, אבל אם הוא קיבל עם ציבור המתפללים מוקדם כבר דנו האחרונים האם חל קבלתו על אשתו כיון שנגרר אחר בעלה, וכמבואר עד"ז בפמ"ג סי' רסג משב"ז ס"ק א', וכפי שהאריכו פוסקי זמנינו בזה (ראה המצויין ב"פסקי תשובות" שם אות יט). ולכאו' כן נוטים גם דברי האג"מ שם בהמשך התשובה, שבעצם חל עי"ז גם על אשתו ג"כ [ רק שיצא לחדש שתלוי בטעם וסיבת ההקדמה ע"ש, וגוף החידוש צ"ע וכבר חלק עליו כמה מפוסקי זמנינו ואכמ"ל].

ואולי יש להביא כדמות ראי' שגם דעת אדה"ז הוא כן - שאשתו (וב"ב) נגרר אחר קבלתו של הבעל שהתפלל עם ציבור - ממש"כ בסי' תקכז ס"ח "ולפי שאין הכל בקיאין בהלכה זו (- לגמור כל צרכי שבת ביו"ט בעוד היום גדול) לפיכך נהגו כשחל יו"ט בע"ש שמקדימין להתפלל ערבית של שבת מבע"י שהכל הן זריזין למהר לגמור כל צרכי שבת קודם תפלת ערבית של שבת", שלכאו' כולל בזה גם הבני בית שאינו בבית הכנסת, שמקפידים לגמור צרכי השבת קודם קבלת הציבור, ולכאו' טעם הדבר הוא כנ"ל, שבני הבית נגררין ג"כ אחר הציבור2. [ויש לעיין, אם יש גם להביא ראי' מכאן דלא כמ"ש האג"מ שתלוי בטעם ההקדמה, ורק הקדמה שהוא מצד "כוונת מצוה לקדושת השבת שיהי' תוספת יותר גדול או בשביל חשש שלא יבואו להתאחר במלאכה" מגרר הב"ב אחר הבעל, משא"כ הקדמה מטעמים אחרים - ובנדון סי' תקכז הוא לוודא שיהי' כל הצרכים מוכנים מבעוד היום גדול, ויל"ע אם לדעתו זה נכלל ב"חשש שלא יבואו להתאחר במלאכה"].

ואולי יש להעיר עד"ז מאדה"ז סי' רסג סוף ס"ו3.

*) לזכות שרה שאשא בת חנה - נולדה כה אלול תשס"ג.

1) גם יל"ע - ולא ראיתי אם דנים בזה - האם שייך להשקו"ט (ראה פרמ"ג סו"ס רסו במשב"ז, שו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' סד - מובא בדע"ת סי' רמו ס"ג) בנוגע שביתת בהמתו כו' האם הוא גם בזמן תוס' שבת או דוקא ביום שבת עצמו, והאם יש לדמות בזה דין "וינפש" לדין שביתת בהמתו.

2) חוץ אם נימא שמיירי בעיר שיש רק בית הכנסת אחד.

3) וראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' יז אות ו' מש"כ בזה, ולכאו' אין דבריו מוכרחים. ואכמ"ל.