בגליונות האחרונים (תתסג (עמ' 83 ואילך), תתסד (63) ותתסה (66)), דנו לגבי קטן שנתגדל ביום א' לענין הבדלה. ונתסתפקו בכמה נקודות, ובקצרה:

א) הרי בשבת לא הי' בר-חיובא, ואם כל עיקר חיוב הבדלה בא מחמת השבת, יש לומר, שכמו שלא הי' חייב בשבת (מה"ת), כמו"כ אינו בדין הבדלה. (וע"ז הביאו משו"ע אדה"ז סו"ס רצ"ו בנוגע לגדר חיוב הבדלה, וציינו ללקו"ש חל"א יתרו. ע"ש).

ב) אם קידוש והבדלה הם חפצא אחת (ראה לקו"ש הנ"ל), יש לומר שמאחר ולא הי' מחוייב בקידוש, א"כ לא יתחייב גם בהבדלה.

ג) הי' מחוייב בשבת (ובקידוש) מדין חינוך, וא"כ דומה לדין קטן שנתגדל באמצע ספה"ע, דספק אם מה שספר מדין חינוך חשוב לענין חיובו מה"ת.

[ובהמשך לזה הביאו בגליון תתסד (שם) מה שנפסק להלכה (שוע"ר סו"ס שמג) שגדול טוב שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה ולכפרה על מה שעבר בקטנותו, שמזה נראה שלא הי' מופקע לגמרי ממצוות התורה בקטנותו.

ויש להעיר, שדבר זה נמצא בלקו"ש ח"ד (ע' 1249): "הא דקטנים אינם בני מצוה, לכאורה, יל"פ בשני אופנים: א) דאין התומ"צ שייכים אליהם, כי לגדולים דוקא נתנו. ב) לכל ישראל ניתנה התומ"צ, אלא דקטנים אינם בני חיוב ועונש, דלאו בני דעה נינהו . . הדין דגדול טוב שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה וכפרה על מה שעבר בקטנותו . . - מוכיח כאופן הב'"].

ויש להעיר בכהנ"ל בהקדים מה שהביאו (גל' תתסג שם) ב' הדיעות בשו"ע סרצ"ו אם הבדלה תלוי' בשמירת שבת. וכתבו שלדיעה שאינה תלוי' בשמירת שבת, לכאו' ברור שחל גם על מי שנתגדל במוצ"ש.

ויש לעיין בזה, דהרי גם אם אינה תלוי' בשמירת שבת, הרי סו"ס גדרה הוא "שתקנו חכמים להבדיל בין קדש לחול", ואם אצל אדם זה לא הי' ה"קודש" איך יבדיל "בין קדש לחול". וגם יש לעיין, מתי חל חיוב זה - בקודש או בחול. בפשטות נראה שחל ביציאה מקודש לחול, ואף שגם הקטן נתגדל ביציאת יום ז' ליום א', אבל אצלו אי"ז מקודש לחול, וא"כ לכאו' איך יחול עליו חיוב זה. ובזה לכאו' אין חילוק בין ב' הדיעות בשו"ע שם.

אלא שלפי המובא לעיל מ"ש כ"ק אדמו"ר, דמהדין בסשמ"ג ש"לכל ישראל ניתנו התומ"צ, אלא דקטנים אינם בני חיוב ועונש", מוכח שקדושת השבת שייכת גם לגבי קטנים, אף אם לא הי' חיוב חינוך. וא"כ נראה פשוט שחל עליו חיוב להבדיל בין קודש לחול, ומיד כשנתגדל בא גם חיוב זה.

בסגנון אחר: אם נאמר כאופן הב' הנ"ל, דגם אצל קטן ישנה המציאות דשבת מדאורייתא, ורק שלא חלים עליו החיובים שמחמת השבת (שאין על מי שיחול החיוב, דלאו בני דעה נינהו), אבל ברגע שנתגדל, חלים עליו כל החיובים, גם חיוב מחמת השבת. לפ"ז י"ל לכאו', דגם אם נאמר שחלות חיוב הבדלה אינו בחול, וגם לא ביציאה מקדש לחול, אלא החיוב חל יחד עם שבת "לקדש את יום השבת בדברים . . בכניסתו וביציאתו", ואז עדיין קטן הוא, מ"מ מאחר שמעשה המצוה עושה אחרי שכבר נהי' גדול - חל עליו החיוב. כי בחיוב לא חסר כלום גם כשהי' קטן, אלא רק שחסר על מי יחול החיוב, ואם בעת מעשה המצוה גדול הוא, שוב אין מניעה לחלות החיוב.

(ומה שכתבו שלדיעה הא' תלוי בשמירת שבת, וא"כ מאחר שהי' פטור משמירת שבת לא יתחייב בהבדלה, (בנוסף לזה שעפהנ"ל יש מקום לדון אם קטן נחשב מופקע לגמרי משמירת שבת, הנה מלבד זאת, מה שכתבו) אינו מדויק, כי בשו"ע לא נאמר שהבדלה תלוי' בשמירת שבת, אלא שבא לבאר אם נשים חייבות, שהרי הוא מ"ע שהזמ"ג, מ"מ כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, וכמו שחייבות בשמירת שבת חייבות ג"כ בזכירתו. משא"כ לטעם השני, התק"ח לא קשור כלל עם שמירת שבת, אבל לא שזכירת השבת תלוי דוקא בשמירתו).

ועוד יש להעיר, גם אם קידוש והבדלה הם חפצא אחת (ראה כמה אופנים בזה בלקו"ש חל"א הנ"ל), לכאורה יהי' מחוייב בהבדלה, ואדרבה, אולי יהי' לו (מה"ת) גם מצות קידוש:

דהנה, מלבד שעפהנ"ל לא מופקע מקידוש, רק שעליו לא חל החיוב, הרי ידוע שיטת כ"ק אדמו"ר בכ"מ, ששייכים חיובים (גם מה"ת) לקטן. וכמו שמבואר בלקו"ש (חי"ז ע' 69 ואילך, חכ"ו ע' 75 ואילך, וראה חי"ז קדושים ד', ולהעיר מחל"ה וירא-א) שמוכרח לומר שקטן מחויב ללמוד הלכות המצוות שיתחייב בהם לכשיגדיל, כדי שלא יכשל בהם. וכן אם נתגדל ביום ראשון של חה"ס, שמחויב מה"ת להכין הד"מ בקטנותו (הערה 54 בחכ"ו שם), ע"ד הכשר מצוה. ועד"ז בקטן שנתגדל בשבת ט"ו אדר שבערי המוקפות (פורים משולש), שאז מקדימין קריאת המגילה לי"ד, ואף שאז עדיין קטן הוא, י"ל ע"ד הענין דהכשר מצוה, שחייב במגילה, כדי לצאת ידי חובתו שיחול עליו כשיגדיל.

ובהמשך לזה מבאר (חכ"ו שם) הדין שקטן שנמנה על פ"ר ואח"כ נתגדל, פטור מפ"ש, כי מאחר שפ"ר ופ"ש הם ענין אחד - קרבן פסח, ומחוייב הוא בפ"ש, הרי הוא שייך לחיוב עשיית הפסח כבר בתחילת החיוב - בפ"ר, בתור הכשר לפ"ש, אף שלא שייך לומר שחייב בפ"ר כשהוא עדיין קטן, ובמילא אי"ז נחשב שקיים פ"ר, מ"מ מעשה עשיית הפסח יש לו, וזה פוטרו מפ"ש.

ועד"ז אולי יש לומר בנדו"ד: אם נאמר שקידוש והבדלה הם ב' חלקים ממצוה א', יש לומר שאם קידש בהיותו קטן, הר"ז לא רק קיום דין חינוך דרבנן, אלא גם בתור הכשר לחיוב ההבדלה שלו, ואם נאמר שהם חפצא אחת ממש, וכשחסר א' מהם חסר בכל המצוה, אולי יש לומר שאז גם מחוייב לקדש בתור הכשר, לצאת ידי חובתו שיחול עליו בהבדלה. וע"ד מ"ש כ"ק אדמו"ר גבי פורים משולש (אלא שבזה יש לחלק, שהרי שם נתגדל בט"ו (פורים), ורק שא' ממצוות היום קיומה בהיותו עדיין קטן, כלומר, מקרא מגילה מסתעף מהיום דפורים, והואיל והוא גדול בפורים, חייב הוא בכל המצוות דפורים ג"כ. אבל כאן ברור שקידוש לא מסתעף מהבדלה, אלא שניהם חיובים שוים, ורק שחסר בקיום ההבדלה בלא קידוש. ועצ"ע).

ומדאתינן להכי יש להעיר עוד: בגליון תתסד (שם), הביא הרי"ז פלדמן מעשה מתשכ"ד, ששאל בנוגע לקטן שנתגדל באמצע חה"ס, אם צ"ל ברכת שהחיינו שוב אחרי שנתגדל, וענה כ"ק אדמו"ר: "בכלל שאלה לרב. [כנראה מדין ספה"ע שקטן שהגדיל מברך - אצ"ל]".

ולכאו' תמוה, הרי בספה"ע ביאר כ"ק אדמו"ר (לקו"ש ח"א ע' 271) שמברך, כי מה שספר מדין חינוך "אחשבי", ולא חסר אצלו ספירת אותם הימים מקודם שהגדיל, ולכן יכול להמשיך בברכה. אבל כ"ז כשצריך רק לחשבון דמ"ט יום, אבל לשהחיינו לכאו' אי"ז שייך (כמו שהעיר הרי"ל אלטיין בגליון תתסג, וכמו שהעירו המערכת בגל' תתסד מלקו"ש חל"ז ע' 16 הע' 19 בשוה"ג, שמבואר שהשאלה בזה אם תרי דרבנן מפיק חד דרבנן).

ואמנם שקלו וטרו (ראה מנ"ח מצוה ש"ו) בנוגע לספה"ע, מדין אי דרבנן מהני לדאורייתא, אבל אינו ברור כלל שהמסקנא היא שרבנן מהני לדאורייתא, ואדרבה, בלקו"ש ח"א שם נוקט בפשיטות שלא מהני, וא"כ אי"מ כוונת כ"ק אדמו"ר "כנראה מדין ספה"ע שקטן שהגדיל מברך".

ואולי י"ל שכוונת כ"ק אדמו"ר היא, (לא לחידוש בלקו"ש ח"א, אלא) להנתבאר לעיל, שמעשה שעושה בקטנותו שמכשיר לחיובו בתור גדול, מועילה לו מה"ת, וא"כ גם בספה"ע, מאחר שצריך לספירת הימים לפני שנתגדל, ע"מ לצאת ידי חיובו בתור גדול, ה"ה מועילים לו מה"ת. וכן יש לומר גם בנוגל לברכת שהחיינו (שאפי' אם החיוב הוא על כל ימי החג), מאחר שהוא חיוב אחד - הרי מה שבירך בקטנותו פוטרו גם כשנתגדל.

ודבר זה מפורש בלקו"ש חכ"ו שם הערה 57: "ולהעיר שע"פ המבואר בפנים יש לומר עד"ז גם בהשקו"ט הידועה בקטן שהגדיל באמצע ימי הספירה, שספירתו בקטנותו מועילה לו מה"ת לכשיגדל".