בסי' קפט ס"א כתב אדה"ז "ברכה רביעית ... וצ"ל בה ג' מלכיות אחת שלה ושתים בשביל ברכת הארץ ובונה ירושלים ... ואלו הן ג' מלכיות מלך העולם אבינו מלכנו המלך הטוב ובמדרש אמרו שצ"ל בה ג' הטבות וג' גמולות ואלו הן ג' הטבות הטוב א' והמטיב ב' הוא הטיב מטיב יטיב לנו ג' שהן נחשבין כאחת זה מנהג העולם ויש שהיו נוהגים לומר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא יטיב לנו כדרך שאומרים השלש גמולות שהן הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו". עכ"ל.

והנה בג' מלכיות כתב אדה"ז דצ"ל ג' מלכיות אף שחדא נצרך לגופא ולא כתב דצ"ל ב' מלכיות שהם ההוספה על מלך העולם דצריכים כדי שיהי' ברכה וכמודגש בדמ' גבי האי ברכה גופא [בברכות מט, א] דחדא מלכות בעינן כי כל ברכה בלי שם ומלכות לאו ברכה הוא ורק צריכים להוסיף עוד ב' מלכיות.

ולגבי ג' הטבות מביא ב' דעות אם מונין הטוב ובמטיב לב' הטבות, ובתחילה מביא דעה שמונין הטוב והמטיב לב' הטבות אף שהם מעיקר הברכה, ואח"כ מביא דעה השני' שהג' הטבות הם הוא מטיב לנו וכו' ולא הטוב והמטיב.

ומבואר בלבוש [עייג"כ בב"ח] שטעם שאין מונין הטוב והמטיב הוא כי הם מעיקר הברכה וזה שצריכים להזכיר ג' הטבות הוא ענין אחר, וצ"ב מאי שנא מהג' מלכיות כנ"ל, ובפרט שהלבוש מקשר הג' מלכיות עם ההטבות וכתב שכמו שהתקינו להזכיר בה ג' מלכיות מזכירים בה ג"כ ג' הטבות.

משא"כ אדה"ז אינו מקשר ביניהם, ואומר שמזכיר ג' מלכיות, ואח"כ מביא מדרש שצ"ל ג' הטבות וג' גמולות, אמנם מקצר בלשונו ואינו מבאר טעם הדעה הב' ורק אומר "כדרך שאומרים השלש גמולות", וצ"ב שהרי גם הדעה הא' ס"ל שאצל הג' גמולות אומרים ג"פ "הוא" ומ"מ אצל ההטבות אין אומרים ג"פ "הוא" כי רוצים להדגיש שג' לשונות הם כחדא כי כבר נמנה הטוב והמטיב, משא"כ הדעה הב' ס"ל שאין מונים הטוב והמטיב כנ"ל וא"כ צ"ל שהג' לשונות אינם נחשבים כחדא ולכן צריכים לומר ג"פ "הוא" ואינו רק כמו שאומרים אצל הג' גמולות.

ואף שזהו לשון הטור, מ"מ עיי"ש שבדעה הא' אינו מביא ג' לשונות "הטיב מטיב יטיב" רק "יטיב" ועל כן כשמביא דעת אביו הרא"ש שהוא דעה הב' כתב שאומרים ג"פ "הוא" כמו בהג' גמולות, אמנם אדה"ז דכשמביא דעה הא' מביא כל הג' לשונות ומדגיש שהם כחדא כי כבר נמנה הטוב והמטיב [וכמש"כ המג"א סק"א] - א"כ לכאורה הי' לו להדגיש בהדעה הב' דלא ס"ל דמונים הטוב והמטיב ולכן אומרים ג"פ "הוא" דלא חשיב כחדא.

בס"ג כתב אדה"ז "אין לומר א-ל שבכל יום ויום אלא א-ל בכל יום ויום ויותר נכון שלא לומר כלל מלת א-ל שהרי כבר אמר הא-ל אבינו ועוד שאם בא ליחס הטבה לשם א-ל הי' לו לומר המלך הא-ל הטוב והמטיב". עכ"ל.

ולכאורה יש לעיין אם הב' טעמים תלויים בהב' דעות במנין ג' הטבות, דלדעה ב' שהוא מטיב לנו וכו' הם הג' הטבות, א"כ אדרבה לכאורה נכון לומר הא-ל בכל יום ויום הוא הטיב לנו וכו', דאז הג' הטבות שתיקנו בברכה רביעית מיחסים לשם א-ל, ומש"כ אדה"ז שאם רוצים ליחס הטבה לשם א-ל הי' לו לומר הא-ל המלך הטוב והמטיב הוא רק להדעה הא' שהג' הטבות מונים מהטוב והמטיב, אמנם להדעה הב' שפיר י"ל הא-ל בכל יום ויום דאז הא-ל אבינו יתיחס אל הטוב והמטיב שהוא עיקר הברכה וא-ל בכל יום ויום יתיחס להג' הטבות שהוסיפו בהברכה.

וע"ז כתב אדה"ז טעם הא' שכבר אמר הא-ל אבינו בתחילת הברכה וא"כ אם כבר יחס ההטבה שבעיקר הברכה לשם א-ל אין מקום ליחס ההטבה שהתקינו להוסיף לשם א-ל [עוה"פ]. אמנם כהנ"ל אינו מוכרח ורק להעיר באתי.

[עוד יש להעיר מש"כ על הגליון ש"כ"כ בסידור וגם נקוד אחרי בכל יום ויום" שמשמע שיש לדייק מהנקודות פסיק בהסידור שכבם אדה"ז, ואכ"מ.]

וכתב הפמ"ג (א"א אות יד): ועכשיו נדפס בסידורים הנגינה.