בגליון העבר [יד] כתב הר' שדב"ל שיחי' על מה שהעירו במ"מ שעל הגליון שו"ע אדה"ז ריש הל' ציצית, על מש"כ כ"ק אדה"ז "כל הקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו" עיי"ש שהאריך.

ולדעתי הצדק עם בעל הערה ההוא, דהא תורה היא, ותורה היא אמת ולא היפך האמת. וא"כ הקשו, איך כתב כ"ק אדה"ז ד"מעיד עדות שקר בעצמו" כשבאמת אינו כן.

ולכן תירצו דאולי ר"ל אם לבש טלית בלא ציצית, דבהא (באמת) הוא מעיד עדות שקר בעצמו.

ויש להגדיל קושייתם, דלגבי ציצית (חובת מנא) כתב כ"ק כ"מעיד עדות שקר", אבל לגבי תפילין (דחובת גברא) כתב (בריש סי' כה) "כאילו מעיד עדות שקר". ולכאורה איפכא מסתברא (או עכ"פ בשניהם "כאילו").

ויש להעיר על הר' הנ"ל:

א) כתב באלו לשונות: "יש מקום לאמר ... שגם בציצית הוי כאילו מעיד עדות שקר". "וכנראה גם כאן עיקר הטעם ... שלא יהי' נראה כמעיד עדות שקר". וקשה דכ"ק אדה"ז כתב "מעיד עדות שקר" (בלא כאילו ובלא נראה).

ב) בסוף דבריו כתב: אמנם לכתחילה יש להשתדל להלביש ציצית ותפילין לפני ק"ש (ולא לאחרי') מטעם שלא יהי' נראה כמעיד עדות שקר בשעת ק"ש.

1) כ"ק כתב צריך ... יתעטף. ולא כתב: והואיל שכל אדם צריך להשתדל להקדים המצוה... לכן תיכף ומיד לאחר נט"י ... ישתדל להתעטף בציצית. ולגבי תפילין כתב "יניח תפילין מיד" ולא כתב: ואחר שלבש טלית מצוייצת ישתדל להניח תפילין מיד. 2) לא הבנתי כוונתו במ"ש "(ולא לאחרי')" - האם אסור להניח תפילין וציצית לאחר שקרא ק"ש?

ג) מש"כ מסי' סו ס"ג הוא תמוה, דנראה דלא עיין במקורם, דבאמת דעת א' הוא דיכול להפסיק לשניהם ציצית ותפילין. ודעת הב' הוא דיכול להניחם (ציצית ותפילין) אבל אין לברך עליהם עד אחר התפלה. ורק שהמנהג הוא (ראה ברמ"א) להניחם (ציצית ותפילין) ככל הדיעות, אבל לא יברך על הציצית עד אחר התפילה.

ובכל אופן, וכי משום שהם שווים שיכול להפסיק להניחם (ולדעה א' לברך עליהם) בברכת ק"ש, וכמו שמותר להפסיק ולברך על הרעמים ולכל מצוה עוברת, יהיו שוים בכל דיניהם. ומה גם דמבואר בסי' סו סי"א דבתפילין יכול להפסיק בין גאולה לתפלה להניחן (בלי ברכה) לכל הדיעות, וציצית אסור לכל הדיעות.

ד) בראשונה כתב "רואים אנו מכך, שגם אם הוא יניח תפילין באותו יום, אלא שהוא יניחם אחר ק"ש, גם אז הוא "כאילו מעיד וכו'", כיון שבשעה שקורא בק"ש וקשרתם וגו' אין עליו תפילין".

ובסוף דבריו כתב "גם גבי תפילין סובר רבינו הזקן שאם קורא ק"ש בלי תפילין, ואח"כ מניח תפילין וקורא ק"ש פעם ב' לא הוי כאילו מעיד עדות שקר".

ונראה מדבריו דמשום שקרא ק"ש (פעם ב') בתפילין הוא מתקן שהפעם הא' לא יהי' עדות שקר וזה אינו דא"כ מה שכתב כ"ק בסי' סו סי"א (וכן הוא בהסידור) "וכשיבואו תפילין לידו אח"כ יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור". למה לא כתב לקרות ק"ש בהם לתקן העדות שקר דק"ש של שחרית?