כתב אדה"ז בהל' ציצית שבסידור: "הנקב שמכניס בו חוטי הציצית צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלא קשר אגודל . . והרחקה זו לצאת לכל הדעות צ"ל מסוף רוחב הטלית . . וגם מסוף אורך הטלית . . רק שבטלית גדול יעשה נקב אחד לבד ויכניס בתוכו הד' חוטין ויכפילם לח' וימתחם לאורך הטלית . . ויקשרם שם על צידי הטלית למעלה ממלא קשר גודל מזוית הטלית שלמטה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי ולא בכנפי אלא בגובה הכנף למעלה ממלא קשר גודל מהזוי[ו]ת1 [הגה"ה ..] ולא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר הראשון אינו נקרא גדיל עדיין (שלכן אינו עולה בחשבון ומדת אורך הציצית שהוא רוחב י"ב גודלין אחר שנכפלו לח' חוטין וצ"ל שיעור זה מלבד מה שמהנקב עד הקשר) . . אזי עצה טובה לו לעשות עוד נקב קטן סמוך לשפת הטלית . . למעלה מקשר גודל מהזוית שלמטה ולהעביר שם חוט הכורך . . קודם שיתחיל לכרוך".

הנה נתבאר שהסיבה שצריך לקשור הציצית בצד הכנף, היא בכדי שלא תרד למטה מקשר גודל, שהרי מהנקב עד תחילת הקשר אינו נקרא "גדיל" עדיין. וכן עד"ז כותב בהמשך לגבי ט"ק: "ובטלית קטן יש לעשות ב' נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב ויכניס הד' חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויקשרם ויהדקם סמוך לבגד ממש כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל".

היינו שאי"ז מספיק שיהא הקשר תלוי בתוך השיעור, אלא צריך שיהי' קשור שם דווקא, וכשהנקב נמצא במקום הראוי, הוא גורם שהקשר יהי' במקום הראוי.

וצריך ביאור: הרי אנו מרחיקים הנקב בטלית מסוף הכנף מלא קשר גודל הן באורך והן ברוחב כלפי פנים, וזה נלמד ממ"ש "ועשו להם ציצית על כנפי", ואיך א"כ לומד רבינו מלשון דומה בפסוק אחר שנאמר "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות", שדי בכך שהקשר יהיה בשולי הטלית מבחוץ, אלא שיהיה בגובה כמלא קשר גודל, (ואין אומרים עד"ז בנוגע למקום הנקב)2. ולכאורה אם היו עושים כבטלית קטן ב' נקבים, ויקשור ויהדק הציצית סמוך לבגד, אז גם הנקב וגם הקשר יהיו בתוך השיעור הראוי, (ובשביל שיהיה נוטף על קרן הזויות -כפי שכותב שם בהג"ה- יכול לקשור באמצע עשיית הציצית סמוך לשוליים, או שיואיל כפי שכתב לגבי טלית קטן: "ויש מדקדקין לעשות הנקבים באלכסון קצת בכדי שכשתהא הציצית תלויה למטה לשולי הבגד תהא נוטפת (פי' נוגעת) ומכה שם תוך מלא קשר גודל מהזוית בשולי הבגד לרחבו לחוש לדברי המצריכים כן". וצ"ע.

על דברי אדה"ז דלעיל שהקשר צ"ל בגובה הכנף, כתב האשל אברהם (מבוטשאטש) מהדו"ק סוס"י יא: "מ"ש הרב תניא ז"ל אודות קשר הציצית תוך אגודל . . ואיני יודע כעת אם כתב כן מסברא דנפשיא ואנו אין לנו לדרוש משמעויות פסוק בהלכות וכו'". והעירני אמו"ר שי' משיחת כ"ק אדמו"ר אחש"פ תשכ"ח ("שיחות קודש" ח"ב ע' 59, כאן בתרגום ללה"ק): "...א"א לתרץ שרש"י מדבר בדרך הפשט. ואילו אדה"ז מדבר כפי שהעניין ע"פ ההלכה. - היות וגם בהלכה הדין הוא שצריך להיות חבוש בבית-האסורים באופן של יושבי חושך וצלמות, כפי שפוסק אדה"ז בבה"נ (פי"ג סעי' ב'): "ומי שהי' חבוש בבית האסורים ע"י עסקי נפשות ויצא או על עסקי ממון אם הי' מעונה בכבלי ברזל" - שאדה"ז לומד דין זה מהפסוק יושבי חושך וצלמות3 - שדרך אגב רואים מעניין זה שניתן ללמוד דין מפסוק. כידוע השאלה אם לאחר חתימת התלמוד גם ניתן ללמוד דין מפסוק"4.

1) בהוצ"ח דשוע"ר, ובסידור עם "ציונים מקורות והערות" הגירסא כאן היא "מהזוית" (ולא "מהזויות"), וכ"ה בכת"י מהרי"ל (נדפס בסי' הנ"ל ע' תרלה), ובסידור עם דא"ח. ולפ"ז ההבנה במ"ש "שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי", היא לימוד על מקום עשיית הקשר בטלית, שהוא למעלה ממלא קשר גודל מהזוית שלמטה, כי זה מה שנזכר שם ממש בסמוך לפנ"ז.

אך כדייקת שפיר, נראה שמפסוק זה לומד (וכן הוא בש"ס ובשו"ע ובשוע"ר) על מקום עשיית הנקב שבטלית, דבזה מיירי שם בתחילת העניין (ושם לא הביא את הלימוד על זה), שהוא "למעלה ממלא קשר גודל מהזויות", (ומ"ש שם סוג הנקב, ומקום הקשר הוא כעין מאמר המוסגר שם). דאם לא כן אינו מובן, א). דהרי מקום הקשר נלמד כמ"ש מיד בהמשך "שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות", ולמה צריך הלימוד מ"על כנפי". ב). דמייד לאחר שמביא לימוד זה, ד"על כנפי", כותב: "ולא די במה שהנקב . . הוא למעלה מקשר גודל", ואם לא נאמר שלפנ"ז דיבר על מקום הנקב, אין משמעות ללשון זו. הגירסא "מהזויות" נמצאת בסי' תו"א, סי' מהרי"ד, ובסוף שוע"ר.

לאחר כותבי כל זאת, ראיתי שבכל ההוצאות הישנות הנ"ל כתבו כן - זוית/זויות - לאורך כל הל' ציצית, כך שא"א לדייק מזה לגמרי, אך שאר הדיוקים עדיין במקומם.

גם יש לעיין אם ההגדרה "לשונו הזהב" הנזכרת בקשר לשוע"ר נאמרת במלואה גם על ה'סידור' (ובמיוחד בהקשר להל' ציצית), שהרי נראה שהייתה מעורבות למהרי"ל אחי רבנו כנ"ל שהל' ציצית שבסידור נכתבו בכתב ידו (כנראה ע"פ מה ששמע, עם הגהות רבינו), וכן בהקדמה לספיה"ע הוסיף מעצמו (שעה"כ פמ"ט סוסק"ב, וראה גם שם פל"ז סק"ה, אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ב ע' קכד, ח"ה ע' ז'. אבל ראה שם חי"ג ע' סא שכתוב כן על לשון מאמר בתו"א. ולהעיר שגם בשוע"ר ישנה הגה"ה שכ"ק אדמו"ר הצ"צ מעיד שהיא מכת"י מהרי"ל).

2) באשל אברהם (בוטשאטש, מהדו"ת סו"ס יא) כתב על דברי רבינו הנ"ל: "ולהסוברים שברוחב הבגד שייך ג"כ סגנון אגודל, הרי אין הקשר העליון למעלה מאגודל ברוחב הבגד". פי' דבריו: דלמאן דמצריך הרחקת קשר גודל הן באורך והן ברוחב, הרי באופן תליית ציצית בנקב א' א"א שיהי' הקשר הראשון למעלה מקשר גודל מהשפה הן באורך והן ברוחב, שהרי חוטי הציצית תלויין על שפת הבגד וחודו.

ובסידור 'עם ציונים מקורות והערות' (ע' לו הע' 29) כתב ע"כ: "וא"כ הזהירות שכתב רבינו כאן - שגם בטלית גדול יהי' הקשר למעלה מקשר-גודל - הוא רק למאן דס"ל דשיעור הרחקת קשר-גודל באורך לבד נאמר, ולא ברוחב, וכו'".

אך באמת זה י"ל דכן מיירי לכל הדעות, ואין שייכות בין המחלוקת דמקום הנקב לדין של מקום הקשר. דאם נאמר שיש שייכות, אז כפי שא"ז מתאים אם מאן דס"ל שמלא קשר גודל צריך שיהי' מרוחב הטלית, כך א"ז מתאים גם עם מאן דס"ל שהוא מאורך הטלית, שהרי לב' הדעות צ"ל מלא קשר גודל בתוך עומק הכנף (והמחלוקת היא רק אם צד א' סגי או צריך מב' הצדדים), והרי אפי' על גדיל הבגד כתב רבינו בשו"ע שלו, סי' יא סי"ט: "אם יש גדיל שקורין (לייסט) בשפת הבגד שגודלין שם כדי שיהיה חזק בין שהגדיל הוא בשפת רוחב הבגד בין שהוא בשפת אורך הבגד לא יטיל את הציצית שם בגדיל אע"פ שהוא [מרחיק] מלא קשר אגודל משפת הכנף כגון שהגדיל הוא רחב אעפ"כ אין מטילין בו ציצית משום שנאמר על כנפי בגדיהם והגדיל אינו נחשב עיקר מן הבגד אלא הוא טפל ומשמש לבגד". ע"כ. וכאן הרי הקשר מחוץ לכנף לגמרי.

וההסבר בזה י"ל: דטעם הדעה שמצריכה שהנקב יהי' מלא קשר גודל מאורך ומרוחב הוא, דאם יעשהו רק מאורך, אמנם יתקיים מ"ש "על", כיוון שהוא בגובה הנכון אך לא יתקיים "(על) כנפי", שהרי במציאות הוא עדיין בכנף (מהרוחב).

אך כשמדבר על הקשר, הנה מכיוון שנקבע (מאיזו סיבה שתהי') שמקומו הוא מחוץ לכנף הרי אם יעשהו בתחתית הכנף בריחוק מלא קשר גודל מקרן הזויות אמנם לא יהי' זה בכנף (וכנדרש), אך יחד עם זאת לא יהי' זה "על (כנפי)". לכן גם דעה זו תפרש הלימוד ממ"ש "גדילים . . על ארבע כנפות" רק ביחס לגובה, דאין כאן כל מציאות שסותרת ל"על . . כנפות".

והשאלה שבפנים היא על ב' הדעות, שאותו לשון הפסוק מתפרש פעם על פנים הכנף, ופעם על מחוץ לכנף.

3) ראה 'שער-הכולל' פכ"ג ס"ק ב. ולפי מ"ש שם, סרה גם תמיהת המ"ב בסי' ריט ב'ביאור הלכה' סוף ד"ה "חבוש" ואכ"מ.

4) וראה גם סי' 'עם ציונים מקורות והערות' עמ' לז בשוה"ג.