בגמרא עבודה זרה לח, א: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב, כל הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי גויים, בסורא מתני הכי. בפומבדיתא מתני אמר כו' כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גויים. מאי בינייהו, איכא בינייהו דגים קטנים. ר"ת פסק כקולי שני הלשונות וכן הסכימו הפוסקים, וכן נפסק בשו"ע.

וכבר ביארו המפרשים שהסיבה שדברים הנ"ל אינם צריכים להיות בישול ישראל הוא מפני שכל הגזירה דבישול עכו"ם הוא שלא יבואו לידי חתנות, ודברים הנאכלים חיים ושאינם עולים על שולחן מלכים אין אדם מזמן את חבירו לסעוד עליו, ובמילא אין כאן מקום לגזירה מפני שלא יבואו לקירוב הדעת.

עולה על שולחן מלכים

בגדר דעולה על שולחן מלכים, כבר דשו בו רבים. אבל המוסכם הוא, אשר כל דבר שלא יוגש בסעודה אשר אדם עושה לאיש אשר חפץ ביקרו, וכגון כאשר מזמן את חבירו שעומד איתו בקשרי עסקים, או סעודה שעושה לכבוד חתונת בנו, אינו בגדר דעולה על שולחן מלכים. והדברים מפורשים, דבר שאין אדם מזמן את חבירו לסעוד עליו, אינו מביא לקירוב הדעת ואין בו חשש חתנות ואינו בגזירה דבישול עכו"ם. לפי הנ"ל לכאורה פשוט שאין פאטייטא צ'יפס עולים על שולחן מלכים ואינם נכללים בגזירה דבישול עכו"ם, ופוק חזי כו'.

אמנם יש לציין את דברי הגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי חלק י סי' קכד) שרוצה להחמיר בפאטייטא צ'יפס ("ע"כ לבי אומר לי אע"פ שאין למחות בזה בחוזק יד, מכ"מ לבעל נפש יש מקום להחמיר") "כי לבי אומר לי שהיום גם שרים אוכלים כזה" ואינו מובן לכאורה שהלא אין זה קנה המדידה אם עולה או לא, דמה לי אם המלך או השר יושב בחדריו ואוכל לו כאוות נפשו, הרי סוכ"ס לא יזמן אדם את חבירו לסעוד עליו ולא יבוא לקירוב הדעת. (ובפרט לשיטת ערוך השולחן דתפוחי אדמה בכלל אינם עולים על שולחן מלכים).

אזלינן בתר מין

המקור לכמה מרבני זמננו לאסור פאטייטא צ'יפס שנתבשלו על ידי גוי הוא שאף שפאטייטא צ'יפס עצמם אינם עולים על שולחן מלכים הרי כיון שתפוחי אדמה בכלל עולים על שולחן מלכים אזלינן בתר המין כולו והכל אסור אם בישלו גוי. מקור דבריהם הוא מהפר"ח, ובהקדים:

כתב באו"ה (והובאו דבריו בד"מ): "קרביים וקורקבן אע"פ דאמרינן אוכליהן לאו בר איניש הוא ואינם חה"ל אסורים משום בישולי עכו"ם". הפר"ח (קי"ג אות ב) ביאר סיבת הדברים "מפני שהכל מין בשר הוא" וכיון שבשר עולה על שולחן מלכים הרי אף סוג בשר זה שאינו עולה אסור בבישול עכו"ם (וממשיך שאל"כ בכל חתיכת בשר נצטרך לדון עליו אם כחוש או שמן ואין לדבר סוף). ומכאן רוצים ללמוד כלל בכל סוגיית בישול עכו"ם שאזלינן בתר מין.

אמנם כד דייקת שפיר אי אפשר לומר שהפר"ח התכוון לומר שאזלינן בתר מין באופן גורף, דהוא עצמו כתב (שם אות ה) שאף שאפונים קלויים מותרים מפני שאינם עולים על שולחן מלכים, הרי אפונים ועדשים מבושלים אסורים משום שעולים על שולחן מלכים, הרי לנו אותו המין ממש לדעת הפר"ח כאשר נעשה באופן אחד הרי הוא אינו עעש"מ ובאופן שני עעש"מ, ואין אומרים אזלינן בתר מין. וצריך לומר שדווקא בבשר שהוא בעצם ובדרך כלל מאכל חשוב פסק הפר"ח דאזלינן בתר מין.

גם יש לזכור שהפר"ח למד את האו"ה הנ"ל לפי שיטתו שאם המאכל עולה רק בתורת פרפרת אינו נחשב כעעש"מ, אמנם הש"ך ביאר דברי האו"ה בפשטות שאף שאינם עולים על השולחן כמנה עיקרית מכל מקום עולים בתורת פרפרת, ולכן אסורים משום בישולי גויים. ולשיטת הש"ך אין שום הכרח לומר דאזלינן בתר מין אפילו בבשר.

אזלינן בתר צורה

בגמרא (שם) "אמר רב אסי דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי גויים" מפני שנאכלים חיים מחמת מלחם, ואפילו בא גוי ובישלם אין נאסרים. והקשה בבית יוסף מפני מה נתן טעם להיתר מפני שנאכלים חיים, והלא כבר למדנו לעיל שדגים קטנים אין עולים על שולחן מלכים? ותירץ דקודם שנמלחו אינם עולים עש"מ אבל אחר שנמלחו עולים ולכן צריך לטעם שנאכלים חיים.

והב"ח תירץ דמדובר בשני סוגי דגים, והיינו כאשר אומרת הגמרא דדגים קטנים אינם עולים מדברת היא בדגים שגדלים והולכים, ולכן כאשר הם קטנים עדיין אינם עולים על שולחן מלכים ורק כאשר גדלים עולים הם. משא"כ הדגים שעליהם אמרה שמותרים מפני שנאכלים חיים דיברה בדגים שתמיד נשארים קטנים והם עעש"מ והסיבה שמותרים הוא מפני שנאכלים חיים. והביאו דבריהם בש"ך וט"ז.

מכהנ"ל מוכח דלא אזלינן בתר מין, דהרי הב"י כתב דדגים קטנים מלוחים עולים על שולחן מלכים ואותם דגים ממש כאשר אינם מלוחים אינם עעש"מ. וכן הב"ח כתב דדגים אלו כאשר הם גדולים עעש"מ ואותם דגים ממש כאשר הם קטנים אינם עעש"מ. והסכימו לדבריהם הש"ך והט"ז שהביאו דבריהם.

סיכום

מכהנ"ל נראה ש"פאטייטא צ'יפס" שאינם עולים על שולחן סעודה רשמית ואפילו לפרפרת (ופוק חזי), ולשיטת הב"י והב"ח הש"ך והט"ז (ואפילו הפר"ח עצמו כנ"ל) הסוברים שלא אזלינן בתר מין, אינם נכללים בגזירה דבישולי גויים.

אמנם יש לציין שבאג"מ חלק יו"ד ד סימן מח שיצא לאור אחר פטירת המחבר על ידי חתנו והובא לדפוס על ידי נכדו כתב וז"ל "בדבר פאטייטא צ'יפס . . אבל אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין". וצ"ע.