בגליון תתצג (ע' 64) ממשיך הרב י. ד. ק. שי' לטעון שלדעת המהרש"ל וסיעתי' זה שבנ"ח אמרינן דאשתו כגופו והבעל מוציא את אשתו, הוא גם כשהבעל אינו בביתו והוא מדליק במק"א, מ"מ מוציא בזה את אשתו ועפ"ז גם פשוט לדעתו, שגם פנויות יוצאות י"ח נ"ח ע"י מי שעתיד להיות הבעל וכו' ע"ש.

ומוכרחני לומר אחר בקשת מחילה וכו' צ"ע קצת בדבריו, שמלבד שעצם הדבר שכתב שיש כאן שני ענינים באשה שבעלה מדליק במק"א: עצם המצוה, ומה שנחשב כאלו הדליקה בעצמה וכו' הוא לכאו' מופרך, וכדלקמן. הרי גם לדעתו איך רוצה לתלות זאת במהרש"ל שישנו מושג של 'אשתו כגופו' שהבעל מוציא את אשתו י"ח נ"ח - במקרה שהבעל לא נמצא בביתו - בזמן שלדעת המהרש"ל (באותה תשובה שבה הוזכר הענין דאשתו כגופו - סימן פ"ה) אסור לבעל שמתארח אצל אחרים להדליק בעצמו כיון שאשתו כבר מדליקה עליו בבית, ואפי' אם ירצה לכוין שאינו רוצה לצאת בהדלקה שמדליקים עליו בביתו אינו יכול.

וא"כ איך אפשר לומר שלפי המהרש"ל הבעל שנמצא מחוץ לבית מוציא את אשתו מדין אשתו כגופו? וממילא זה פשוט שאין לו לתלות את יסודו שהבעל מוציא את אשתו גם כשהוא מחוץ לבית - שכאילו זה כבר נמצא במהרש"ל, והרב הנ"ל רק בא להוסיף שה"ה גבי פנויות.

אך גם לדעת החולקים על המהרש"ל (התרוה"ד בסימן ק"א) שס"ל שיכול הבעל להדר ולהדליק בעצמו, הרי גם לדעתם פשוט שהוא אינו יכול להוציא את אשתו וחייבת להדליק בביתה, ובפירוש כתבו האחרונים לדעת התרוה"ד (ראה בהנסמן באנצ"ת ע' חנוכה ע' רסג-ד) שגם לסוברים שאיש ואשתו די להם בנר אחד אף למהדרים, הרי זה כשהם במקום אחד אבל לא כשכל אחד מהם במקום אחר.

ומלבד כל זאת שלא נמצא שום פוסק שהזכיר שהבעל מוציא את אשתו גם כשהוא מחוץ לביתו, הרי גם מסברא איני מבין כלל איך רצה לומר שבמקרה שהאשה שבעלה בדרך מכבדת מישהו שיבא להדליק בשבילה את הנר שלה, ועי"ז יוצאת י"ח מדין שליחות וכו' הרי שבזה עדיין חסר לה את המצוה שכאילו היא הדליקה ועדיין צריכה לבעלה שנמצא במק"א שידליק את הנר שלו ועי"ז יש לה את ענין ההידור?! והרי זה שמישהו יכול להדליק בשבילה בביתה ובשליחותה הוא גם כשאין לה בעל, והאם אז יחסר לה את ההידור, והרי ההידור הי' שלכל אחד יש את הנר שלו, וכשהוא מדליק בביתה הרי זה הנר שלה ומה צריך עוד להבעל שישלים. ולאידך לדבריו לאחרי שהבעל כבר הדליק במק"א וזה לדעת הרב הנ"ל נחשב כאילו הדליקה בעצמה ממש, איך תוכל לחזור ולהדליק את הנר שלה, וממילא אם תרצה להדליק בביתה או בעצמה או ע"י שליח תצטרך לברר שהבעל עדיין לא הדליק במקום שבו הוא נמצא!

ומה שממשיך שם הרב הנ"ל לבאר, שעפ"י דבריו יתורץ מה שהקשה 'הברכת רפאל' על המהרש"ל הרי גם בהדברים בגליון תתצב כבר אמרתי כן, בלי דברי הרב הנ"ל, ולאידך מה שהביא משו"ת 'חלקת אברהם' שכתב שבמצוה זו רצו חז"ל שהאשה תצא י"ח בעצמה ודוחה את דברי המהרש"ל, הנה אין הספר הנ"ל תח"י מהן הוכחותיו, אבל טענתו נשארת גם לאחרי דברי הרב הנ"ל.

ויש להאריך בזה עוד, אך דומני שדי בהנ"ל להבהיר שלא לחנם טרחו הפוסקים וכן כ"ק אדמו"ר לבאר הטעם למה פנויות אין מדליקות בפ"ע ולא עלה על דעתם להכניס כאן הענין דאשתו כגופו.

ורק אוסיף עוד נקודה כללית שגם לולא כהנ"ל אין ראוי לדמות בין מה שהאריז"ל והרבי דיברו כטעם "רוחני" על הפטור של נשים ממ"ע שהז"ג שזה מצד שהבעל בהוה או בעתיד פוטרם, שפשוט שגם אשה שיודעת שבעלה נמצא בבית הרפואה או בבית האסורים רח"ל ואינו מניח תפלין, ומ"מ מובן וגם פשוט שגם לדעת האריז"ל היא עדיין פטורה מתפלין, לבין מה שהזכירו הפוסקים בנ"ח שאת ההידור בעלה מוציאה מדין אשתו כגופו שפשוט, שאם לפועל בעלה אינו מדליק מאיזה טעם שהוא אולי צריכה להדליק בעצמה. וק"ל.